דם רע

שלושה מתנדבים של איחוד הצלה נכנסו בשבת השחורה עם האמבולנס שלהם היישר לתוך האש – בניגוד להוראות, ואף שבאותו שלב כבר נרצחו חובשי מגן דוד אדום במספר מקומות שבהם התחולל הטבח. סיפורם המדהים של השלושה סופר לפני כחודש בכתבתו של בן שני בתוכנית "עובדה": צוותי הצלה היו ממוקמים בצומת חלץ, ממתינים להגעתם של הפצועים; אמבולנסים של מד"א – במספר דל, בטח לאירוע בסדר גודל כזה – היו בדרכם לדרום, ואילו אבי נהג האמבולנס התעקש לנסוע הלאה, עבר את הצומת, לא הקשיב למוקדן של איחוד הצלה שביקש ממנו לא להיכנס, ננזף ("לאן אתה נוסע?") וסיפר למוקדן שהאמבולנס עם צוות ימ"מ, בדרך לפצוע.

"הבנתי שאתם לא רוצים לחזור בחיים. יום טוב שיהיה לכם", השיב המוקדן, שככל הנראה לא האמין לאבי. חמושים בנשק, אבי והחובש שאיתו נכנסו לזירת הטבח בעוטף עזה, פינו פצועים, חיילים ואזרחים, והמשיכו בעבודתם גם כשהחיילים אמרו להם לברוח.

טבח 7 באוקטובר הביא איתו סיפורי גבורה רבים ובלתי נתפסים של אנשים "רגילים" שפעלו באומץ ובהקרבה עצמית מעוררי הערצה, כמו יהלום נוצץ המגלם את הרוח האנושית מהצד היפה שלה מול זוועות שהדעת אינה תופסת. אבל כעת מתברר שהאירוע הנורא הפך לקרב נוסף במלחמה ארוכת השנים בין מד"א לאיחוד הצלה, מלחמה שהגיעה לנקודת הרתיחה שלה בתזמון המקומם מכל. אזרחי ישראל התאחדו סביב האסון הנורא ומלחמת ההישרדות, ודווקא ההנהלות של שני ארגוני ההצלה לא הצליחו לשים בצד את המאבק המתיש ביניהן על מעמד, יוקרה וכסף.

ליעד אוחנה, פרמדיק ראשי באיחוד הצלה: "בתחנת מד"א צעקו עליי, 'מה אתם נכנסים? מי נתן לכם אישור?'. אמרתי, 'גבר, אנחנו במלחמה ואתה מתעסק איתי באם מותר לי להיכנס?"

מד"א ואיחוד הצלה האשימו זה את זה במשך שנים בכך שהיריבות ביניהם פוגעת בהענקת טיפול מציל חיים. עכשיו נשמעת הטענה הזאת ביתר שאת, ולא רק מצדם: גם ממבקר המדינה לא חמקה התוצאה של היעדר שיתוף הפעולה ביניהם. במכתב ששלח לפני כחודש לראש הממשלה כתב המבקר מתניהו אנגלמן על ליקויים רבים שנמצאו ב-7 באוקטובר, ופירט בין השאר: "פינוי הפצועים והחללים בוצע ברובו ע"י אזרחים ומתנדבים ממד"א, איחוד הצלה וזק"א, אשר שמו נפשם בכפם ואף שילמו על כך בחייהם [...] עלה כי בשעת הלחימה לא היה תיאום בין מד"א לארגוני הצלה אחרים דוגמת איחוד הצלה ומפעילי אמבולנסים פרטיים. היעדר התיאום עלה גם בנוגע להפעלת מסוקי פינוי הפצועים [...] בשל כך נגרם כשל בפינוי תחת אש כאשר פצועים רבים דיממו למוות בשעה שזעקו לפינוי ללא מענה. נדרש לקיים תחקיר יסודי".

