עשיתם דיאטה, הצלחתם לרדת במשקל ונשארו לכם רק כמה קילוגרמים בודדים כדי להגיע למשקל היעד. אתם שמחים שאתם שנייה מקו הסיום, אבל אז אתם מגלים שהשנייה הזאת לוקחת הרבה יותר זמן ממה שציפיתם. זה קרה לכולנו. אז למה זה קורה ואיך זה שדווקא הקילוגרמים האחרונים הם הכי קשים? הנה כמה הסברים אפשריים.
לפי פיטר רוג'רס, מרצה לפסיכולוגיה ביולוגית באוניברסיטת בריסטול, ישנן שתי סיבות עיקריות לכך שהירידה במשקל נעשית איטית יותר עם הזמן: האחת קשורה לכמות הקלוריות הנצרכת והשנייה לתיאבון שלנו.
פחות שורפים קלוריות עם הזמן
ההוצאה הקלורית שלנו, כלומר כמות הקלוריות שאנחנו שורפים - פוחתת ככל שאנחנו יורדים במשקל. המטבוליזם האיטי יותר מתרחש כיוון שנדרשות פחות קלוריות כדי להניע גוף שהוא קל יותר. לפי רוג'רס, ניתן לחזות מראש את השינויים בהוצאה הקלורית בהתאם למשקל של בנאדם. לדוגמה, גבר גבוה, 1.75 מטרים, בן 45 שעוסק בפעילות גופנית מתונה ושוקל כ-90 קילו, יצטרך להפחית את צריכתו הקלורית מ-3,200 ל-2,270 קלוריות ביום כדי לרדת 15 ק"ג תוך שישה חודשים. אם הוא התמיד בצריכה הקלורית של 2,270 קלוריות ביום, הוא ירד בממוצע כ-2.6 קילו בחודש במהלך חמשת החודשים הראשונים ו-1.8 ק"ג בחודש האחרון. הוא יצטרך לאכול כ-2,780 קלוריות ביום כדי לשמור על המשקל ולהגיע למשקל היעד של 75 ק"ג.
עלייה ברמת התיאבון
הסיבה השנייה לכך שנעשה קשה יותר להשיל את הקילוגרמים העודפים ככל שאנחנו מתקדמים בדיאטה שלנו, היא שעם הירידה במשקל – ישנה גם עלייה ברמת התיאבון שלנו. לפי רוג'רס, ההורמון לפטין אומר למוח שלנו כמה שומן מאוחסן אצלנו בגוף. כשיש לנו יותר שומן מאוחסן, רמת הלפטין עולה והתיאבון יורד. אבל כשאנחנו מפחיתים מכמות השומן בגוף, הלפטין משתחרר בגוף באופן חלקי בלבד, מה שהופך אותנו לקצת יותר רעבים.
גם ההוצאה הקלורית וגם מצבורי השומן בגוף אחראיים לאיזון המשקל שלנו בטווח הארוך. אך ההשפעות שלהם כמעט ולא ניכרות בטווח הקצר. במקום זאת, מה שבעיקר משפיע על התיאבון שלנו, זו הפעם האחרונה שאכלנו ועד כמה שבעים אנחנו מרגישים מאז הארוחה האחרונה שלנו. במילים אחרות, אנחנו נעשים רעבים כשהקיבה שלנו אומרת למוח שהיא ריקה, או כמעט ריקה. אך אותות כאלה מהקיבה לא תמיד אמינים, כיוון שהקיבה שלנו מסוגלת לקבל יותר קלוריות ממה שאנחנו מסוגלים לשרוף. שזה למעשה עשוי להיות מכשול נוסף בדרך לירידה במשקל.
עוד ב-mako בריאות:
>> מה קורה כשאוכלים בטעות עובש? רופא עונה
>> נפיחות בבטן? הסופר פוד הזה יפתור את הבעיה
>> זה הדבר האחד שלא כדאי לגעת בו בסופר
המדע שמאחורי תחושת השובע וההעדפות הקולינריות שלנו
ממחקר שנעשה לאחרונה, נמצא כי אנשים שהוגשה להם פיצה ונאמר להם לאכול עד שהם מרגישים שבעים – צרכו כ-1,580 קלוריות. אך כשהם התבקשו לאכול כפי יכולתם, הם צרכו כמות כפולה – את כל כמות הקלוריות היומית צרכו בארוחה אחת בלבד. זה מוכיח שאנחנו בהחלט מסוגלים להמשיך לאכול, גם כשאנחנו כבר שבעים.
שובע נקבע באופן חלקי על ידי כמות השומן, פחמימות וחלבונים בארוחה שלנו וחלקית על ידי נפח. כלומר, אם הארוחה שלנו תכיל יותר סיבים תזונתיים שמקנים תחושת שובע, היא תמלא אותנו יותר. אך יש לנו גם העדפה ביולוגית למזונות בעלי מסת אנרגיה גבוהה (כמות קלוריות פר 100 גרם) – כלומר כל אותם מזונות שנחשבים משמינים כיוון שהם מכילים יותר קלוריות ב-100 גרם. מזונות כמו פיצה, שוקולד וחטיפים מלוחים נתפסים בעינינו כטעימים יותר כיוון שמבחינה ביולוגית הם משאב בעל ערך – תחושת השובע לעומת הערך הקלורי שלהם אומרת שאנחנו יכולים לאכול יותר מהם לפני שנהיה שבעים.
אך אל דאגה, אותה נטייה ביולוגית ניתנת לשינוי. אנחנו יכולים להרגיל את עצמנו להעדיף מזונות עם ערך קלורי נמוך יותר שעדיין יהיו טעימים לנו, כך שאלה יהיו המזונות שניגש אליהם מלכתחילה. עם זאת, עבור חלקנו, הבחירה במזונות דלי הקלוריות עשויה להיות קשה עם הזמן. לכולנו קשה להתמיד לאורך זמן ולכן לכולנו קרה שבשלב מסוים בדיאטה, המוטיבציה פשוט ירדה. זו עשויה להיות סיבה נוספת לכך שאנחנו מרגישים שהקילוגרמים האחרונים הם הקשים ביותר.
בשורה התחתונה, כל עוד תישארו מודעים לסוג המזונות שאתם בוחרים מבחינת ערכם הקלורי ותחושת השובע שהם מקנים, תדעו מתי אתם שבעים באמת ולא ממשיכים לאכול כי אתם יכולים וגם תקפידו על פעילות גופנית כך שתמשיכו לשרוף יותר קלוריות ממה שאתם צורכים – אתם לגמרי תצלחו גם את הקילוגרמים האחרונים שנותרו לכם למשקל היעד.