חצי בצל. זה מה שכדאי לכם לקחת אתכם להפגנה הבאה. במיוחד אם אתם מפגינים בצמתים אבל גם אם אתם מתכננים להצטרף לצעדות מחאה בירושלים או בתל אביב. הבצל, כך מספרים שועלי הפגנות, מסייע להתמודדות עם גז מדמיע, גם אם באופן חלקי, הרחתו מסייעת לדמוע ולהגיר את החומר המגרה מהעיניים.

הבצל לא יסייע להשפעות אפשריות אחרות של גז מדמיע, בהן תחושת צריבה בעור, עלייה בקצב הלב ובלחץ הדם, התקפי חרדה, בחילות, הקאות ומצוקה נשימתית. זה, אגב, בהנחה שאתם לא אסתמטיים או תינוקות, במקרה כזה אתם בקבוצת סיכון הרבה יותר רצינית.

ברוכים הבאים לקאמבק של הגז המדמיע. היו רמזים מטרימים מסביב: השימוש בגז מדמיע כאמצעי לפיזור הפגנות הוכפל ושולש בזמן מחאות 2011 בארה"ב. בישראל תמיד שמענו עליו בהקשרים צבאיים וכאלה שמחוץ לקו הירוק, אולי נתקלתם בו גם כאוהדי כדורגל, ולאחרונה עם כוחות משטרה במחאת האתיופים. והנה, במסגרת החתירה לשוויון, עכשיו כל אחד מאיתנו יכול לחטוף איזה שפריץ. אולי משוטר, אולי דווקא מאיזה שליח וולט על אופניים. הייתם צריכים להשאיר טיפ גדול יותר באפליקציה.

לפני חמישה ימים נעצר שליח וולט בן 19, לאחר שריסס בספריי פלפל מפגינים בצעדה נגד מדיניות הממשלה והעומד בראשה. בין הנפגעים הייתה גם ילדה בת 12, רונה, בתם של יהלי סובול ועדי גילת. "ילדיי, רונה ודוד, ואני הותקפנו אתמול על ידי בחור שריסס אותנו בגז פלפל", כתבה גילת בפוסט בפייסבוק, "רונה לא יכלה לפתוח את העיניים במשך 15 דקות שלי נראו כמו נצח. אחרי טיפול מסור ועדין מחובש מד"א שהגיע למקום, היא פתחה את העיניים".

לפני ארבעה ימים נעצרו שלושה תושבי קרית ים בחשד שריססו גז מדמיע לעבר מפגינים בחיפה, בשבת נעצרו בבלפור ובתל אביב חמישה אנשים בחשד שריססו גז מדמיע על מפגינים. לפני מספר ימים שוטר תועד מרסס מפגין בגז מדמיע ואז בועט בו. הסלוגן "גם גז מדמיע אותנו לא ירתיע" ליווה כרזה להפגנת מחאה בחולון לאחר תקיפתו של פעיל המחאה סדי בן שטרית וריסוס מפגינים בגז מדמיע. לפי הודעת דוברות המשטרה, השבוע הוגש כתב אישום נגד צעיר ממרכז הארץ בשנות השלושים, שריסס בגז פלפל אל עבר מפגינים מתוך רכב נוסע בסוף יולי. זהו כתב אישום ראשון שהוגש על ריסוס בגז מדמיע, שלושה חודשים אחרי התקיפה עצמה.

"תקיפת מפגינים בגז מדמיע זה הטרנד של 2020", אומר לי בר פלג, כתב המרכז של הארץ. "אני מסקר הפגנות שלוש שנים ואין צל של ספק שחלה עלייה, זה לא משהו שראיתי ולפי קולגות ותיקים גם הם לא. והסיבה היא הסתה ודמוניזציה נגד מפגינים. השופט בהגשת כתב האישום נגד בן השלושים אמר שהוא ריסס אותם כמו מקקים, ולדעתי יש קו ישיר בין זה שאומרים על מפגינים שהם מפיצי מחלות, לבין לרסס אותם כמו מקקים".