ההוראה: להישאר בחוץ 

בחודשיים שעברו מאז 7 באוקטובר משמיעה הנהלת איחוד הצלה נרטיב שלפיו אנשי מד"א כלל לא היו בשטח בזמן אמת. משה מזרחי, צלם עיתונות ומתנדב באיחוד הצלה, טוען שזה היה עניין של מדיניות: "7 באוקטובר גילה לנו שני דברים חשובים – כמה מד"א לא ערוכים לחירום למרות התקציבים הגדולים שלהם, וכמה הם פשעו ובגדו במה שהם מחויבים לו, כלומר לתת שירות עזרה ראשונה בעת מלחמה", אומר מזרחי. "כל זה כי הם החליטו שלא להיכנס לשטחי הקרב".

מזרחי לא מציין שהוראה זהה – לא להיכנס לזירות הלחימה – ניתנה לפרמדיקים ולמתנדבים הן במד"א והן באיחוד הצלה. אנשי מד"א פעלו בהתאם להוראות ולכללים ובתיאום עם הצבא, ואילו חלק מאנשי איחוד הצלה החליטו בכל זאת להיכנס לזירות ופעלו אומנם באומץ רב – אך התעלמו מההוראות תוך סיכון אישי גדול, שבקלות היה עלול להביא לפגיעה בהם, ולהוציא מהמעגל צוות סיוע רפואי יקר מפז.

הנהלת איחוד הצלה טוענת שאנשי מד"א לא היו בשטח, אבל בכיר במד"א מספר על ה-7.10: "יש לנו נקודות ביישובים שבהם בוצע הטבח. האנשים שלנו כבר היו במקום כשזה קרה" 

דובי מייזל – פרמדיק, ממקימי איחוד הצלה וסמנכ"ל המבצעים שלו, בעצמו עובד מד"א לשעבר – מאשר שההוראות שלו ושל בכירים אחרים באיחוד הצלה היו לא להיכנס לזירות, וכי המתנדבים נכנסו לשם על דעת עצמם. "כל מגיש עזרה ראשונה יודע שהנחיית היסוד היא 'safety first', כלומר עליך לשמור תחילה על עצמך כדי שתוכל להמשיך לטפל בפצועים", אומר מייזל ומסביר: "כשאני מגיע לזירת פיגוע, המשטרה והצבא מנווטים אותנו. אבל באירוע הזה הצבא היה בתוך לחימה ולא היה יכול לאבטח צוותים שלנו כשאלפי נפגעים מחכים לעזרה. בעצמי אמרתי לאחד המתנדבים שאם הוא מוכן ורוצה לקחת על עצמו אחריות, שיעשה את זה, רק שייקח אפוד ומגן".

זאת הייתה החלטה מושכלת שקיבלתם?
"ב-11 בבוקר הייתה לנו בנושא הזה ישיבה של מפקדים, והם התנגדו לכניסתם של המתנדבים לאש. אני אמרתי שאין מישהו אחר, ושמי שמוכן לקחת את הסיכון – שיעשה את זה".

כעת נדמה שהחלטות אישיות של גיבורים מוצגות לראווה בידי הנהלת איחוד הצלה כהחלטה מערכתית – דברים שנאמרו בין השאר לתורמים ולתקשורת, לרבות החתומה מעלה.

לטענה שלפיה מד"א לא היה כלל בסביבה אין אחיזה במציאות; רופא בסורוקה אומר למשל שהנוכחות של מד"א הייתה דומיננטית ביותר בעת הטבח והן מאז, במלחמה. קובי (שם בדוי), בכיר במד"א, מספר השבוע: "המחבלים ירו והשביתו אמבולנסים שלנו בישובים שהותקפו. פרמדיקית ונהג אמבולנס שלנו נרצחו בבארי, שרפו אמבולנס שלנו בניר עוז ורצחו את החובש ואת המשפחה שלו. במושב פרי גן, שהיו בו קרבות קשים, נהג אמבולנס שלנו, שהוא גם חבר בכיתת כוננות, אחז ביד אחת בנשק ובשנייה בהגה. אחד הצוותים שלנו הקים בית חולים שדה בבית הכנסת של מושב נווה.

