אמש (רביעי) הותר לפרסום כי במתקפת הטילים שנורתה על קריית שמונה, נהרגו רויטל יהוד, 45, ובן זוגה דביר שרביט, 43. רק לפני כשנתיים החלימה רויטל ממחלת הסרטן והחליטה לעבור מאילת לקריית שמונה בעקבות בן זוגה שהחל לעבוד כקונדיטור בגליל.
הם נהרגו בעת שטיילו עם כלביהם בעיר, וכשנשמעה האזעקה לא הספיקו להגיע למרחב המוגן. הטיל נפל סמוך אליהם, וצוותי מד"א שהגיעו למקום מצאו אותם מחוסרי הכרה ופצועים מרסיסים, אז נאלצו לקבוע את מותם.
הצפון בוער כבר שנה. רק לפני כשלושה חודשים נהרגו במטח שנורה לגולן נועה אדר ברנס ובעלה ניר ברנס ז"ל, בני 46 מקיבוץ אורטל שבגולן, לאחר שרקטה פגעה פגיעה ישירה ברכבם. השניים הותירו אחריהם שלושה ילדים - מתן בן 18, שירה בת 16 ועידו בן 13. "כשראיתי את הדיווח באפליקציית חמ"ל על בני הזוג שנהרגו אתמול, זה עורר בי מחדש את הזיכרונות מהאירוע של הוריי", מספר מתן ברנס בריאיון ל-mako בריאות. "ההודעה בחמ"ל הייתה דומה לזו שכתבו ביום שההורים שלי נהרגו. בהתחלה לא הבנתי, חשבתי אולי שלחו בטעות את אותה הודעה מאז, אולי אני חולם, ואז ראיתי שכתוב קריית שמונה והיה לי עצוב מאוד".
ברנס אומר שהוא מזדהה עם כאב המשפחה של בני הזוג. "קיבוץ אורטל קרוב לקריית שמונה, והייתי נוהג להגיע לעיר לא מעט לפני המלחמה. לא הכרתי את דביר ורויטל באופן אישי. הבנתי שרויטל חלתה בסרטן וזה ממש עצוב שהיא החלימה מהמחלה ופתאום דבר כזה קורה".
מיד לאחר האסון שעברה משפחת ברנס, עברו שלושת הילדים להתגורר בנתניה עם דודתם מירי אסרף, אחות של אביהם ז"ל. בימים אלה, נמצא מתן בשנת השירות שלו בדרום. "האחים שלי מאוד חזקים, אפילו יותר ממני. אני לא בטוח שהייתי מצליח לקבל את זה כמוהם אם הייתי בגילם. אחי רק בן 13 והוא עבר מקיבוץ עם סוסים לעיר מרכזית, לבית ספר חדש. זה שינוי מאוד קיצוני אבל הוא מסתגל יפה מאוד וגם אחותי".
לדבריו, כדי להתמודד עם הכאב, הם משתדלים שלא לדבר על המקרה בבית. "בהתחלה דיברנו כדי לפרוק את הכל, להוציא את זה החוצה, כדי שנוכל להמשיך בחיים. כעסנו ובכינו ודיברנו על הכל, ברור שגם היום יש ימים שאנחנו מתפרקים, אבל אנחנו מנסים פחות לדבר על זה. אני בשנת שירות אז יש לי הסחות דעת מכל כיוון".
"מאז 7 באוקטובר כל המדינה באבל"
לדבריו, המלחמה המתמשכת מגבירה את התחושות הקשות. "כל הזמן שומעים על מקרים של נפילות. יש לי גם הרבה חברים שנכנסים עכשיו ללבנון והכל מעורר קשיים ותהיות לגבי מה שצפוי. לא קל לאבד אנשים. מאז 7 באוקטובר כל המדינה באבל, וכל סיפור קטן כואב לכל המדינה".
הוא מוסיף שאסור להתרגל למצב בצפון. "זה מעציב אותי מאוד. כל הזמן אומרים שהפקירו את הצפון אבל זה הפך לסיסמה. נכון שאנשים חשים את הכאב, אבל אני מרגיש שלא באמת מתייחסים לזה, עובדה שכל יום יש עוד ועוד מטחי רקטות. חוץ מזה, אנשים חושבים שנפילה בשטח פתוח היא בשטח ריק, אבל יש המון מקומות בצפון שמוגדרים שטח פתוח כי הם ליד בסיסים או מטעים, ויש בהם חקלאים ועובדי בקר שזה שלהם והם עובדים שם".