תוצאות מבטיחות של ניסוי קליני מראות כי זריקה יחידה ופשוטה של נוגדן לטפיל המלריה מגינה מפני מחלת המלריה למשך חודשים אחדים.
תוצאות הניסוי, שנערך על ידי המכונים הלאומיים לבריאות בארצות הברית (NIH), פורסמו בכתב העת The New England Journal of Medicine. התוצאות מראות ש-88 אחוזים ממשתתפי הניסוי, שהתנדבו לקבל זריקה בודדת של נוגדן מהונדס נגד המלריה, היו מוגנים ולא נדבקו במחלה לאחר שנחשפו במכוון לטפיל. הטיפול החדשני עשוי לתרום למאבק במחלה הקטלנית, להפחית באופן משמעותי את התחלואה באזורים מוכי מלריה ולמנוע הדבקה של עובדי בריאות ומטיילים.
הכתבה פורסמה במקור באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי
מחלת המלריה
מלריה היא מחלה המופצת על ידי יתושים ונגרמת מהידבקות בטפיל החד-תאי פלסמודיום פלציפרום (Plasmodium falciparum). על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי (WHO), בשנת 2020 חלו במלריה מעל 241 מיליון אנשים ברחבי העולם, ויותר מ-627,000 מהחולים מתו. רוב החולים הם ילדים וילדות צעירים, החיים במדינות עולם שלישי ובעיקר באזורים מסוימים באפריקה שמדרום לסהרה. כ-80 אחוזים מכלל המתים ממלריה הם ילדים מתחת לגיל 5.
"ארגז הכלים" למאבק במחלה מגוון, וכולל תרופות, שיטות שונות להדברת היתושים שמפיצים את המחלה וכילות ורשתות. אך אף אחד מהאמצעים האלה אינו מספק הגנה מלאה. אחד הקשיים הוא שטפיל המלריה מצליח שוב ושוב לפתח עמידות נגד תרופות שונות, לפיכך המחלה ממשיכה לגבות את חייהם של מיליוני אנשים.
עשרות שנים של מאמצים שכשלו
עד לאחרונה לא הצליחו מדענים לפתח חיסון מוצלח נגד מלריה. בעשרות השנים האחרונות נעשו למעלה ממאה ניסיונות לפתח חיסון נגד הטפיל האחראי למחלה, ומיליארדי דולרים הושקעו במאמץ הזה. אבל מחזור החיים המורכב של הטפיל והמנגנונים שפיתח כדי להתחמק ממערכת החיסון שלנו (ושל היתוש) מקשים את המלאכה.
רק באוקטובר 2021, לאחר מבדקי בטיחות קפדניים, אישר ארגון הבריאות העולמי את החיסון הראשון למלריה. החיסון אושר לשימוש מוגבל בילדים צעירים למרות יעילותו הנמוכה יחסית העומדת על כ-40-30 אחוזים בלבד. אך השקת החיסון באפריקה נתקלה בקשיים. נוסף על יעילותו הנמוכה, נמצא כי הוא מספק הגנה למשך זמן קצר בלבד. גם האספקה שלו כרוכה בקשיים, משום שיש להוביל אותו למקומות מרוחקים תוך שמירה על תנאים מתאימים, בייחוד קירור. לפיכך, משקיעים גדולים כמו ביל ומלינדה גייטס הודיעו כי יפסיקו את השקעת הכספים ואת התמיכה בפרישת החיסון.
לאור חוסר ההצלחה המתמשך עד כה, פיתוח נוגדן המקנה רמת הגנה גבוהה הוא התפתחות חשובה ומבטיחה.
