איפה הכי בטוח לשבת במכונית?
בעבר היה נהוג לחשוב שהמושבים האחוריים בטוחים יותר מהקדמיים. הדעה הזו השתנתה בשנים האחרונות, כי המציאות השתנתה: הטכנולוגיה של חגורות הבטיחות וכריות האוויר השתפרה מאוד, אבל השיפור חל במושבים הקדמיים, לא האחוריים, ובאופן אירוני בדיוק כי הם נחשבו לבטוחים יותר (אוקיי, וגם כי ברוב מוחלט של הנסיעות נמצאים הנהג או הנהגת לבדם). מחקרים עדכניים מצביעים שהמושבים האחוריים - ובמיוחד המושב שבאמצע - הם עדיין הבטוחים ביותר עבור ילדים, אבל בגיל 12 מתחילה לעלות רמת הסיכון במושבים האחוריים. הבטוח ביותר למבוגרים הוא מושב הנהג, ואחריו המושב שלידו. אבל רגע:
איפה *לא* לשבת במכונית?
במושב שליד הנהג עם הרגליים על הדשבורד. במקרה של תאונה, כריות האוויר ייפתחו ישר על הרגליים של הנוסע ובמהירות של עד 300 קמ"ש. הפגיעה דומה לזו שתיווצר בנפילה מגובה של שלושה מטרים, והרגליים – בדגש על הברכיים - עלולות לחזור במהירות לגופו של הנוסע ולפגוע באיברים אחרים. למשל הפרצוף.
על איזה כלי יש יותר סיכוי לסיים רכיבה בחתיכה אחת, אופניים חשמליים או קורקינט חשמלי?
הכלים החשמליים נמצאים איתנו זמן קצר כל כך שאין מחקרים סטטיסטיים מעמיקים מספיק (למשל, בשנה שעברה נמצא שבתי החולים בלוס אנג'לס טיפלו ב-249 תאונות קורקינט ורק ב-195 תאונות אופניים, אבל הנתון הזה לא שווה הרבה בלי שיודעים כמה חתיכות מכל כלי מסתובבות באל.איי). מצד שני, מי צריך סטטיסטיקה כשיש פיזיקה: האופניים החשמליים אמנם מהירים משמעותית מהקורקינט, אבל הבלמים שלהם טובים יותר, והמבנה שלהם – רכיבה בישיבה, עם משקולת גדולה בדמות סוללה בחלק האחורי, מה שמסייע למנוע התהפכויות - עוזר לשמור על שיווי משקל. אז רכיבה על אופניים חשמליים (שקולה! ובמהירות לא מופרזת!) היא בטוחה יותר. אגב, במחקר שנערך בקליפורניה נמצא שמכל הנפגעים שהגיעו לבתי החולים, רק 4% חבשו קסדה. אז אנא.
מהו המושב הכי בטוח באוטובוס?
כל המושבים האמצעיים, אבל לא אלו שצמודים לחלונות שבצד שמאל, כי זה הצד של התנועה. פרט להם, המושבים הקדמיים והאחוריים ביותר הם המסוכנים ביותר במקרה של תאונות דרכים - פשוט מפני שתאונות רבות כל כך מתרחשות כשרכב אחד נכנס בזה שלפניו.
והמושב הכי בטוח במטוס?
המושבים שמאחורי הכנף. מניתוח סטטיסטי, אחוז הניצולים הוא הגדול יותר במושבים האלה (למרות שאם תשאלו את יצרניות המטוסים, כל המושבים בטוחים בדיוק באותה מידה). זה גם המקום לציין שתאונות מטוס הן עניין נדיר מאוד. רוצים סטטיסטיקה? הנה: 1 ל-4.7 מיליון טיסות. ובכל זאת, למען קוראינו החרדתיים:
איך לשרוד התרסקות מטוס?
הרי לא הקשבתם לסרטון הבטיחות, אז הנה כמה טיפים שיעזרו לכם:
1. לבשו משהו נוח. רבות מהפגיעות נוצרות בשריפה לאחר ההתרסקות; אם תלבשו בגדי כותנה או צמר, זה יכול לעזור לכם. אלו בדים שמתלקחים לאט יותר.
2. שבו נכון. שלחו את הזרועות קדימה אל המושב שמולכם בשילוב ידיים, ואת הראש השעינו על הידיים המשולבות. במידה ואין מושב מולכם – כי אתם יושבים ביציאת החירום, או כי הוא כבר עף מהחור הענק בגוף המטוס, לא שאנחנו בקטע של להלחיץ - אז ידיים למטה, מחבקות את הראש, שמצדו הולך אל בין הרגליים. וגם, הידעתם? ברוב חברות התעופה יש כרטיס למקרה חירום שמותאם במיוחד לכל מושב במטוס. שם תוכלו לראות אילוסטרציה של הישיבה הרצויה במקרה של נחיתת חירום.
3. זהו את פתח היציאה הקרוב אליכם, חשבו את מסלול היציאה הכי מהיר והתכוננו לצאת מהמטוס *במהירות*.
