לאחר 477 ימים בשבי חמאס, שבו אתמול (שבת) לישראל ארבע התצפיתניות: לירי, דניאלה, נעמה וקרינה. בתיעוד החטיפה המצמרר של הבנות שפורסם במאי האחרון, נראתה דניאלה גלבוע בת ה-20 מדדה וקופצת על רגל אחת, בעודה מוכנסת לג'יפ המחבלים. ההערכות היו שנפצעה מירי או מרסיסים במהלך המתקפה על הבסיס ב-7 באוקטובר.
הבוקר (ראשון) סיפרה דודתה, אתי שוורץ לחדשות הבוקר כי דניאלה צפויה לעבור בקרוב ניתוח בעקבות הקליע שנותר בגופה. "החיים שלנו היו אבודים, עכשיו אני סוף-סוף מרגישה שיש לי עבור מה לחיות", אמרה שוורץ בראיון ליואב לימור ונסלי ברדה. "הילדה (דניאלה) מרגישה טוב, יש לה אומנם קליע ברגל שעדיין לא הוציאו לה, והיא צריכה לעבור ניתוח - אבל היא בחורה מיוחדת מאוד".
"כאשר נוכחות הקליע גורמת לכאב ומפריעה לתפקוד היומי לרוב נחליט להוציא אותו"
ד"ר אסף אקר, מנהל היחידה לטראומה אורתופדית בסורוקה, מרכז רפואי אוניברסיטאי מקבוצת כללית, מסביר על הסיטואציה שבה קליע נותר בגוף: "אף שאיני מכיר את פרטי פציעתה של דניאלה, באופן כללי ישנם לא מעט פצועי מלחמה שקליעי ירי נותרו בגופם. לדבריו, ההחלטה המתקבלת במקרה כזה היא לא בהכרח להוציא את הקליע מהגוף. ישנם מקומות בגוף שמחייבים את הוצאתו, כמו למשל כשמדובר במפרקים שונים בגוף, שבהם הקליע מפריע לתנועה הטבעית שלהם. גם כאשר נוכחות הקליע גורמת לכאב ומפריעה לתפקוד היומי לרוב נחליט להוציא אותו".
ד"ר אקר מציין כי במקרים שאין הכרח רפואי כפי שתיאר, ובהנחה שהקליע אינו גורם לנזק, ניתן להשאיר אותו בגוף. הוא מסביר כי בין שמדובר בקליע או בגוף זר אחר, כשחודרים גופים לתוך הגוף שלנו, מערכת החיסון יוצרת סביבם מעין מעטפת המבודדת אותו משאר הגוף, מה שברוב המקרים גם מונע את הצורך במעקב רפואי. "יש אנשים שחיים עם רסיסים בגוף עשרות שנים, וזה לא מפריע ולא כואב להם, אבל כל מקרה נבחן לגופו".
לדברי הד"ר, הוצאת הקליע נעשית באמצעות ניתוח. "בדרך כלל מדובר בפרוצדורה שאינה מורכבת ופשוטה לביצוע. עם זאת, כמו בכל ניתוח, ישנם סיכונים. רמת הסיכון עולה אם הקליע נמצא בקרבת כלי דם או עצבים. אני סמוך ובטוח שהרופאים שמטפלים בדניאלה, שהם מהטובים שיש, יחליטו על הטיפול הרפואי הטוב ביותר עבורה".
אגב, להערכתו, הסיבה שהקליע נותר בגופה של דניאלה נובע מכך שהיא לא זכתה לטיפול רפואי במהלך שהותה בשבי, או ששוביה בחרו שלא לטפל בפציעה שלא היוותה סכנת חיים.