הודעה נוספת שהגיעה הבוקר מעידה שגלגלי הצד החלו לנוע מהר יותר, המשטרה הודיעה על הגשת כתב אישום נגד בן 24 שריסס גז פלפל על מפגינים ביפו לפני שבוע בלבד. על פי כתב האישום, הצעיר נהג ברכב עם בת זוגו וצעירות נוספות, וכשהגיעו לצומת החלו לקלל את המפגינים ולרסס עליהם. 

למה דווקא גז מדמיע? "כי זה פחדני. התוקפים פחדנים"

הגז המדמיע מככב בהפגנות ועם השנים עבר כמה טרנספורמציות: מאמצעי שליטה בהמונים ופיזור הפגנות של כוחות הביטחון, הוא הפך גם לנשק של אזרחים נגד אזרחים; מכלי ההגנה עצמית הוא הפך לאמצעי תקיפה. אם חשבתם שהמקסימום שתתמודדו איתו יהיה יידוי ביצה, עכשיו אתם עלולים להיתקל באנשים ששולפים מולכם את הקנייה האחרונה מריקושט או שארית תרסיס מהשירות הצבאי, ולוחצים.

אז מה מוביל אדם לקום בבוקר ולחשוב שהוא מגן הדמוקרטיה, איך שהוא תופס אותה לפחות. האם זה חלק מהתפרקות האמון במוסדות שבא לידי ביטוי בלקיחת החוק לידיים, כמו שראינו עם מישל טרוני וחילוץ הכלב? האם מדובר בניסיון להגן על מערכת האמונות של התוקף? אולי סתם התפרצות אלימה ספונטנית? "אני לא מאמין ששליח וולט יצא מהבית עם גז מדמיע כדי לרסס מפגינים", אומר פלג, "או שהוא אכל סיבוב פוליטי באותו הרגע או שזה היה להגנה עצמית, שזה מה שהוא טוען. ולמה דווקא גז מדמיע? כי זה פחדני. אתה לא מסתכן באגרוף חזרה".

"גז מדמיע זה מנטרל", הוא מוסיף, "זה שקוף וזה בכיס וזה קטן, זה מייצר טרור במובן הקלאסי של הפחדה. זה נועד למנוע מאנשים לחזור להפגנות. גם כשזה מתפוגג זה משאיר פחד, כשאדם מגיע מהחשיכה ומרסס עליך גז, זה מרתיע, אתה נחנק ואתה לא מבין למה אתה לא רואה".

העיתונאי בר פלג: "אני מסקר הפגנות שלוש שנים ואין צל של ספק שחלה עלייה. לדעתי יש קו ישיר בין זה שאומרים על מפגינים שהם מפיצי מחלות, לבין לרסס אותם כמו מקקים"

לדבריו, יש לתקיפות הללו קשר להתרחבות המחאה למספר רב של מוקדים בתקופת הסגר, "האלימות לא קורית בכיכר רבין ובבלפור אלא בשוליים כי התוקפים הם פחדנים, הם תוקפים ובורחים ונוח לעשות את זה בצמתים, שם התחילה האלימות. יש ימים שהטלפון שלי קורס מהודעות על אירועים חריגים בצמתים, רובם לא מגיעים לפלילים. מהרגע שההפגנות עברו מהכיכרות לצמתים הקטנים ששם אין כוחות שיטור, אלו הפגנות של מבוגרים ומשפחות, לתוקף הפוטנציאלי קל יותר לפגוע".

גם רועי נוימן, דובר הדגלים השחורים, מסכים שלמיקום ההפגנות יש קשר. "ההפגנות מתקיימות בכל הארץ וזה מייצר שני דברים: הראשון הוא שהמשטרה לא נמצאת ברוב המקומות, והשני שזה הרבה יותר קרוב ומאפשר לאנשים להיות יחסית ספונטניים. אם הפגנה מתקיימת בכיכר רבין ומישהו מרמת גן רוצה לרסס גז מדמיע - זה המון עבודה, ללכת, להיכנס להמון. ללכת להתיז גז על חמישה אנשים שעומדים בצומת ואתה ברכב, זה הרבה פחות מפחיד".

