מחקר חדש קובע כי 75% מהציבור הישראלי סובל מרמות גבוהות של עייפות רגשית, שמקורה בחוסר אמון במערכת הציבורית והתעסקות סיזיפית ב"יום שאחרי המלחמה". המחקר שנערך על ידי "מטיב", המרכז הישראלי לפסיכוטראומה, מעיד על ההשלכות הפסיכולוגיות קשות של מלחמת "חרבות ברזל". זאת, כמובן בנוסף על ההשלכות הפיזיות והפרקטיות ביותר. עם זאת, עורכי המחקר טוענים כי בממצאיהם יש הוכחה לכך שהציבור הישראלי מפגין עמידות פסיכולוגית מרשימה ומחזיק באסטרטגיות מועילות להתמודדות עם המצב.
המחקר נערך בשיתוף פעולה בין חוקרי מרכז "מטיב" ד"ר אנה הרווד-גרוס ונדב שטרן, לבין ד"ר ג'וי בנאטוב מאוניברסיטת חיפה, ד"ר בר למבז מהמרכז האקדמי רופין וד"ר רועי אלוני מאוניברסיטת אריאל. מדובר בחלק הראשון מתוך פרוייקט מתמשך שמטרתו להעריך את ההשפעה הפסיכולוגית של המלחמה הנוכחית על תושבי המדינה.
במחקר השתתפו 500 ישראלים מעל גיל 18, והוא נערך בין ה-28 באוקטובר לבין ה-16 בנובמבר באמצעות שאלון מקוון שהופץ ברשתות החברתיות. המחקר חקר את ההשפעה של לחץ טראומתי מתמשך (Continuous Traumatic Stress Response) כגון עייפות נפשית, פחד מוגבר, קשיי ויסות וחוסר אונים. במרכז מטיב מציינים שבחרו באופן מחושב שלא להתמקד בתסמיני הפרעה פוסט טראומתית (PTSD), שבקרב רוב הנבדקים צפויים לחלוף בתום המלחמה. בקרב משתתפי המחקר נראו רמות שונות של תגובות ללחץ טראומתי מתמשך, ו-75 אחוזים מהם דיווחו על תשישות נפשית משמעותית.
בנוסף לתסמינים, בחנו החוקרים גם את דרכי ההתמודדות של הנבדקים עם הסיטואציה המורכבת שנוצרה בישראל בחודשים האחרונים. מהנתונים עולה כי סגנון ההתמודדות משפיע מאוד על רמת הלחץ ממנה סבלו הנבדקים: אנשים שאסטרטגיית ההתמודדות שלהם מוגדרת כ"צופת פני עתיד", כלומר היא כוללת תכנונים לטווח ארוך, התמקדות ביעדים עתידיים והסחות דעת, מפגינים חוסן רב יותר וסובלים פחות מתסמינים של דחק ולחץ.
גורם נוסף שמשפיע על רמות הלחץ שחווים אזרחי ישראל הוא מידת האמון של במערכות הקהילתיות ובמוסדות פוליטיים. מהמחקר עולה כי ככל שרמת האמון במערכת גבוהה יותר, כך רמץ הלחץ נמוכה יותר, ולהפך.