חוקרים פיתחו דרך להחדיר למוח חומר שהופך לג'ל ומביא תרופה במגע עם מוקדים של גידולים סרטניים. כך הצליחו למנוע מהכימותרפיה להגיע לאזורים בריאים במוח. הטיפול הממוקד עשוי לשפר את סיכויי ההישרדות של המטופלים, וכן להקל על סבלם מהכימותרפיה.
במחלות הסרטן, תאים בגוף עוברים שינויים גנטיים שפוגעים בבקרה על חלוקת התא, וגורמים להם להתרבות ללא הפרעה וללא הגבלה, ולהעמיס על מערכות הגוף. אחת הצרות היא שזו אינה מחלה אחת. סרטן הוא מאות מחלות שונות שמתבטאות בצורה שונה אצל אנשים שונים, בשלבים שונים של החיים ואפילו בשלבים שונים של המחלה אצל אותו החולה.
הכתבה פורסמה במקור באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי
סרטן במוח מציג אתגרים גדולים במיוחד, ובהם הקושי להביא את התרופות אל הגידול. כלי הדם המזינים את המוח עטופים בקרומי סינון ייחודיים, המכונים מחסום דם-מוח, שמונעים כניסה של חומרים מזיקים למוח – אבל גם מסננים תרופות רבות. גם תרופות כימותרפיות רבות אינו יכולות לחדור דרך המחסום הזה, ואינן מגיעות ליעדן. יש אמנם טיפולים בעלי יעילות מסוימת, אבל סרטן במוח הוא ברוב המקרים עדיין חשוך מרפא.
בגידולים רבים, הרופאים מסירים את הגידול בניתוח לפני תחילת הכימותרפיה. עם זאת, גם לאחר ניתוח כזה תאים סרטניים נשארים לעיתים בגוף, ולפעמים זה כל מה שצריך כדי שהמחלה תחזור. הבעיה קשה שבעתיים בגידולים במוח, שם אי אפשר להוציא רקמה עודפת סביב הגידול כדי להבטיח את הסרתו המלאה, מחשש לפגיעה בתפקודי המוח. בגליובלסטומה, סוג אגרסיבי של סרטן המוח, התאים שאחראים על מתן תמיכה והזנה לתאי העצב במוח משנים את עורם והופכים לתאים סרטניים.
תוצאות מבטיחות
חוקרים מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס בארצות הברית מדווחים במאמר חדש כי פיתחו טיפול המבוסס על סיבים של התרופה הכימותרפית פקליטקסל (PTX) אשר מסוגלים ליצור מבנה דמוי ג'ל באמצעותו ניתן להוביל תרופות נוספות. את החומר הם הזריקו לאזור במוח של עכברים שממנו הוסר גידול סרטני מסוג גליבלסטומה – סרטן מוח אגרסיבי שמקורו בתאים שאחראים על תמיכה בתאי העצב והזנתם. החומר הפך לג'ל ומילא את החללים שנותרו במוח בעקבות הניתוח. החומר שממנו עשוי הג'ל גורם לעצירת החלוקה של התאים ואליו הוסיפו גם נוגדן הנקשר לחלבון שמשמש את התאים הסרטניים כדי לנסות לחמוק ממערכת החיסון. כך הנוגדן מסמן ביעילות את תאי הסרטן, ומאותת למערכת החיסון לפעול נגדו. השילוב של התרופה והנוגדן אמור להשלים את המלאכה הכירורגית, ולהביא לחיסול תאים סרטניים שנותרו ברקמה לאחר הניתוח.
לאחר ניתוח כזה עלולים להיוותר תאים גם בחללים במוח שלתרופות אין גישה אליהם. הג'ל שהחוקרים פיתחו נועד להתמודד עם הבעיה הזו, להביא את שני החומרים לאזורים שהתאים הסרטניים עשויים להיות בהם, ולשחרר אותם בצורה איטית ומבוקרת לאורך זמן. זהו טיפול מקומי שמייתר את הצורך להציף את הגוף בכמויות גדולות של חומרים שרובם לא יגיעו ליעדם, וגורמים לתופעות לוואי קשות. הג'ל גם חוסך את הצורך בסדרה של טיפולים, כי החומר נותר במוח לאורך זמן. העכברים בניסוי של ג'ונס הופקינס לא סבלו מתופעת הלוואי האופיינית של ירידה במשקל בעקבות טיפול כימותרפי, והחומר כמעט ולא התפשט לשאר הגוף.
בניסוי נבדקו רק שמונה עכברים, אבל כולם שרדו לפחות חודש וחצי וכמחציתם עד תום המדידה, כחודשיים וחצי לאחר הטיפול. כאשר הכניסו למוחם תאים סרטניים חדשים, מערכת החיסון ידעה להתמודד איתם לבדה, ולא התפתח מהם גידול חדש. המשמעות היא שהג'ל מתפקד לא רק כנשא לשחרור איטי של התרופה אלא גם כאדג'ובנט, חומר מעורר למערכת החיסון, שמסייע לה לפתח זיכרון חיסוני נגד הגידול ולפעול נגדו אם הוא חוזר. אם כי יש לציין, שלא נבדק מה משך הזיכרון החיסוני.
מוקדם לחגוג
מחקרים על גישות חדשות, יצירתיות ומבטיחות לטיפול בסרטן מתפרסמים חדשות לבקרים, אך תוצאות טובות רבות בעכברי מעבדה לא חוזרות על עצמן כשמגיעים לניסויים קליניים בבני אדם. הטיפול הזה מתאים לסרטן נדיר יחסית, והוא מאוד פולשני, כך שמוקדם לחגוג את הצלחתו, אבל שתי נקודות נותנות תקווה לטיפולים עתידיים: העכברים החלימו מסרטן אגרסיבי, ומערכת החיסון שלהם הצליחה להדוף תאים סרטניים לאורך זמן.
את הסרטן ננצח לא בתרופה אחת של "זבנג וגמרנו" אלא בשילוב של הרבה טקטיקות, תרופות וטיפולים, ובהתאמת שילוב מסוים לגידול ספציפי בחולה ספציפי במצב ספציפי. המחקר הזה מציע גישה נוספת, ועשוי להיות עוד צעד בדרך להגשמת המטרה הזו.