גז מדמיע (צילום: צילום מסך המקום הכי חם בגיהינום)
הטרנד של סוף 2020|צילום: צילום מסך המקום הכי חם בגיהינום

הבעיה הנוספת עם תקיפות באמצעות גז מדמיע, היא שנורא קל לתוקפים לטעון להגנה עצמית. "יש בעיה בלהוכיח את היסוד הנפשי של העבירה", מוסיף פלג, "אבל גם במקרה אלירן קמבסיס, שהאירוע מתועד מההתחלה ועד הסוף, רק עכשיו הוגש כתב אישום, שלושה חודשים אחרי. זאת בעיה כי ככה לא נלחמים בתופעה".

אז איך כן? מגבילים שימוש בגז מדמיע?
"לא צריך להגביל את הגז המדמיע כי זה כלי להגנה עצמית, משטרת ישראל צריכה למצות את הדין עם תוקפים, הגשת כתב אישום מוקדם יותר הייתה מרתיעה אותם. ככל שההפגנות יגדלו ויתרחבו ברחבי הארץ ובצמתים ויגיעו לאזורים יותר פריפריאלים, וככל שההסתה נגד המפגינים תימשך - וההסתה הזאת מגיעה ממפלגת השלטון שעושה דמוניזציה למפגינים - וככל שמערכת אכיפת החוק לא תטפל באירועים האלו בחומרה ולא תגיש כתבי אישום, אנחנו בדרך לאסון. לרצח של מפגין, לדקירה. אני לא אומר שיש איזה יונה אברושמי שמחכה בשיחים, אבל זה לא רחוק משם".

"אנחנו עמוק בתוך האסון", אומר רועי נוימן, "המתקפות של השבועות האחרונים (ניסיונות דריסה, זריקת בקבוקים וכו׳) בנס לא נגמרו ברצח. ההסתה נגדנו נמשכת מתוך כוונה שהאלימות תשתיק אותנו, זה לא יקרה. הסיבה שהאלימות כולה והשימוש בגז מדמיע הפכו לתופעה רחבה היא שמשטרת ישראל פשוט מאפשרת את זה. העובדה שעד השבוע כמעט לא הוגשו כתבי אישום יצרו אצל אנשים תודעה שלא יקרה להם כלום, שמותר לתקוף. תחברי לזה גם את העובדה שאף פוליטיקאי מהליכוד לא מגנה את זה, זה בעצם אומר לאנשים: אנחנו אחלה עם זה, תמשיכו".

במלחמה: אסור, בהפגנה: מותר

אז על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על גז מדמיע? בואו נבהיר את הנושא: CS הוא החומר המרכזי שעונה להגדרה של גז מדמיע. יש גם תרכובות בשם cr  ו–cn, שזה אותו דבר בשינויים קלים. מדובר בשילוב של חומרים כימיים עם שמות ארוכים כמו כלורובנזנאלדהיד ואלוניטריל. בן הדוד הקרוב הוא תרסיס הפלפל, ואנחנו מחשיבים אותו בכתבה לגמרי כחלק מפמליית המדמיעים, הוא מכיל קפסאיצין, שזה החומר הפעיל בפלפל חריף, וכמו המדמיע גם הוא גורם לגירוי עז בעיניים, קוצר נשימה, שיעול וכל הכיף שכולל הפעלת רצפטורים של כאב, תחושת שריפה של עיניים עור אף, ריור, ערפול ראייה, קוצר נשימה, חנק, פריחות והקאה.

גז מדמיע יכול לכלול תרכובות שונות, והוא גם בכלל לא חייב להיות גז. הוא יכול להיות נוזל או אבקה או מוצק בטמפרטורת החדר. מנגנוני הפיזור יכולים להיות תרסיסים, רימונים, צינורי התזה או קליעים בעלי מעטפת דקה.