הנוגדן פועל בשלב קריטי בחיי הטפיל – ובעל עמידות גבוהה
במחקר הנוכחי, רוברט סידר (Seder) ועמיתיו בחרו לבדוק שימוש בנוגדנים שמכוונים נגד הטפיל. כדי לבודד נוגדן שמזהה ביעילות את טפיל המלריה ויכול למנוע את המחלה, סידר ועמיתיו לקחו דם ממתנדב שחוסן למלריה וגופו ייצר נוגדנים נגד הטפיל. החוקרים אספו את הנוגדנים ובודדו מביניהם נוגדן מסוג מסוים, המסוגל לזהות ולקשור אתר ספציפי ואופייני של אחד מחלבוני הטפיל. אחד הקשיים בתקיפת נגיף המלריה הוא, שהוא משתנה מאוד לאורך שלבי החיים השונים שלו ולכן החוקרים בחרו נוגדן שמזהה חלבון מרכזי הנמצא על הטפיל בשלב מכריע של מחזור החיים שלו, כאשר המחלה עדיין בשלב מוקדם.
כאשר יתושה מעבירה את הטפיל לאדם בריא, הטפיל חודר למחזור הדם ומשם הוא עובר לכבד, מתבסס ומתרבה בתוכו. אם לא מונעים את התבססות הטפיל בתאי הכבד, הטפילים מתרבים ומשתחררים לזרם הדם, חודרים לתאי הדם האדומים ומתרבים גם בהם. לבסוף הם מפוצצים את תאי הדם האדומים, והמוני טפילים חדשים משתחררים ומדביקים תאים נוספים. בשלב זה חום הגוף של החולה עולה, והוא סובל מתסמינים דמויי שפעת ההולכים ומחריפים. בהיעדר טיפול מהיר כבר בשלבים המוקדמים של המחלה, המוח, הכליות או הריאות עלולים להיפגע ולהפסיק לתפקד.
הנוגדן החדש נועד למנוע מהטפיל להיצמד לתאי כבד, לפלוש לתוכם ולהתבסס בגוף. שלב זה הוא קריטי כי הטפיל עדיין נמצא בגוף בכמות קטנה יחסית, והחולה עדיין אינו סובל מתסמינים או מנזק גופני.
לנוגדן שפיתחה קבוצתו של סידר יש עוד שני יתרונות בהשוואה לנוגדנים שפותחו בעבר. היתרון הראשון הוא שהנוגדן נקשר לחלבון המטרה של הטפיל בעוצמה גבוהה פי שלושה מאשר נוגדנים קודמים שכוונו לאותו חלבון. היתרון השני הוא שהנוגדן עמיד ושומר על פעילותו במשך זמן ארוך יחסית, הודות לשינויים שהחוקרים הכניסו במבנה שלו באמצעות הנדסה גנטית. הנוגדן המהונדס שורד בדם זמן ארוך כמעט פי שלושה מהנוגדן הטבעי המקורי שעליו הוא מבוסס, ושומר על פעילותו במשך תקופה ארוכה, של בין שלושה לשישה חודשים.
קשה באימונים, קל בקרב: הנוגדן אכן מספק הגנה מפני המחלה
הנוגדן מזהה חלבון שמופיע על הטפיל בשלב קריטי במחזור החיים שלו, אבל האם הוא באמת מונע את המחלה? השלב הבא היה ניסוי קליני, כלומר ניסוי בבני אדם, בקנה מידה קטן. בניסוי השתתפו 18 מתנדבים מארצות הברית, שקיבלו מינונים הולכים ועולים של הנוגדן בשתי צורות הזרקה: הזרקה פשוטה לשכבה התת-עורית או הזרקה לתוך הווריד, שדורשת מיומנות גבוהה של איש צוות רפואי אבל מאפשרת לנוגדן לחדור ישירות למחזור הדם. שישה משתתפים נוספים לא קיבלו את הנוגדן, ושימשו כקבוצת הביקורת. בין שבועיים ל-6 שבועות לאחר הזרקת הנוגדנים, המתנדבים נחשפו במכוון לעקיצות יתושים נושאי מלריה, כמובן בהשגחה רפואית קפדנית. הצוותים הרפואיים עקבו אחר המשתתפים והעניקו להם טיפול מתאים אם סבלו מתסמינים של המחלה.