מבקר המדינה כתב לפני כחודש לראש הממשלה: "בשעת הלחימה לא היה תיאום בין מד"א לארגוני הצלה אחרים, דוגמת איחוד הצלה. בשל כך נגרם כשל בפינוי תחת אש"

"אמבולנסים שלנו משדרות, אופקים, נתיבות ובאר שבע היו בדרך לבארי ונתקלו במאות מכוניות פרטיות עם פצועים, אז הם עצרו לטפל בהם ולפנות אותם לבית חולים. בכלל, האירוע הזה לא היה לפי הספר. היו פצועים בכל מקום, וכשרצית להגיע למקום מסוים, בדרך העמיסו עליך עוד ועוד פצועים. ככה זה היה מבוקר עד ערב. במקומות מסוימים היו קרבות כל כך עזים, שהצבא והמשטרה לא הצליחו להיכנס, בטח שלא אמבולנסים של מד"א".

באיחוד הצלה טוענים שמד"א לא נכנס בכלל לזירות לחימה.
"יש לנו 1,400 אמבולנסים, אנחנו פרוסים בכל הארץ, יש לנו נקודות בכל מקום וגם ביישובים שבהם הייתה לחימה ובוצע הטבח. אנשי מד"א כבר היו במקום כשזה קרה. המחבלים פגעו בכוונה בחלק מהאמבולנסים האלה, ירו בגלגלים ושרפו אותם כדי שלא יהיה אפשרי לטפל בפצועים. מעבר לזה, אנשי מד"א אינם לוחמים ולא נושאים נשק. הם באים להציל חיים, לכן אנחנו לא יכולים להיכנס לזירות קרב.

"צריך להבין: לא יכולנו להביא את כל הכוחות שלו לדרום באותו יום, כי מה אם חיזבאללה יצטרפו לחגיגה. אבל מנכ"ל מד"א נתן הנחיה כבר בשבע בבוקר להפעיל את כל 1,400 האמבולנסים, וכל 24 עמותות ההצלה האחרות – כמו זק"א או עזר מציון – נרתמו למאמץ בשיתוף פעולה מלא איתנו. רק עמותה אחת סוררת לא רצתה לשתף פעולה, כי היא לא רוצה להיות חלק ממד"א".

מי נגד מי

ליעד אוחנה, תושב אופקים, הוא הפרמדיק הראשי של איחוד הצלה. ב-7 באוקטובר הוא התרוצץ עם עוד שלושה חובשים בין הפצועים, אזרחים וחיילים, במשך חמש שעות. אחרי הפצוע ה-30 הוא הפסיק לספור; אחרי הנרצח ה-15 הוא הפסיק לספור גם אותם.

ההוראה לא להיכנס לזירות הלחימה ניתנה לשני הארגונים. חלק מאנשי איחוד הצלה החליטו להיכנס בכל זאת ופעלו באומץ רב, אך היו עלולים להיפגע ולהוציא מהמעגל סיוע רפואי יקר מפז 

אוחנה אומר שקיבל הוראה מהמנהל שלו שלא לצאת מהבית, אבל הוא כבר היה בחוץ עם קסדה ואפוד קרמי, מזגזג עם הקטנוע שלו בין הגופות והיריות בשכונתו – שבה נרצחו יותר מ-50 בני אדם. תושבי השכונה הפצועים שלחו לו ולחובשים את המיקומים שלהם כדי שיבואו לעזור, גם באמצעות כלי רכב פרטיים (לאחר שניתן האישור לכך ממשרד הבריאות בגלל היעדר האמבולנסים והכמות האדירה של הפצועים). 

"נסעתי לתחנה של מד"א לראות מה קורה, אם צריכים עזרה, כי לא ראיתי אותם כל היום. אולי חסר להם משהו?", מספר אוחנה השבוע. "היו שם שני מנהלים בכירים והם אמרו שהם מטפלים בפצועים שמגיעים לתחנה ולא צריכים עזרה. אמרתי להם, 'אתם יודעים שיש מלא פצועים?'. הם אמרו שהם מקבלים אותם, ושאנחנו יכולים להביא אותם אליהם והם יפנו אותם לבית חולים. עמדו שם ארבעה–חמישה אמבולנסים.

