כאשר רופא מבצע בדיקת שמיעה למטופל – הוא בודק את אוזניו. הנבדק מרכיב אוזניות שדרכן מושמעים צלילים ומילים בעוצמות ובתדירויות משתנות, ובוחנים על פי פרמטרים שונים את רמת השמיעה שלו. אך פעמים רבות בדיקה כזאת תופסת את אובדן השמיעה הרבה אחרי הופעת הסימנים הראשונים – אפילו עשור או שניים אחרי. כעת חוקרים מאוניברסיטת טורונטו ומכון המחקר רוטמן בקנדה מצאו דרך טובה המעידה על אובדן שמיעה – ושונה לגמרי.
הפסיכולוג אריק קוי ומדען המוח ביורן הרמן זיהו סימן מובהק של קשיי שמיעה על ידי התבוננות קפדנית בעיני המשתתפים בזמן שהם מאזינים לדיבור. הם גילו כי ככל שאדם מתאמץ לשמוע, כך מבטו מקובע יותר. מחקרים קודמים הראו שעיניים לא זזות כל כך כשאנשים חושבים חזק. לדוגמה, כאשר מנסים להיזכר במשהו, תנועות העיניים נוטות לרדת, כמעט כאילו בוהים בנקודה בחלל. קוי והרמן הראו כעת שזה חל גם על עיניהם של מאזינים שמתאמצים במיוחד לשמוע.
>> האם צבע העיניים יקבע אם תתמכרו לאלכוהול?
>> 5 דרכים לשיפור השמיעה
המחקר, שפורסם בחודש שעבר ב-Journal of Neuroscience, כלל שלושה ניסויים, שבהם צעירים שהעידו כי הם שומעים היטב האזינו לצלילים בעוצמות נוחות בזמן שהסנטר שלהם נח על מדף מול מסך מחשב, והאישונים ותנועות העיניים שלהם תועדו.
בניסוי הראשון הושמעו ל-26 משתתפים צלילי דיבור שבהם שולבו פטפוטים חסר משמעות. לאחר כל סבב עברו המשתתפים מבחן הבנת הנשמע מהיר. במהלך הקלטת הדיבור האנושי, המסך שלפני המשתתפים היה ריק או שהראה ריבוע קבוע. החוקרים הבחינו בירידה בתנועות העיניים בתנאי ההאזנה הקשים ביותר, והפחתה בתנועות העיניים קשורה להבנת דיבור טובה יותר.
בניסוי השני, 22 משתתפים האזינו לרשימות מוקלטות של משפטים קצרים בזמן שצפו בנקודה נעה באקראי על המסך לפניהם. שוב נערך מבחן הבנת הנשמע. התוצאות הראו גם כאן כי תנועות העיניים פוחתות כאשר הדיבור פחות ברור ונדרש יותר מאמץ להקשיב.
הניסוי האחרון נערך בקרב 23 משתתפים, שכל אחד מהם הקשיב לשני סיפורים בני כעשר דקות מתוך פודקאסט. אחד הסיפורים עורבב כך שהסצנות שלו סופרו ללא סדר. השני היה על פי הסדר, אך הוסווה על ידי מלמולים שהשתנו בעוצמת הקול כדי להפוך את ההאזנה לסיפור לקלה או קשה יותר. המסך שמול המשתתפים הראה 16 נקודות שנעו באקראי במהלך הסיפורים. לאחר מכן בוצע מבחן הבנה.
במהלך הסיפור המבולגן, עיני המאזינים נעו יותר מכשהאזינו לסיפור בסדר הנכון – מה שמתיישב עם ההשערה שאנשים לא משקיעים קוגניטיבית תוך כדי האזנה לסיפור בלתי מובן. אבל משום שהסיפור בסדר הנכון היה מוסווה על ידי דיבור אנושי - כמו ניסיון לשמוע שיחה במסעדה עמוסה - המשתתפים נאלצו להתאמץ יותר כדי לשמוע את הנאמר. נמצא כי כאשר רעשי הרקע היו שקטים יותר, עיני המשתתפים נעו יותר. וכשהמשימה נעשתה קשה יותר, הן נשארו קבועות.
בכל שלושת הניסויים, ההתרחבות או הכיווץ של האישונים לא נתנו מידע על הבנת הנשמע. יתרה מכך, למה שהוצג על המסך הייתה השפעה מועטה על תנועות העיניים.
הממצאים מצביעים על כך שתנועות עיניים הן אינדיקציה לגבי עד כמה האדם מנסה להקשיב. ומובן שהקשבה מאומצת לא תמיד נובעת מאובדן שמיעה, אבל היא יכולה להיות אחד הסימנים הראשונים לכך שאדם מתקשה לשמוע. "מנקודת מבט קלינית, הצעדים הבאים הם לחקור אם תנועות עיניים מעידות גם על מאמץ הקשבה אצל מבוגרים, משום שזו האוכלוסייה שעבורה הגישה החדשה שלנו עשויה להיות שימושית ביותר", אמר הרמן ל-Medical Xpress, "נוסף לכך, אנו מתכננים לחקור אם תנועות עיניים מצביעות על מאמץ הקשבה מופחת כאשר אנשים מטופלים במכשירי שמיעה, כיוון שזה יכול לעזור להעריך עד המכשיר יעיל עבור האדם".