רעיה כהן, אחות ביחידה להפריה חוץ גופית בבית החולים שערי צדק, היא אחת מתוך אלפי מדוכאי חיסון, שאינם מפתחים תגובה נוגדנית מספקת. בשל החשש להידבק ולחלות, מה שעלול להיות קטלני עבורה, היא כמעט שלא יוצאת מהבית. היום (שלישי), כהן הגיעה ל"גלית ויואב" ושיתפה בתקופה המורכבת שהיא עוברת והבהירה כי קיים פיתרון למצב.
"המציאות לא פשוטה בשניים האחרונות", סיפרה כהן והסבירה: "כולנו נכנסו לקורונה מבלי לדעת לאן אנחנו הולכים, ובהתחלה הייתי כמו כולם. אבל מה שעשה את הבדל, הוא שאנחנו לא באמת הגבנו לחיסונים. כל כך בנינו עליהם, וקיווינו שהם אלה שיוציאו אותנו מהסגר בבית".
כהן, שעברה לפני 17 שנה השתלת ריאה, ידעה שבמידה והיא תדבק, הדבר יכול להיות קטלני עבורה. לכן, היא ייחלה לרגע בו תקבל את החיסון ותוכל לחזור לחיות את חייה בשלווה. "זה הייתה גזרה כל כך גדולה", סיפרה כהן על הרגע בו הבינה שגופה לא מפתח נוגדנים, "אני צחקתי שאני אסע לשדה התעופה כדי לתפוס את החיסונים ברגע שהם ירדו מהמטוס, זאת הייתה אכזבה וסיכון מאוד גבוה".
מתי הבנת שהגוף שלך לא מקבל את הנוגדנים?
"אחרי שני חיסונים עשיתי בדיקה, והאפס שהיה שם היה נורא מעליב".
במהלך השנתיים הללו, רעיה שרואה בעבודתה שליחות, הצליחה לעבוד למקטעים בין גלי התחלואה ועננת האומיקרון. "כל פעם שהגיע גל ברחתי הביתה", סיפרה כהן, "כמובן שבגיבוי ההנהלה וצוות המקום, אבל זאת לא הרגשה טובה לברוח כשצריכים אותי, ככה שרדתי. ככל שהמשק נפתח וההגבלות יורדות, ככה הסיכון שלנו עולה".
מה את מצפה שיקרה?
"תמיד אמרו שיפתחו את המשק ויעזרו למדוכאי החיסון. כרגע חצי משוואה עובדת - והחצי השני לא כל כך".
עם זאת, מסתבר כי קיימת תרופה בשם אסטרהזניקה, שיכולה להוות פיתרון למצב המורכב איתו כהן ועוד אלפי אחרים מתמודדים. "התרופה יכולה לעשות את השינוי", אמרה כהן והסבירה כיצד: "אנחנו נקבל את הנוגדנים ישר לתוף הגוף, מבלי שנצטרך לעבוד ולבנות אותם. מה שאנחנו לא יכולים לעשות, בגלל התרופות שאנחנו מקבלים כדי למנוע דחייה של הריאות או כל שתל אחר בגוף. יכול להיות שזה הפתרון, אני יודעת שמדברים על זה".
אבל זה תקוע בגלל שזה לא מספיק חשוב, ובפועל אנחנו כבר שנתיים לתוך המגפה הזאת - היית בבית קפה? פגשת את הנכדים?
"זאת שאלה כואבת, היה מחיר דמעות מאוד גדול בשנתיים האלה. ראיתי אותם מעט מאוד בשניים האחרונות, זה היה נורא קשה. אבל עכשיו חלק מהם חלו וסוף סוף אני יכולה לראות אותם. בנוסף, העבודה היא גם דבר מאוד משמעותי בחיים שלי, וכרגע אני לא יכולה לעבוד".
מדברים על כך שנצטרך לחיות עם זה שנים, איזה עתיד זה נותן למישהי כמוך?
"אני מאוד מקווה שלא נתאכזב בשנית, אבל אם אותם נוגדנים שאני אקבל לווריד ישמרו עלי חצי שנה מחוסנת, אז אחת לחצי שנה אשמח לקבל את העירוי הזה. אין לי שום בעיה, אם זה מה שיעזור לי לצאת לחיים. תחשבו שיש מדוכאי חיסון הרבה יותר צעירים ממני עם ילדים בבית - מה הם עושים? אני יכולה לא לראות את הנכדים עם כמה זה קשה".
את רוב הזמן בבידוד בבית, איך שומרים על שפיות?
"זאת התמודדות יום יומית, כל פעם שרק יכולתי יצאתי לעבודה".