"התחלתי להתרחק משם כשהתקשר אליי פרמדיק מנקודת הריכוז של איחוד הצלה שנפתחה בתחנת המשטרה של אופקים. הוא אמר שיש שם מלא פצועים שצריך לפנות, שצריך אמבולנסים. חזרתי למד"א לבקש עזרה, אבל איך שעברתי את השער של החניה חטפתי מהמנהלים שם צרחות אימים: 'מה אתם נכנסים? מי נתן לכם אישור?'. אמרתי, 'גבר, אני רק רוצה להגיד שיש פצועים במשטרה, אנחנו במלחמה ואתה מתעסק איתי באם מותר לי להיכנס לכאן או לא?'. הוא אמר לי, 'לא מעניין אותי, תצא מפה'. זה היה קרוב לאלימות". 

בסיום השיחה איתו מסכם אוחנה: "אחד הדברים הכואבים בקשר ליום הזה הוא שהיינו שם שעות לבד. הפקירו את החיילים ואת האזרחים, במשך שעות אף אחד לא בא לפנות אותם ולעזור לנו". 

הסיפור של אוחנה מחדד את הפער בין אנשי השטח לאלו שמאחור, בהנהלה. במד"א, באיחוד הצלה ובמשרד הבריאות משבחים את העבודה המסורה ששני הארגונים עושים בשטח, ומדגישים את היחסים הטובים השוררים בין הפרמדיקים והמתנדבים בשני הארגונים; חלקם אף מתנדבים בשניהם במקביל. אבל כמו במקרים רבים אחרים, הפוליטיקה שמתנהלת מעל לראשיהם של האנשים הטובים האלה עושה את הנזק.

צורם לשמוע על תככים סרי טעם בין סיפורי הגבורה האישיים, בוודאי בזמן הזה, בוודאי בגופים מצילי חיים. צורם לשמוע את הקלטת הצעקות של אנשי מד"א על אוחנה שבמשך שעות עסק בהצלת חיים – ועם זאת, זה גם לא כל כך מפתיע.

דובי מייזל, סמנכ"ל המבצעים של איחוד הצלה: "המפקדים התנגדו לכניסתם של מתנדבים לזירות הקרב. אני אמרתי שאין מישהו אחר, ושמי שמוכן לקחת את הסיכון – שיעשה את זה"

"מד"א היא גוף הצלה לאומי שמנסה לשמור על מי שהוא, על מעמדו, על היוקרה שלו", אומר שלום (שם בדוי) שהיה בעבר בעמדה בכירה מאוד במערכת הבריאות. "העניין הוא שאנחנו מדינה של מטומטמים. תחשבי על חטיבה וגדוד בצה"ל שמתקוטטים ביניהם – לא היינו מאפשרים את זה לשנייה. במדינה נורמלית צריך להיות גוף אחד שנותן שירותי חירום. תארי לך שיקימו עוד משטרה, עוד צבא. זה דבר שלא יעלה על הדעת, רק בישראל זה אפשרי. מד"א עושה דברים מדהימים, גם איחוד הצלה. האנשים בשטח טובים, אבל הסיפור עקום. במקום למצוא דרך שאיחוד הצלה יהיה חלק ממד"א, הוא רוצה להיות גוף מתחרה. ברגע ששני גופים כאלה עוינים ולא משתפים פעולה אחד עם השני, ברור שיהיו המון ריבים וחוסר יעילות מוחלט".

בפוליטיקה, בתקשורת וגם במשטרה

איך בכלל קרה ששני ארגוני הצלה נלחמים זה בזה? שלום מפרט את תולדות הסכסוך: "החל בשנות ה-90, בדומה למודל שנבנה בקהילות יהודיות בארה"ב, גם בישראל החלו לפעול ארגוני הצלה. את רובם הקימו מתנדבי מד"א, והמטרה הראשונית שלהם הייתה לספק מעטפת חברתית-הלכתית למתנדבים, מתן הכשרות מקצועיות, דברים כאלה. כיום פועלים בארץ יותר מ-20 ארגוני הצלה, והם משתפים פעולה עם מד"א. מד"א מבצע את ההכשרות שלהם, המתנדבים שלהם נרשמים כמתנדבי מד"א ונדרשים לעמוד בכל הדרישות המקצועיות והפורמליות כמו כל מתנדב אחר במד"א.

