מי שיש לו ילדים יודע שהם הדבר הכי יקר שיש בחיים. אתם דואגים לחינוך הטוב ביותר עבורם, לבריאות, לתזונה מאוזנת ולחוגים שיעשירו אותם. אילו רק יכולתם לצייד אותם במטה קסמים, שיהיה מוכן לשליפה בכל עת כדי שחלילה לא יאונה להם כל רע, הייתם עושים את זה. אך בעולם האמיתי, כל שנותר לעשות הוא ללוות אותם לדלת ולשלוח אותם החוצה מצוידים בנשיקה ובמעט תובנות מהחיים, ולקוות שהכל יהיה בסדר. אבל, מה קורה כשילד עוזב את הבית ומגיע לשטח בית הספר? ומה בדיוק מתרחש בין דפי הרשתות החברתיות בהן הוא גולש? ובכן, אנחנו לא תמיד יכולים לדעת. ובכל זאת, יש כמה נורות אדומות שיכולות להתריע על בעיה שאסור להתעלם ממנה.
* רוצים לזכות בחופשה משפחתית מפנקת על חשבוננו? ענו על סקר בריאות הילד
"ידע זה כוח. כצעד ראשון וחשוב, הייתי מציעה לכל הורה שיכיר את הסביבה החינוכית בה הילד לומד", אומרת ד"ר אלידה מגור, מומחית בפסיכיאטריה של הילד המתבגר ומנהלת מרפאת מתבגרים בקופח "מאוחדת". "חשוב למצוא איש קשר שאיתו הילד ירגיש בנוח לשוחח, בין אם זה מורה, יועץ חינוכי או מנהל. כדאי להכין אותו ולהציג בפניו את אותה דמות חינוכית, כדי שיידע שאם משהו אינו כשורה יש לו למי לפנות, גם כשאתם לא בסביבה. אם תנקטו בצעדי ההכנה האלה, כבר תחושו בטוחים יותר לשלוח את הילד לבית הספר".
ובכל זאת, מתי אמורה להידלק אצלנו נורה אדומה? באופן כללי, חשוב להיות ערים למצב הכללי של הילד ולכל שינוי קיצוני בהתנהגותו, אך יש גם כמה סימנים שעשויים להעיד על בעיה. למשל, חוסר שיתוף פעולה עם תכנית הלימודים. "אם הילד מפסיק ללמוד וכשנשאל מעיד על כך ש"אין לו שעורים". במקרה כזה שווה להציץ גם במחברות שלו, שעשויות להיות ריקות מתוכן", אומר ד"ר מגור. "מלבד זאת, גם אם הילד מביע חוסר רצון ללכת לבי"ס, נטייה להסתגר בחדר, הופעת שקרים, שינויים במהלך השינה והאכילה, נטייה לאגרסיביות ואלימות מילולית, חוסר הערכה עצמית ורגשי נחיתות, הזנחה גופנית ואסתטית ונטייה לאובדנות".
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
"כשהילד חש במצוקה הוא יכול להסתגר מ"העולם" ולהישאר בחדרו הנעול שעות רבות ולא להתעניין בפעילויות שמתקיימות אחרי בית הספר או באופן כללי במפגש עם חברים", מוסיפה ד"ר מגור. "ההורה צריך להתערב ברגע שיש חשד למצב מסכן חיים כמו סימנים לאובדנות למשל, או אם יש חשד לשימוש בסמים".
אז מה עושים? לדברי ד"ר מגור, מילות המפתח הן הקשבה והבנה. "משפטים כמו: "אני מבינה שמשהו קשה/לא נעים לך", "בוא ננסה לחשוב איפה אני יכולה לסייע לך", יכולים לעזור להתחיל לפרום את הקשרים בסיטואציה המורכבת. אבל אם מרגישים שהילד מדוכדך, זה לא פסול לרחרח מסביב בין חבריו, המורים שלו ואפילו להסתכל בהודעות שלו כדי לרדת לשורש העניין. כמובן שחשוב באותו הזמן גם לשמור על הפרטיות של הילד בנושאים אחרים". הנה כמה עצות שיעזרו לכם לעזור לילדים שלכם להתמודד עם מצוקות נפשיות ובעיות חברתיות:
1. אל תתעלמו מבעיות
"בעיקר כשמדובר במתבגרים, לא קשה להיתקל במשפטים כמו "צאו לי מהחיים", "תעזבו אותי" וכו'. במקרה כזה, כדאי להניח לילד, אך להישאר עם עין פקוחה ולהיות ערניים להמשך ההתנהלות", מסבירה ד"ר מגור. "כדאי להפעיל רגישות לצד ערנות לאורך כל העת הבעייתית". אם הבעיה לא חולפת ואתם רואים שהילד מביע אחד או יותר מהסימנים שהוזכרו, חשוב לפנות לייעוץ בתחילה אצל הצוות החינוכי בבי"ס, ובשלב מתקדם אצל פסיכולוג שמומחה לתחום. "מורכב וקשה ככל שיהיה, צריך לפתוח את ה'פצע המוגלתי' כדי לטפל בבעיה".