גז מדמיע (עיצוב: טל שפיגל)
כרזה בחולון|עיצוב: טל שפיגל

השימוש בו החל במלחמת העולם הראשונה כחלק מהעלייה בשימוש בסוגים רבים של נשק כימי, שלאחריה נחשב ללא הומאני. זה כמובן לא הפריע לשימוש בו במלחמת העולם השנייה על ידי הנאצים ועוד מלא פעמים מאז. מכיוון שגז מדמיע הוא פחות קטלני ניסו להוכיח שיש לו שימוש גם לזמני שלום, וכך הפך בשנות העשרים של המאה הקודמת לכלי בארסנל המשטרתי. מאז 1969 גז מדמיע נכלל בקטגוריה של נשק כימי שאסור לשימוש צבאי, אבל מותר לשימוש משטרתי לשמירה על סדר. כך שבאופן משונה, מותר להשתמש בגז מדמיע בערים בהפגנות, אבל לא בשדה הקרב.

פרופסור אנה פיינגבאום, מחברת הספר "גז מדמיע: משדות הקרב של מלחמת העולם הראשונה לרחובות של ימינו" התראיינה ל- vox ביוני האחרון, בעקבות מחאות השחורים בארה"ב שאופיינו בשימוש אקססיבי בגז מדמיע מצד כוחות הביטחון. היא נשאלה על האיסור להשתמש בגז במלחמה לעומת השימוש בהפגנות, וענתה : "ההבדל הוא בין הגנה להתקפה. הרעיון הוא שאם משתמשים בגז מדמיע במלחמה, הוא יהיה חלק מהתקפה, בעוד שכאמצעי שיטור מדובר בהגנה".

ואכן, גז מדמיע נחשב לאמצעי הגנה עצמית. בעצם, רובנו מכירות אותו מהשירות הצבאי. חיילות שמתגייסות לצה"ל מקבלות תרסיס (למשך שנה אחת גם חיילים קיבלו, במסגרת פיילוט כושל) שאותו הן שוכחות בתיק לאורך כל השירות. החשש העיקרי: לרסס בטעות על עצמנו. בצה"ל לא מרחיבים לגבי אותה "הגנה עצמית". מפני מי? מחבלים? טרמפים? אנסים? חיילים אחרים? אף אחד אף פעם לא ממש הסביר לנו, זה פשוט היה שם לצד סכין הגילוח ואטמי האוזניים.

חלקנו המשכנו להסתובב אחרי זה עם גז מדמיע, אולי אפילו אחזנו בו כשהלכנו באיזו סמטה חשודה או עלינו על מונית בלילה (אם כי רובנו נתפוס אוטומטית את צרור המפתחות), זה חלק מלהיות אישה. אבל לכמה מאיתנו יצא להשתמש בגז מדמיע כאמצעי הגנה עצמית? ולהבריח ככה תוקף?

גז מדמיע (צילום: בן כהן)
אור בירון. נושאת את הגז אבל מפחדת להשתמש בו|צילום: בן כהן

אור בירון, פעילה מרכזית במחאה הנוכחית. היא בין הנשים שמסתובת עם גז מדמיע להגנה עצמית, בעיקר הגנה על החוסן הנפשי. "במוצ"ש האחרון הייתי איפה שהשליח של וולט התקיף ילדות ומבוגרים, זה היה מפחיד. בהמשך אותו לילה ראיתי חבורה של כמה נערים שישבו וזרקו ביצים וחזיזים על זרים. כשעברתי לידם, הם אמרו 'בואו נרביץ לה'. דווקא באותו יום לא היה עלי את הגז והרגשתי פשוט לא בטוחה".

אם היה לך את הגז היית משתמשת בו?
"לא הייתי עושה כלום כי אני מפחדת מהמדינה שאני חיה בה. אם יודעת, אם הייתי משתמשת בגז עוד היו עוצרים אותי. אני נורא מפחדת שגם אם אני אוציא את זה להגן על עצמי בסוף זה איכשהו יתהפך עלי. אבל עצם זה שהגז ליידי זה מרגיע אותי".

מי שלא מהסס להשתמש בגז במקרה הצורך היא המשטרה, בעיקר ככלי לפיזור הפגנות תוך מראית עין פחות אלימה. שזה אומר בלי לצאת רע בתקשורת כי לא מעורב דם או עקבות אלימות גופנית. איש לא הניף אלה על אזרחים. הגז הוא אמצעי שליטה שלא גורם למשטרה להיראות ברוטאלית, כי אין עקבות פיזיות נראות לעין, רק המון אנשים שמתפזרים בצרחות. כמובן שיש לא מעט מתנגדים לשימוש בגז מדמיע, שטוענים גם שסכנת ההרעלה ממנו לא נמוכה, היא פשוט תלויה בכמות החומר שנחשפים אליו ובתנאי החלל שבו הוא משתחרר.