אוקיי, ולאיזו מדינה הכי מסוכן לטוס?
קולומביה, כך על פי דוח של הפורום הכלכלי העולמי. למה? בגלל אחוזי הפשיעה הגבוהים בה. תימן נמצאת במקום השני ואל סלבדור שלישית. אגב, תאילנד נמצאת בדו"ח במקום ה-19 המכובד, אבל איזה ישראלי כבר טס לתאילנד.
איך לשרוד מעלית שנופלת בצניחה חופשית?
החוכמה המקובלת גורסת תמיד יש להישכב על הרצפה. זה נכון בעיקרון - יש להיצמד עם החלק הכי שמנמן אל רצפת המעלית כדי לרכך את הנפילה – אבל למעשה, זה פשוט לא משהו שהולך לקרות.
המקרה היחיד הידוע של מעלית שנפלה בגלל כבל שנקרע התרחש ב-1945. בתאונה ביזארית, שבטח נראתה כמו הטריילר לניין אילבן, מטוס מפציץ נכנס בבניין האמפייר סטייט בניו יורק וקרע את הכבל במעלית שהייתה בקומה ה-75. אישה אחת שהייתה במעלית הזאת - והיא שרדה. 14 אחרים שהיו באותן קומות מצאו את מותם.
אם תשאלו מהי הדרך הבטוחה ביותר לטפס מהלובי לקומה 7, אז מעליות הן עדיין כלי בטוח יותר ממדרגות נעות: יש בעולם פי 20 יותר מעליות מאשר דרגנועים, אבל לדרגנועים יש פי שלושה יותר תאונות.
במקרה של שריפה, מה עדיף - לקפוץ מהחלון או לנסות לברוח דרך הלהבות?
רס"ר אילון זינגר, קצין כבאות בתחנת הקריות, מוסר שדבר ראשון כדאי להוציא את הראש מהחלון. האש לוקחת את החמצן ואתם עלולים להיחנק. הדבר הכי טוב שאפשר לעשות זה פשוט לחכות ככה למכבי האש; רק הם יודעים באמת מה הסכנה בלהבות שבחדר ואיך להוציא אתכם משם. הלהבות עלולות להיות גדולות מדי, הטמפרטורה עלולה להיות גבוהה מדי ולא תצאו מזה בשלום גם אם התכסיתם במגבת רטובה (כן, אפשרי לצאת עם מגבת רטובה, אבל שוב – אתם לא יכולים להעריך את עוצמת האש). אם נדמה לכם שאתם עומדים להתעלף ואתם בקומה הראשונה, לקפוץ זו האופציה העדיפה בשלב הזה. אבל שוב, בגדול - חכו למכבי האש. רק לא להיכנס לפאניקה ולעשות משהו שתתחרטו עליו, כמו להישרף למוות.
מאיזה מכשיר חשמלי ביתי הכי צריך להיזהר?
נורות. ספציפית נורות להט ישנות שצורכות ומוציאות המון אנרגיה, ולכן עלולות לגרום לשריפות אם הן ממוקמות בקרבה לחומרים דליקים. תעברו לנורות LED, זה גם חסכוני יותר וגם בטוח יותר. אבל כל מכשיר חשמלי יכול להיות מסוכן אם לא משתמשים בו כמו שצריך – אז שימו לב שהכבלים אינם חשופים, שהתקע אינו קרוב למים, שאתם לא משתמשים במכשיר בידיים רטובות וכל הדברים שלימדו אותנו בגן. הם פשוט נכונים.
מה עושים אם מתחשמלים?
אתם לא יכולים לעשות יותר מדי, אתם מתחשמלים. אבל אם אתם שם כשמישהו אחר מתחשמל - עשו משהו מיידי שיפסיק את הזרם, ועדיף להוריד את המתג הראשי. במקרים קשים זה יהיה השלב שבו תצטרכו להתחיל לבצע החייאה, אז זה זמן טוב ללמוד החייאה. את החלקים השרופים יש לכסות בתחבושת עד שתגיע העזרה.
מהו הסם הכי מסוכן?
רגע, לכם או גם לסביבה שלכם? כי יש לנו כאן תחרות בין שני חומרים.
על פי מחקר שפורסם בכתב העת הרפואי "The Lancet", שחקר את השפעת הסמים באנגליה, אם מדברים על נזק גם למשתמש וגם לסביבתו - אלכוהול הוא הסם המסוכן ביותר בהפרש ניכר מכל השאר. הוא גורם למחלות, סף ההרעלה שלו נמוך יחסית, ואנחנו לא צריכים לספר לכם על הנזקים לסביבה שאדם שיכור עלול לגרום להם, בוודאי אם הוא נוהג.
אם סופרים רק נזק למשתמש, הרואין הוא הסם המסוכן ביותר מפני שסף ההרעלה שלו נמוך משמעותית מזה של אלכוהול.
