מדינת ישראל מחכה בקוצר רוח לחזרתן של שלוש החטופות בפעימה הראשונה של עסקת החטופים, היום בשעות הערב, אחרי 471 יום בשבי חמאס. שישה בתי חולים נערכים לקליטתן באמצעות מערך צוותים רפואיים, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים, לאורך הפעימה כולה. היום יקלוט בי"ח שיבא את שלוש החטופות שצפויות להשתחרר.
הצוותים הסוציאליים צפויים לשהות במתחם השבים לאורך כל שעות היממה, ולהעניק להן תמיכה וליווי ככל שיידרש. הם מתכוננים גם למפגשים הראשונים של בני המשפחות עם השבות, שמטבע הדברים צפויים להיות מורכבים וסוערים. "הראשונים שיפגשו אותן במחלקה הם המשפחות, ולכן הכי חשוב להדריך אותן מה אומרים ומה לא אומרים", מסבירה קרן שוורץ, מנהלת השירות לעבודה סוציאלית במרכז הרפואי בילינסון מקבוצת כללית, שנערכת לרגע הזה כבר מאוקטובר 2023.
לדברי שוורץ, "אין מותר ואסור, אבל צריך להיות ערים לרצונות השבים. לצד ההתרגשות של המשפחה, חשוב לשים לב לסיטואציה ולהבין מה נכון יותר ומה פחות. בחלוף למעלה משנה אנחנו מצפים שיחול שינוי באישיות השבים, וצריך להיות רגישים, לשים לב לקצב שלהם, להבין על מה נוח להם לדבר וכמה נוח להם המגע. התדרוך העיקרי הוא להבין את השינוי הצפוי הזה בקרב השבים, ולהראות גמישות מחשבתית".
שוורץ מוסיפה כי למרות הרצון המובן לחבק, לגעת, להציף בשאלות או להשלים שנה ושלושה חודשים בשעה, לא בטוח שזה מה שמתאים לשבים. "ההוראה העיקרית שלנו למשפחות היא פשוט להיות שם בשבילם, ולהיות קשובים אליהם. כמו שאנחנו רגילים לעשות במסגרת הטיפול הסוציאלי - אתה לא מציף בשאלות, אתה קודם מבין מי עומד מולך ולפי זה ממשיך. המשפחות צריכות לתת להם לספר, לא לשאול שאלות, אפילו להיות איתם בשתיקה יכול להיות נוח. עם הזמן, ככל שיתאים להם והם יתרגלו למצב החדש, הם יהיו פתוחים לעניינים נוספים".
"נערכים למגוון תגובות כולל הימנעות ממגע והתרחקות, גם מבני המשפחה"
שוורץ מסבירה כי ייתכן שבימים הראשונים השבים ירגישו בנוח לפגוש רק חלק מבני המשפחה, ויוותרו על מפגשים עם חברים. "אנחנו נכין את המשפחות לכל תגובה. מהניסיון שלנו בטיפול בשנה האחרונה בפצועים וניצולי נובה וכן משיחות שקיימנו עם צוותים שקלטו את השבים בעסקה הקודמת, כל תגובה היא נורמלית לאירוע לא נורמלי כמו זה של אזרחים בשבי יותר משנה. אנחנו נערכים למגוון תגובות כולל הימנעות ממגע והתרחקות, גם מבני המשפחה. אנחנו גם לא יודעים באילו תנאים השבים שהו. אולי הם שהו באזור שקט מאוד וכל רעש או המולה יכולים לגרום להם להצפה חושית, צריך להביא הכל בחשבון. בכל מקרה, אנחנו נהיה כמו זבוב על הקיר, כשיצטרכו אותנו נכנס וכשלא – נצא. נהיה שם 24 שעות בתורניות כדי לסייע ולהקל".
לטענת שוורץ, בני המשפחה שבאופן טבעי מכירים היטב את השבים, ידעו להתאים עצמם לקצב שלהם. "בסוף אלה הילדים שלהם, הם יודעים לקרוא אותם ולדעת מה מתאים להם. אנחנו נעזור לתווך בין השבים למשפחות, אבל אנחנו לא נתערב במפגשים המשפחתיים".
במרכז הרפואי בילינסון נערכו לקליטת השבים, בין היתר באמצעות סימולציות של מפגשי השבים ובני משפחותיהם. "התכוננו לכל סיטואציה. ערכנו סימולציות שבהן בני משפחה אפילו התעלפו בעת מפגש עם השבים. היו גם סימולציות למקרים שבהם אנשים מגיבים בכעס, בצעקות, כדי להתכונן ולהבין כיצד מרגיעים אותם, מה עושים במצב של ריחוק, איך מסבירים את זה למשפחה, איך גורמים להם להבין שזה חלק מאיזשהו תהליך. הכי חשוב לנו לאפשר הן לשבים ולמשפחות שלהם, להבין שכל תגובה היא בסדר, שלא צריך להיבהל מזה אלא רק להכיל".