"לצד הארגונים האלה פועלת עמותת איחוד הצלה. גם אותה הקימו יוצאי מד"א, ובהתחלה היא פעלה רק בירושלים. בהמשך, בהתאם לתוכנית האסטרטגית שבנתה, היא הרחיבה את פעילותה לכל הארץ. כיום מדובר במין 'מפעל' שמגייס תרומות במאות מיליוני שקלים מדי שנה, ובשונה ממד"א – שכפוף למבקר המדינה, לממונה על השכר ולמשרד הבריאות – על איחוד הצלה מפקח רק רשם העמותות. בנוסף, משרד הבריאות מאשר לעמותה הפעלת אמבולנסים ואופנועי עזרה ראשונה".

איחוד הצלה חי רק מתרומות?
"העמותה גם מוכרת שירותים שונים, דפיברילטורים, קורסי עזרה ראשונה, אבטחת אירועים ציבוריים, ציוד רפואי, העברות מטופלים וכיו"ב. היא גם מגייסת כסף באמצעות הסכמים קואליציוניים".

אגב פילנתרופים, התורם המרכזי של איחוד הצלה הוא סיימון פאליק, מי שאירח לאחרונה בביתו במיאמי את יאיר נתניהו - שמצדו צולם לאחרונה במוקד איחוד הצלה והוצג כמתנדב חדש. אלי ביר, נשיא הארגון ומי שבשנת 2020 נערך לכבודו אירוע התרמה על ידי בתו של פאליק, גילה מאוחר יותר בשיחה עם כתב "הארץ" ניר גונטז' כי נתניהו הבן אינו מתנדב בארגון, וכי לדעתו לא הארגון הוא שהפיץ את התמונה.

מפקד המרכז לשירותי רפואה בצה"ל הדגיש החודש במכתב כי רק שני גופים בישראל מוסמכים להעביר חיילים פצועים מבית חולים אחד למשנהו: צה"ל באמצעות יחידה 669, ומד"א

איחוד הצלה הוקם בשנת 2006. השבוע הגיע לידינו מצגת בת 23 עמודים של הארגון משנת 2010, שכותרתה "תוכנית אסטרטגיה וייעוץ תקשורת"; את התוכנית, שעוסקת ברובה בשאלה כיצד להחליש את מד"א ולחזק את הארגון, הכינה חברת יחסי ציבור שהעמותה שכרה. שקופית אחת, תחת הכותרת "תוכנית עבודה", מוקדשת למשפט אחד קצר: "יצירת איום על מד"א". באחרת כתוב בין היתר: "פגיעה בנקודות התורפה של מד"א בצורה עקיפה במטרה לגרום לה לשתף פעולה עם איחוד הצלה". בשקופית שלישית נכתב: "יצירת מטה פעולה של חברי כנסת מכל המפלגות לקידום הצעות חוק שידחקו את הבלעדיות של מד"א. כך ייווצר הרושם שלא מדובר במאבק יוקרה חרדי, אלא בדאגה לרפואה הדחופה וכיסם של האזרחים".

הרבה מים עכורים עברו בין הארגונים מאז נוסחה אותה מצגת. עם הזמן נהפכה התחרות למלחמה כוללת שגלשה לתביעות הדדיות, להפעלת שדולות פוליטיות זה כנגד זה ולהעברת מידע לתקשורת שנועד לפגוע ביריב. רק לאחרונה, בשנת 2022, הגיש משרד הבריאות תלונה במשטרה נגד איחוד הצלה בעקבות פרסום ב"הארץ" שלפיו שכר הארגון חוקרים פרטיים כדי לעקוב אחרי שני בכירים מהמשרד הבריאות ובני משפחותיהם במטרה להוכיח שיש להם קשרים עם מד"א המהווים ניגוד עניינים, דבר שלא עלה בידם לעשות. זאת הייתה הפעם הראשונה שבה הגיש משרד הבריאות תלונה במשטרה נגד ארגון רפואי שעובד תחתיו.

בשנת 2019 הגישו הארגונים תביעות הדדיות לבית המשפט המחוזי בתל אביב: איחוד הצלה האשים את מד"א באי-הזנקה של כוננים בגלל המלחמה של מד"א בהם, דבר שלטענתו עולה בחיי אדם. מד"א מצדו האשים את בכירי איחוד הצלה בקמפיין הכפשה מתוכנן נגדו. בפסק הדין נקבע כי איחוד הצלה ישלם למד"א פיצויים בסך 225 אלף שקל בגין לשון הרע.

