תביעה על סך 360 אלף שקל הוגשה בשבוע שעבר נגד בית החולים הדסה ונגד פרופ' אברהם נוימן, רופא במחלקת הכירורגיה הפלסטית בבית החולים, בעקבות תלונה על הטרדה מינית של שולי (שם בדוי), מטופלת שהגיעה לבדיקה טרום-ניתוח אצל פרופ' נוימן.
כעת היא משחזרת את המקרה החמור שאירע לפני כשנה: "סבלתי מציסטות באזורים אינטימיים. זה הפריע לי מבחינה אסתטית, אך גם גרם לי לאי-נוחות ולכאבים. החלטתי להוריד אותן. רציתי ללכת על בטוח וחיכיתי לטפל בהן בהקדם האפשרי". שולי חיפשה כירורג פלסטי בעל ניסיון שיוכל ללוות אותה, ובעצת אמה הגיעה לפרופ' נוימן - מומחה מהדסה. היא קבעה תור והגיעה אליו לייעוץ ובדיקה, ואחריהם קיבלה החלטות לגבי ניתוח רלוונטי להסרת הציסטות.
"כשנכנסתי לחדר הוא אמר: 'איזה מזל שזו את ולא אחד המטופלים הזקנים'"
שולי (שם בדוי)
שולי הגיעה לבדה לבדיקה. היא מספרת שלא חשבה לרגע לצרף אליה מלווה. "אני בוגרת בת 30, לא חלמתי שהסיטואציה תיגמר כמו שהיא נגמרה", היא מסבירה, ומתארת את הרגע שנכנסה לחדר הרופא. "שאלתי אם לסגור את הדלת ונעניתי בחיוב. מיד אחרי נכנסתי הוא אמר לי: 'איזה מזל שזו את ולא אחד המטופלים הזקנים'. זה כבר היה משהו שגרם לי לחוש אי-נוחות, אבל התיישבתי ולא עניתי על זה".
בשלב זה, כפי ששולי מתארת, פרופ' נוימן פתח בסדרת שאלות: "הוא שאל על הרקע שלי, מי אני ולמה הגעתי. בשלב מסוים השיחה נהפכה לאישית יותר והוא התחיל לשאול איך זה יכול להיות שאני עדיין רווקה וזרק רמיזות הקשורות למראה שלי. הטון היה לא נעים".
עוד היא מתארת שזה היה יום קיץ והיא לבשה מכנסיים ארוכים וגופייה. "ראו לי חלק מהבטן, והוא שאל, 'איך אני יכול להשיג בטן יפה כמו שלך?'. אז עניתי לו שאני ספורטאית ואמרתי לו 'תתאמן'. הוא ענה שהוא משחק טניס ושאל אם אני חושבת שזה יעזור לו. לא עניתי בשלב הזה, אבל הרגשתי מאוד לא נוח".
שלב הבדיקה: "נאלמתי דום. השתתקתי. קפאתי"
בשלב זה התפנה המומחה לבדיקה. "היו לי ציסטות במפשעה. אחת מהן ממש צמודה לפי הטבעת, והן הכאיבו לי", היא מתארת. "כדי להסתכל על הציסטה הראשונה, הסרתי מעט את התחתונים והרופא בחן אותה. הדלת הייתה סגורה, והוא לא כיסה אותי בשום דבר, זה היה הזוי". לאחר שבדק את הציסטה הראשונה, ביקש פרופ' נוימן משולי לבדוק את השנייה. "נאלצתי להוריד את התחתונים במלואם", היא מספרת, "הוא בדק את האזור וכשסיים, נתן לי טפיחה חזקה על הישבן ואמר לי: 'את יכולה להתלבש'. נאלמתי דום. השתתקתי. קפאתי. זה היה פוגע ומזלזל, ונאמר באופן מטריד מאוד. אני פשוט לא מבינה איך הוא מרשה לעצמו".
עד לרגע זה שולי מתקשה להתמודד עם מה שאירע. "זהו ניצול מחפיר של מצב רפואי, השפל של השפל, את מרגישה חלשה אל מול זה. כשזה קרה לא ידעתי איך להתמודד עם זה. הייתי בשוק, לא עיכלתי בכלל מה קרה שם".
למרות המקרה, שולי הגיעה לניתוח אצל המומחה, אך הפעם בליווי אמה. "הייתי בשוק, לא ידעתי איך לספר לאמא שלי אך סיפרתי, והיא תמכה בי כמובן. כשנכנסתי לניתוח היא אמרה לאחת האחיות שתשמור עליי ושלא תשאיר אותי לבד".
עוד היא מציינת כי כשבועיים לאחר הניתוח הרופא ביקש ממנה לשלוח לו תמונה של ההחלמה לנייד הפרטי, אך היא לא עשתה את זה. "מעולם לא חזרתי אליו, השיח נקטע. הוא ביקש שאגיע להדסה לבדיקה נוספת ובחרתי שלא. כל הטיפול עבר לקופת החולים. אגב, אני מתראיינת כי חשוב לי שבנות לא יעברו דברים כאלה יותר. רופא לא יכול לנצל את מעמדו בצורה כזו כשהוא יודע שהחולה תלויה בו. תמיד הערצתי רופאים, הרגשתי כלפיהם יראת כבוד. עכשיו אני לא מסוגלת ללכת לרופא, בטח שלא לבד, אני בטראומה".
"הרופא טען שאני פסיכית"
לאחר המקרה הגישה המתלוננת תלונה במשרד הבריאות. "בית החולים יצר איתי קשר. שתי בנות דיברו איתי כדי לשמוע את הגרסה שלי. לאחר כשלושה חודשים קיבלתי מכתב שהם מצדדים בי ושהם חידדו לפני הרופא את הנהלים ואת חשיבות החוק להטרדה מינית, אך נאמר לי שהרופא טען מנגד שאני פסיכית, שמדובר בקשקוש ושאין בכוונתו להשתנות".
עו״ד ונוטריון יערה רשף, המייצגת את התובעת, אומרת כי התביעה היא למעשה הניצחון של המתלוננת על מעשיו של הרופא, ועל אוזלת היד של בית החולים, שניסה לטאטא את הסיפור החמור אל מתחת לשטיח ולפטור אותו בנזיפה קלה בלבד. "העובדה שבית החולים מאפשר לרופא להמשיך לעבוד בין כתליו, ללא הפקת לקחים אמתית ובלי שמטופלות עתידיות יודעות שנקבע בהליך משמעתי שהרופא הטריד מינית - חמורה ביותר. אנחנו מקווים שהלקחים יופקו, ובכל מקרה ברור כי למתלוננת זכאות לפיצוי הולם על שאירע לה. הפרופ' המכובד בחר לפגוע במטופלת שלו ברגעים הכי קשים שלה, כשהיא זקוקה לו ושוכבת על מיטת הטיפולים בחדרו".