אם כבר מדברים, אז הסם הכי פחות מסוכן הוא פטריות קסם, שהגיעו למקום האחרון במחקר המדובר וגם במהדורה העדכנית של סקר הסמים העולמי שנערך מדי שנה בהשתתפות מאות אלפי נסקרים מרחבי העולם. סף ההרעלה של פטריות גבוה עד כמעט לא קיים; זה לא אומר שאין בכלל סיכונים בלקיחת פטריות, במיוחד אם אתם בסיכון גנטי לחוות התקף פסיכוטי או ללקות בסכיזופרניה, אבל הן עדיין בטוחות בהשוואה לשאר הסמים (כולל LSD, שנמצא מקום אחד גבוה יותר ברשימת הסמים המזיקים).
מה לעשות במקרה של רעידת אדמה?
אל! תעמדו! מתחת! למשקוף! זה קשקוש מסוכן. אם אתם במיטה, הישארו שם, התהפכו על הבטן ושמרו על הראש. אתם לא במיטה? שכבו על הרצפה, אפשר גם מתחת לשולחן. אם אתם בחוץ, ודאו שאתם לא עומדים במקום רווי כבלי חשמל. ככל שאתם בסביבה פתוחה יותר, ככה טוב יותר. ואל תרוצו: שכבו על הרצפה והגנו על הראש בעזרת הידיים.
ובמקרה של דקירה?
כלל אצבע: הלב מפמפם דם במהירות על מנת להביא כמה שיותר דם למוח ולהשאיר אותו בהכרה. הכי חשוב זה לאבד כמה שפחות דם.
אם אתם צריכים לעזור לאדם שנדקר, לחצו על אזור הדקירה וחפשו משהו שאפשר להפוך לחוסם עורקים (גם חולצה קרועה יכול לעזור). חשוב מאוד: הכלי עדיין נמצא בגוף? אל תלחצו שם, אל תנסו לשלוף אותו, אל תזיזו את הנפגע וחכו לעזרה. רק איש מקצוע יכול להוציא את העצם הזר מהגוף.
אם אתם הנדקרים, יש מספר פעולות שיכולות להציל אתכם ממש כשתוקפים אתכם: הרימו את הידיים ונסו להסיט את הדוקר מאברים חיוניים כמו הגרון. אם תידקרו ביד, מדובר בפצע שטחי בהשוואה לפצע בצוואר. מן הסתם אין איבר שמומלץ להידקר בו, אבל עדיין.
מה עושים אם נסחפים בים?
אם אתם מרגישים שהגלים סוחפים אתכם לאחור, החלו לשחות חזרה לחוף. אל תתמקדו בנקודה מסוימת; פשוט נסו להתקדם. עדיף לשחות לאט ובזהירות ולא לנסות לבזבז יותר מדי כוח. אם הגלים חזקים מדי, הם יסחפו אתכם גם אם תנסו לשחות מהר ולנצח אותם. עדיף לשמור על האנרגיה.
כדי למנוע מראש את התרחיש כולו, אל תשחו לבד; תמיד טוב לצאת עם אדם אחד נוסף לפחות, בחוף מוכר עם מציל שלא בדיוק שובת כרגע. ברצינות, תאונות טביעה הן שכיחות יותר ממה שאתם יכולים לדמיין. אל תיקחו את הסיכון, גם אם אתם שחיינים טובים.
איך מתגוננים בפני כלב תוקף?
1) אל תעמידו פני מתים. זה לא עובד ורק יחשוף אתכם להתקפה.
2) כסו את הצוואר ואת הפנים באמצעות כפות הידיים.
3) נסו להרחיק את הכלב בעזרת כל חפץ שעומד לרשותכם. נסו לפגוע באזורים הכי רגישים שלו - העיניים או איברי הרבייה.
4) אם אתם עדים לתקיפה, אל תנסו למשוך את הכלב. אם הכלב נשך את האדם שמולכם, נסו לסובב את הקולר שלו או להרחיק אותו בעזרת התזת מים.
5) נפצעתם מהתקיפה? נסו להרים את האזור שננשך אל מעל הראש ולחסום את הפצע בעזרת מגבת או חולצה. שמרו לחץ על האזור הפגוע עד שתגיע עזרה.
ואיך עוברים ליד אתר בנייה בלי להיכנס לסטטיסטיקה?
בתחילת שנת 2017 נפל מנוף על מכוניתו של עמי קאופמן, שישב בו באותה עת עם בתו. קאופמן, שחווה טראומה רצינית, כתב יפה על המקרה ועל הבעיות בענף הבנייה בכלל.
בניגוד לתאונות של פועלי בניין, שנפוצות בישראל באורח פשוט שערורייתי, תאונות של עוברי אורח באתרי בניה הן נדירות במיוחד. אבל אנחנו חיים במדינה שיש בה 28 מפקחי אתרי עבודה על 13 אלף אתרים, אז פלא שמקרים כמו של קאופמן לא מתרחשים לעתים יותר קרובות. רוצים להיות בטוחים שתשרדו את ההליכה ליד הפיגומים? דרשו מהמדינה כמות נורמלית של פקחים.