השבוע פרסם אלי ביר מאמר במהדורה האנגלית של "זמן ישראל" ופנה בו לתורמים יהודים בעולם בבקשה שיפסיקו לתרום לארגון הצלב האדום, שלטענתו אינו פועל לטובת החטופים הישראלים. מד"א היא חברה בארגון מאז 2006.

"תורמים של מד"א בחו"ל סיפרו שביר אומר שמד"א לא היו בשטח ב-7 באוקטובר, שהצלב האדום הוא אָיום ונורא ושמד"א זה הצלב האדום הישראלי, לכן אסור לתרום לו", אומר אדם המעורה בנעשה במד"א. "חשוב לזכור שמד"א רוכש אמבולנסים באמצעות תרומות, זה לא שמדינת ישראל רוכשת אותם. כשאין תרומות זה פוגע לא רק במד"א: זה פוגע בחיי אדם".

והנה סיפור קטן ששופך אור גדול על תולדות הסכסוך: כחלק מאסטרטגיית ההתנתקות ממד"א הקים איחוד הצלה מוקד חירום משלו, עם מספר מקוצר משלו – 1221. מד"א מצדו פנה בשנים האחרונות פעמיים לבג"ץ בבקשה שיאסור את פרסום המספר בטענה שהוא מטעה את הציבור ומסכן אותו; הבקשה נדחתה וכיום המספר פעיל לצד מוקד 101 של מד"א.

"היה נהדר אם כולם היו עובדים יחד, בוודאי בזמן הזה", אומר השבוע בכיר במשרד הבריאות. "הבעיה היא שאחרי שאיחוד הצלה התנהל לאורך השנים בצורה עקומה מאוד, כעת אין אמון גם אם הכוונות טהורות". 

מה הפתרון?
"על פי חוק שירותי עזרה ראשונה, מד"א הוא הגוף שצריך להיות יד ימינו של הצבא בשגרה ובמלחמה, מי שעובד מול הצבא, מול בתי החולים. כשמתחילים לפצל את זה, מתחילות בעיות. במלחמה זה עוד יותר בעייתי. איחוד הצלה רוצה להיות עצמאי ובלתי תלוי במד"א, הוא נלחם שנים על הכרה לאומית ובין-לאומית, ושנים שהוא נוגס בתרומות של מד"א מכל התורמים בעולם".

והעיקר לא לתאם כלל

אירועי 7 באוקטובר לא הנמיכו את גובה הלהבות בין הארגונים. ב-12 באותו חודש שלח מנכ"ל מד"א אלי בין מכתב אל מנכ"ל משרד הבריאות: "אני פונה אליכם בבקשה להתערבותכם הדחופה לצורך אסדרה לאלתר של פעילות האמבולנסים במלחמת חרבות ברזל [...] בתחום פעילות האמבולנסים הפרטיים קיימת אנדרלמוסיה מוחלטת. מפרוץ המלחמה אנו מדווחים על מצבים שבהם אמבולנסים פרטיים פועלים באופן שנוגד את הנחיות הביטחון והבטיחות [...] אנו עדים למקרים רבים שבהם אמבולנסים של עמותת איחוד הצלה 'רודפים' אחרי אמבולנסים של מד"א ללא צורך מבצעי או רפואי ותוך סיכון עצמי ניכר […] מדובר בהצלת חיים, פשוטו כמשמעו, והמציאות שבה איש הטוב בעיניו יעשה צריכה להיפסק לאלתר".

למחרת נשלח למנכ"ל משרד הבריאות מכתב מטעם איחוד הצלה וכותרתו "מניעה להפעלת מערך לפינוי בהיטס של להק תעופה ואיחוד הצלה בשעת מלחמה". במכתב, שנוסח בידי עורכי דין, מסופר ששני המסוקים של איחוד הצלה טיפלו לאחר הטבח בתשעה פצועים ופינו שבעה; התלונה במכתב היא שמד"א ומשרד הבריאות לא משתמשים במסוקים הללו לטובת פינוי של פצועי מלחמה. "במקום להפעיל גם את המערך לפינוי בהיטס של להק תעופה ואיחוד הצלה, מסוקי מד"א ממלאים כעת לבדם משימה שהיא מעבר לכוחותיהם או יכולתם".

