אמרו לנו שזה טוב לדיאטה, לצפיפות העצם ולפעילות הלב; שזה נגד השמנה, כולסטרול, סכרת ושבץ מוחי ואפילו משפר את מצב הרוח, אבל מסתבר שפעילות גופנית גם מסייעת לנו לשמור על מוח צעיר וחושב.
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
בשנים האחרונות התגלה כי פעילות גופנית מגבירה את כמותו בדם של חומר בשם BDNF - מולקולת חלבון החיונית לפעילותם של תאי המוח, או בשמם המקצועי - נוירונים. ה- BDNF מעודד את שרידות הנוירונים ומעודד אותם ליצור קשרים אחד בין השני, כאשר קשרים אלו הם למעשה הזיכרונות שלנו, כפי שהם מקודדים במערכת המוחית. כאשר אנו לומדים משהו חדש, נוצר קשר חדש בין נוירונים. חוקרים מצאו שהזרקת BDNF למוח של חולדות זקנות סייע לשיפור הזכרון שלהן וכאשר גרמו למכרסמים לרוץ, העלו את רמות הBDNF אצלם והם ביצעו מטלות התנהגותיות טוב יותר מחבריהם העצלים.
ה- BDNF חשוב במיוחד לאזור במוח הנקרא היפוקמפוס, לו חשיבות רבה לזיכרון ולמידה. בניגוד לשאר האיברים בגוף, ברוב אזורי המוח לא מתרחשת יצירה של תאים חדשים כאשר אנו מתבגרים, אבל ההיפוקמפוס הוא אחד האזורים היחידים במוח שיש בו יצירת נוירונים חדשים גם במבוגרים. כיום אנו יודעים שישנו קשר בין עליה בכמות ה-BDNF ויצירת נוירונים חדשים בהיפוקמפוס.
זה לא חדש שחשוב להפעיל את המוח על מנת לשמור עליו תקין, בעיקר בגילאים מתקדמים. אולם, מסתבר שללא פעילות של שאר הגוף, האפקט הרבה פחות גדול; רמות ה- BDNF והנוירונים החדשים של חולדות שזכו לסביבה מלאת גירויים היו פחותים מאשר חולדות שזכו לסביבה מלאת גירויים וכן קיבלו מנה יומית של פעילות גופנית. גם בבני אדם, נמצא שבבני 55-80 שעסקו בפעילות גופנית היו בעלי נפח ההיפוקמפוס גדול וכן שיפרו את יכולת ההתמצאות שלהם בסביבה לעומת קבוצה בגיל זהה ללא פעילות גופנית.
עוד ב-mako בריאות:
>> וגיניזמוס: כשהראש רוצה סקס והגוף לא
>> שומרים בבטן: מיתוסים ממערכת העיכול
>> אימון למקצוענים: הפלאנק שיפרק אתכם
מעכב התקדמות פרקינסון ואלצהיימר
לכושר וספורט יש ממש אפקט מרפא בהקשר של בעיות מוחיות. למשל, פגיעה מוחית גורמת לפגיעות ביכולות הקוגניטיביות של חולדות ופעילות גופנית עזרה להגביר את היכולת הקוגניטיבית של חיות פגועות אלו. גם אפקט זה נמצא כקשור למולקולת הקסם, BDNF. בקרב חולי הפרקינסון, מחלה מוחית שכיחה בגיל מבוגר, נמצאה האטה בהדרדרות המחלה בעקבות פעילות גופנית וחוקרי המחלה המוחית השכיחה ביותר בעולם המערבי, מחלת האלצהיימר, גם כן מוצאים שספורט משפיע לחיוב על הפציינטים.
אז איך זה שלהפעלת שרירי השלד יש השפעה על תאי המוח? חישבו לרגע על הסביבה בה עברנו את האבולוציה שלנו במשך מיליוני שנים. בסוואנה בה עברנו את רוב שנות האבולוציה שלנו לא היו סופרים ומקררים, והאוכל לא היה זמין בשפע. במצב זה היינו צריכים להיות פעילים ולצאת לחפש את האוכל שלנו בסביבה העוינת ליונקים חסרי פרווה והולכים על שתיים - יצורים די חלשלושים לעומת חברנו היונקים האחרים בסוואנה. המאמץ הגופני והשכלי של מציאת המזון שלנו הלכו בד בבד, שכן השרירים שלנו לבדם היו די מעט על מנת להתקיים בסביבה הקשה. ברגע שהמוח הבין שהשרירים פועלים ומחפשים מזון, הוא נתרם למשימה גם כן על מנת לסייע לנו להשיג את מבוקשנו. לכן, עד היום כאשר אנו מבצעים פעילות גופנית אנחנו מעוררים את המוח ומבקשים ממנו להתייצב חד ועירני.
* הילה מילשטיין-פרוש היא סטודנטית לדוקטורט במדעי המוח באוניברסיטת תל אביב.
* הכתבה בשיתוף עם פרויקט Wize , הפועל ללא מטרות רווח על מנת להנגיש מדע וידע לקהל הרחב בישראל. לפרטים נוספים אודות הפעילות ניתן להכנס לדף הפייסבוק.