כדאי להבין, כשאומרים שהחומר לא קטלני, מתכוונים לשימוש "נכון" בו. כלומר: כשהוא לא נורה על אנשים אלא על שטח מולם, אחרי שנותנים להם אזהרה להתפזר, ומספיק דרכי מילוט על מנת לעשות זאת במהירות. כשכמות הגז גדולה מדי ומשתחררת באזור שבו אנשים לכודים ותנועתם מוגבלת, הגז המדמיע עשוי להיות מאוד מסוכן. יש לא מעט קולות שקוראים להפסיק את השימוש בו גם על ידי כוחות משטרה, לעומת אחרים שטוענים שזה הרע במיעוטו ושגם לשוטרים יש זכות להגן על עצמם במסגרת תפקידם בסיטואציה של מחאות אלימות.

גז מדמיע (צילום: צילום מסך מתוך וידיאו שצולם על ידי אור בירון)
המעצר של שליח וולט. מתוך סרטון של אור בירון|צילום: צילום מסך מתוך וידיאו שצולם על ידי אור בירון

התשובה, לפי פרופסור פיינגבאום, צריכה להגיע ממקום עמוק יותר. "הסיטואציה שאנחנו נמצאים בה עכשיו היא תולדה של כשלים דמוקרטיים. הפתרון הוא דמוקרטיה. הוא להקשיב לאנשים ולקחת אותם ברצינות. להתייחס אליהם כאל בני אדם. כשאתה צריך להפעיל אמצעי שליטה ופיזור מהומות נגד אנשים, נגד האנשים שלך, כנראה שיש לך כשל דמוקרטי רציני".

ויכול להיות גם שזה לא מקרי שהעליה המחודשת של הגז המדמיע קורית דווקא בעידן הקורונה, הם קצת דומים. אנחנו חיים בתקופה שבה האיום הכי גדול עלינו הוא בלתי נראה ונישא באוויר. נכון שלקורונה אין טעם וריח, אבל האיום, הנשק, מקורו ברסס טיפתי. האיום ערטילאי יותר, מפתיע, מתגנב. כמו קורונה, גם זה נתפס כלא קטלני, השפעת של הנשק הכימי. ילדה בת 12 שורדת את זה, גם אתם תצליחו, רק עדיף בלי מקומות סגורים והתקהלויות.

ממשטרת ישראל נמסר:

אנו רואים בחומרה אלימות מכל סוג שהיא, במחאות ובכל מקום אחר, הן מצד מפגינים עצמם והן כלפיהם. בהתאם המשטרה נערכת ופועלת בכוחות גדולים בכדי לשמור על שלומם ובטחונם של המוחים ועל הסדר הציבורי, בכפוף לתיאום מחאות מראש ועמידה בתנאים שאושרו.

יודגש כי כל דיווח או תלונה המתקבלים במשטרה בהקשר זה מטופלים ונבדקים ביסודיות במטרה להגיע לחקר האמת. בכל הנוגע להגשת כתבי אישום התביעה פועלת בהתאם לאמות מידה מקצועיות וענייניות ולחומר הראיות, כשרק בשבוע האחרון הוגשו ע״י חטיבת התביעות מספר כתבי אישום בגין אלימות כלפי מפגינים בתום חקירות משטרה יסודיות וכך גם היה במקרה המתואר.

יודגש כי תכליתה של כל חקירה הוא להגיע לחקר האמת ולבצע את כל הפעולות הנדרשות להגשמת תכלית זו, כשאיכות החקירה ותוצריה חשובים ממרכיב הזמן. נמשיך לבצע את כל הפעולות הנדרשות במטרה לאפשר את חופש הביטוי והמחאה, ומנגד להגיע לחקר האמת ולמצות את הדין עם המעורבים באירועי אלימות והפרות סדר באשר הם.

תודה לליאור שלו ושמעון איפרגן שסייעו בהכנת הכתבה.