במכתב נטען שהמנכ"ל, משה בר סימן טוב, התקשר לנזוף באיחוד הצלה כי קיבל תלונה שלאחר הטבח עיכב מסוק של העמותה מסוק צה"לי שניסה להעביר פצועים. באיחוד טוענים השבוע שמדובר בשקר מוחלט; אנשים המקורבים למד"א אומרים שמדובר במסוק ששכרה אישה מאיחוד הצלה, וביקשה להתפנות מסורוקה לבית חולים אחר.

באירוע אחר שפרטיו הגיעו לידינו, לבית החולים זיו הגיע חייל פצוע קשה שהיה צריך להתפנות לסורוקה באמצעות מסוק יסעור. בגלל התערבות של טייס במילואים שהוא גם עובד חברת להק תעופה – חברה שעובדת עם איחוד הצלה ושהייתה מסוכסכת עם מד"א – לא יסעור נחת מול צוות הרפואה המופתע, אלא מסוק קטן של החברה שהוטס במיוחד מדימונה לצפת. הצוות שלח אותו לדרכו, יסעור שוב הוזמן, וכך קרה שהחייל הפצוע פונה רק בשעות הערב לסורוקה. 

האירוע בזיו התרחש ב-13 בנובמבר. למחרת הוציא מפקד המרכז לשירותי רפואה של צה"ל (משר"פ) מכתב שהופנה בין השאר לחיל האוויר ולמשרד הבריאות. הנדון: העברת חיילים מבית חולים אחד למשנהו בהטסה. במכתב הודגש כי רק שני גופים בישראל מוסמכים לעשות זאת: צה"ל באמצעות יחידה 669, ומד"א. "קיימים בישראל גופים נוספים שיש בבעלותם פלטפורמות מוטסות להעברת מטופלים, אולם הצוותים הרפואיים שבהם, כמו גם הציוד הרפואי וטכניקות הטיפול, נעדרים בקרה ועמידה בסטנדרטים הנקבעים על ידי חיל הרפואה ומשרד הבריאות", ציין הקצין במכתב. "במידה וארגון אחר שאינו יחידה 669 או מד"א מבקש לבצע את העברה, ר"ם 2 יחבור לצוות בית החולים ויחד ימנעו זאת ממנו...".

ב-15 באוקטובר שלח מנכ"ל איחוד הצלה, אלי פולק, מכתב למנכ"ל מד"א בין ובו ביקש לשים בצד את כל המחלוקות כדי להתאחד במאמץ הלאומי. "אנו עומדים ביום התשיעי של הלחימה, ועל אף ניסיונות פנייה למשרד הבריאות ולמנהל אגף המבצעים במד"א כבר ביום הראשון ללחימה בהצעה להיעזר בשירותי איחוד הצלה – טרם נענינו", כתב פולק. "לעומת זאת אנחנו רואים את פניית מד"א ליהדות התפוצה ולארגוני הצלה שונים בעולם בגיוס אנשי רפואה, חובשים ופרמדיקים לבוא ולמלא את השורות [...] אלי, זהו צו השעה! ידינו מושטות אליך לשיתוף פעולה כן ואמיתי כאשר מול עינינו אנו רואים את האתגר הלאומי הגדול של הצלת חיים של תושבי מדינת ישראל הנמצאת במלחמה. אחריות היסטורית מוטלת על כתפינו, שנינו". כך מסתיים המכתב.

ב-17 באוקטובר נשלח לפולק מכתב מטעם מד"א. נאמר בו שאכן הימים קשים, ולאחר מכן פורט בשלל סעיפים כיצד מד"א הוא הגוף הקובע וכיצד על כולם להישמע לו. עורכי הדין של איחוד הצלה שלחו בתשובה מכתב ולפיו הם "מתפלאים על תוכן המכתב. אין פגישה, אין שיחה, אין סעיף המתייחס למשהו מעשי שאפשר לעשות כדי לעבוד ביחד". חודשיים לאחר שהדברים נכתבו ממשיכים שני הארגונים לעשות עבודת קודש בשטח – ולהתכתש מאחורי הקלעים.