ישבנו לשיחה מרגשת עם ארטיום דולגופיאט, אלוף התעמלות קרקע מנבחרת הספורטאים.ות של דנונה PRO שבונה את עצמו בדרך לתחרות הגדולה בחייו ואיתי זינגר עמר ספורטאי חובב מהעוטף, שסיפרו על ההתמודדות שלהם עם אירועי שבעה באוקטובר וכיצד הספורט עוזר להם לבנות את עצמם.
במפגש עם ארטיום דולגופיאט, האלוף האולימפי בהתעמלות קרקע, ואיתי זינגר עמר חובש בכיר וחובב ריצה ממושב עוצם, שאיבד את אביו סנ"צ אבי עמר ז"ל (שהיה אף הוא חובב ריצה מושבע) בקרבות של השבעה באוקטובר, למדנו מהם כיצד חוזרים לפעילות ספורטיבית אחרי טראומה גדולה וכיצד הם בונים את עצמם בימים מאתגרים אלה.
איך מתגברים על קשיים מנטליים דרך הספורט, ואיך מתגברים על הקושי המנטלי דרך המאמץ הפיזי?
איתי"את מה שראיתי ומה שחוויתי בשבעה באוקטובר לא אוכל לתאר במילים. אך דווקא משם אני בוחר לשאוב את הכוח לדחוף חזק יותר ולרוץ מהר יותר, ואף פעם לא לוותר לעצמי.
"הספורט מהווה עבורי מקום מפלט ועוזר לי לבנות את עצמי בכמה דרכים אבא שלי, סנ"צ אבי עמר ז"ל, היה זה שהכניס בי את ה"חיידק" של הריצה ואת האהבה לספורט. לאחרונה הצטרפתי לקבוצת הריצה שהוא היה חבר בה, וזה מאפשר לי להרגיש מחובר אליו. כשאני רץ, אני מרגיש כאילו הוא מלווה ומדרבן אותי בחלקים הקשים. בדיוק כשאני רוצה לעבור להליכה או לעצור, אני מרגיש אותו דוחף אותי לעבר קו הסיום".
ארטיום: "בשבעה באוקטובר הייתי בבלגיה, שם התקיימה אליפות העולם בהתעמלות קרקע. התעוררתי מוקדם בבוקר בזמן שהטלפון שלי היה מלא בהתראות של צבע אדום. באותו רגע הבנתי שהדרך היחידה שאוכל להתחרות היא להשתיק הכל, להתרכז בתחרות ולעשות את הכי טוב שאני יכול. עם כל העצב, אני שמח שזה החוסן המנטלי שהצלחתי להגיע אליו, ושהצלחתי לקבל מדליית זהב עבור כל עם ישראל - דווקא בשבעה באוקטובר".
מה זה אומר מבחינתך לחזור לעצמך או לבנות את עצמך צעד אחר צעד, ומה המטרה הסופית?
ארטיום: "כאן הניסיון הוא היתרון הכי גדול שלי. אחרי כל פציעה, נפילה או הפוגה באימונים ואפילו אחרי כל הצלחה - אני עדיין ממשיך לעבוד קשה, בדיוק כמו בהתחלה, כשלנגד עיני עומדת המטרה הבאה. כרגע אני מתרכז בייצוג המדינה שלנו בתחרויות העתידיות בצורה הכי טובה שאוכל".
איתי: "בכנות, אני לא בטוח שאצליח לחזור למי שהייתי לפני השבעה באוקטובר. האובדן שחוויתי הוא עצום, אך דווקא מתוכו אני מאמין שיש לי את ההזדמנות הכי טובה לגדול ולהשתפר, ולא לחזור אחורה. אבא שלי תמיד אמר שבריצת מרתון אסור לנו לחשוב רק על קו הזינוק או הסיום. אנחנו חייבים להתרכז בדרך שאנחנו עוברים. מבחינתי המטרה האמיתית היא להנות מהדרך, לקחת את כל מה שקורה באור חיובי ולעזור לכמה שיותר אנשים במסע הזה".
ארטיום, מי עומד לצידך בתקופה החשובה הזו?
"כמו תמיד, המשפחה האהובה שלי וכל הצוות המקצועי שעוטף אותי - הם עומדים לצידי בכל יום ובכל שעה".
איתי, מי תומך ועוזר לך לבנות את עצמך?
"כמובן, המשפחה והחברים שתמיד עומדים לצידי, כשקל וגם כשקשה. אני רוצה לציין את המדריך הראשי שלי בקורס הפרמדיקים קפ"מ 8, אותו התחלתי לפני השבעה באוקטובר ואני ממשיך בו בכוחות מחודשים. אני רוצה להודות גם למג"ר אפרים ינקו, האדם שליווה אותי בחלק נכבד מהדרך והיה אוזן קשבת, כתף לבכות עליה ובמקביל הקול הקשוח הזה שתמיד מזכיר לי שהחיים ממשיכים גם כשמרגיש שהם עצרו מלכת. בזכותו אני ממשיך ללמוד איך להציל חיים".
לסיום, מהי המחשבה או מילת העוגן שהכי מחזקת אותך ברגעים הקשים?
ארטיום: "ברגעים הקשים באימונים, והם לא מעטים, בתחרויות ובחיים בכלל - אני תמיד חושב לעצמי שמחר הוא יום חדש ומכאן אפשר רק להשתפר".
איתי: "בסוף יהיה טוב. ואם עוד לא טוב, כנראה שזה עוד לא הסוף".