ד"ר מיקי הלברטל, מנהל בית החולים רמב"ם, הוא לא היחיד במשפחה שעוסק ברפואה. שניים מילדיו בתחום גם כן, אלא שבנו עמית בחר ללכת בדרך אחרת ונסע לקנדה כדי ללמוד היסטוריה. במקביל, הוא מתפרנס מעבודה כברמן.
באחת המשמרות הבחין עמית בלקוח שמתקשה לנשום. "אחד הלקוחות על הבר תפס את הצוואר, ניסה להשתעל ולא הצליח", תיאר, "לקוח אחר שם לב לזה וניסה לבצע היימליך, ללא הצלחה. ראיתי שהוא לא מצליח, ביקשתי ממנו שיזוז וביקשתי מהלקוח הנחנק לעמוד. באתי מאחוריו והתחלתי לבצע היימליך. אחרי שבע-שמונה לחיצות חזקות הוא הצביע על הגרון וסימן שהוא מצליח לנשום שוב. לקח לו עוד כמה רגעים להוציא לגמרי את מה שהיה. למזלנו חזר לנשום".
השניות האלה בטח הרגישו כמו נצח.
"הרגשתי לחץ ואלף מחשבות עברו לי בראש: מה לעשות, איך לעשות, האם להתקשר לאמבולנס, האם לדפוק על הגב. עד ששמנו לב שהוא נחנק כבר עברה איזו דקה, ישר רץ לי בראש איך עושים היימליך".
אתה חושב שבגלל אבא הייתה לך יותר אוריינטציה לזה?
"יכול להיות. אין ספק שזה רץ בגנים- אחותי רופאה, בעלה רופא, אבא רופא ואח חובש.אני צבע אחר, לומד היסטוריה, עבדתי קצת באוניברסיטה ואחד הדברים שאנחנו הסטודנטים היינו צריכים לעשות זה לעבור הכשרה של עזרה ראשונה. אם יש לקח אחד שלמדתי וחשוב להעביר הלאה, זה ללמוד עזרה ראשונה. זה קורס שכל אחד יכול לעשות, זה נותן לך כלים לעזור למישהו בעת צרה. אף אחד לא חושב שזה יקרה, אבל כשהגרוע מכל קורה ומישהו נקלע לצרה מולך, זה נותן לך אופציה לעזור".
ד"ר הלברטל, האבא הגאה, אמר: "זה נכון שעמית הראה הכי פחות התעניינות בעולם הרפואה מכל ארבעת ילדינו, שני האחים הגדולים שלו היו נערי מד"א, אחותו הגדולה רופאה בקנדה שמתחילה התמחות עמיתים והאח השני הוא טייס קברניט של אמבולנס גם בקנדה. עמית לומד היסטוריה וזה נהדר.
המסר הכי חשוב מהאירוע הזה, מעבר לגאווה המשפחתית, זה שיש בידינו, בלי אמצעים משוכללים, אפשרות להציל אנשים", סיכם מנהל בית החולים רמב"ם, "כל אחד צריך ללכת ללמוד כמה פעולות מאוד פשוטות. עמית הציל בן אדם באמצעים הכי פשוטים עם קור רוח ונחישות. אני חושב שזה מדהים".