2. תבקשו מהם לצייר
בעוד שהילדים המבוגרים נוטים לבטא את מצוקותיהם באמצעות התנהגות, הופעה חיצונית או באמצעות שינויים קיצוניים, הילדים הקטנים לרוב יבטאו מצוקות לעיתים באמצעות שיחה, בציור או במשחק, במקרה כזה ניתן לנסות לנתח את המצב הנפשי של הילד לפי הציורים שלו. "אם יש לכם חשד לבעיה אצל ילד בבי"ס יסודי, בקשו ממנו לצייר ציור שיתאר איך הוא מרגיש בבי"ס", אומרת ד"ר מגור. "אם הילד שעד כה נהג לצייר פרפרים ולבבות, לפתע בוחר בצבעים שחורים, או במקרה של ציורים המתארים ידיים מלאות אצבעות גדולות וציפורניים או דמות עם כף יד גדולה, צריכה להידלק אצלנו נורה אדומה, ובמקרה כזה מומלץ לגשת לייעוץ אצל יועץ בית הספר או אצל הפסיכולוג".
עוד בביקור בריא:
>> בואו לגלות: האם הילדים שלכם בריאים?
>> איך לא נדבקים בשפעת? או בצינון? מדריך חורף
>> מתי הוא ישב כבר? מדריך התפתחות לתינוקות
3. קחו בחשבון שלא כל ילד הוא טיפוס חברותי
לצד כל הרגישות והאחריות שההורה צריך להפגין, חשוב לזכור שיש ילדים שהם פשוט לא מאוד חברותיים מטבעם. "אם הילד בוחר לבלות את שעות אחה"צ בבית, ויש לו חבר אחד או שניים, אבל הוא נראה בריא ומאושר, סביר להניח שהכל בסדר איתו".
4. נצלו את המדיה החברתית לטובתכם
מצד אחד, יש לא מעט מקרים מצערים של התעללות והכפשת ילדים ובני נוער באמצעות הרשתות הברתיות. ומאידך, ניתן להצביע על מקרים שבהם הורים או תלמידים איתרו מוקדים לבעיה דווקא באמצעותן. "לא מזמן הבחינה ילדה בעמוד הפייסבוק של חברתה לכיתה במשפט אובדני שכתבה. היא פנתה עם המידע לאמה שמיהרה לדווח על כך לגורמים המתאימים, שטיפלו בעניין", מספרת ד"ר מגור. "לכן, גם פייסבוק או טוויטר, יכולים לספק כלי לדרכי תקשורת, לכן אפשר בהחלט לשמור על ערנות ולאתר בעיות שצצות גם בפורומים אלה".
5. שתפו את הצוות החינוכי ברקע הרפואי של הילד
ילד עם בעיה רפואית יכול למשוך את תשומת ליבו של המורה ולאו דווקא מהבחינה החיובית. "לאחרונה נתקלתי בילד שסבל מ'טיקים' – מצמוצים בלתי נשלטים. הוריו לא דיווחו על כך למורה, שלא הבינה למה הילד לא מפסיק 'לקרוץ'. במקרה כזה למשל מדובר בפתח ללעג מצד התלמידים או לכעס מצד המורה. עניין שניתן למנוע באופן פשוט – ההורים היו צריכים להודיע למורה על כך מראש", מסבירה ד"ר מגור.
7. הכירו לילד את הסביבה
"במיוחד במקרה של הגירה מארץ לארץ, אך גם במקרה של מעבר לבי"ס חדש, חשוב להכיר לילד את הסביבה עוד לפני שהוא מתחיל ללמוד בה. בדרך כלל ההיכרות המוקדמת עוזרת למתן את הפחד מפני הלא נודע", אומרת ד"ר מגור." אם הילד אינו דובר את השפה, נסו למצוא עובד צוות שמדבר את שפתו, תוכלו להיעזר בשכנים, בבני משפחה או בכל מי שיכול לשמש כסביבה תומכת עבור הילד".