כל המתנדבים בקבוצת הביקורת, שלא קיבלו את הנוגדן, חלו וטופלו. לעומת זאת, הנוגדן הגן על 17 מבין 18 מהאנשים שקיבלו אותו: למרות העקיצות ונוכחות הטפיל בגופם, המתנדבים לא סבלו מתסמינים מסוכנים ולא נזקקו לטיפול. יתרה מזו, ארבעה מבין חמשת המתנדבים שקיבלו מינון נמוך של הנוגדן בשיטת ההזרקה לשכבה התת-עורית, הנוחה והפשוטה יותר, לא נדבקו במחלה. לתוצאה זו חשיבות כפולה. ככל שהמינון האפקטיבי של הנוגדן נמוך יותר, כך תופעות הלוואי יהיו כנראה מעטות יותר, וגם מחיר החיסון יהיה נמוך יותר – נתון חשוב כאשר צריך לחסן מספר גדול של אנשים, בייחוד בארצות עניות. נוסף על כך, הזרקת הנוגדן לשכבה התת-עורית אינה דורשת הכשרה מיוחדת והיא נגישה יותר לאנשים החיים במדינות לא מפותחות, ואלו בדיוק המדינות שבהן נפוצה המלריה.
החוקרים מעריכים כי זריקה אחת של הנוגדן יכולה להעניק כמה חודשים של הגנה, ותהיה מועילה אם תינתן מדי שנה לילדים עד גיל שנתיים ולנשים בהיריון, זמן קצר לפני עונת השיא של המלריה. כך אפשר יהיה להגן על האוכלוסיות הפגיעות ביותר מפני הדבקה ולהפחית מאוד את התמותה מהמחלה. גם מטיילים באזורים מוכי מלריה יוכלו להתחסן פעם בחצי שנה, ולחסוך מעצמם את הצורך בנטילת תרופות מונעות.
"התוצאות של ניסויים קליניים מוקדמים אלה מוכיחות כי נוגדן מסוג זה שניתן בזריקה מתחת לעור יכול להגן על אנשים מפני מלריה, ולפיכך הן מעודדות מאוד" אמר אנתוני ס. פאוצ'י (Fauci), מנהל המכון הלאומי לאלרגיה ומחלות זיהומיות (NIAID) בארצות הברית. "התערבות חד-פעמית המגינה מפני מלריה במשך שישה חודשים עד שנה יכולה להפחית מאוד את התחלואה והתמותה בקרב ילדים באזורים מוכי מלריה, ולשמש כלי מניעה יעיל לעובדי מערכת הבריאות, אנשי צבא ומטיילים באזורים אלה."
מה הלאה?
מכיוון שנוגדנים משמשים כבר היום לטיפול בכמה מחלות כרוניות, לא סביר שיתעוררו קשיים מיוחדים בקבלת אישור להשתמש בחיסון. אך אף שתוצאות הניסוי מעודדות ומבטיחות הגנה גבוהה כנגד מלריה, יידרש מחקר נוסף, שיימשך זמן נוסף, עד שהטיפול יקבל את האישור הנדרש. הניסוי הראשוני נערך על מספר קטן של מתנדבים בריאים בארצות הברית. כעת נערכים להרחבת הניסויים בתינוקות ובילדים במאלי ובקניה, ארצות שהמלריה נפוצה בהן.
יתרה מזו, גם כשהטיפול יאושר, עדיין יהיה צורך להתגבר על אתגרים כגון ייצור כמויות גדולות של נוגדנים, הורדת מחירם, שהוא בשלב זה גבוה מאוד, והפצת החיסון בתנאי אחסון נאותים לאזורים נידחים. החוקרים מקווים כי שימוש בנוגדנים בשילוב עם אמצעי הגנה נוספים, כמו חיסון פעיל, יוכל לסייע בהדברת המלריה, או לפחות לצמצם מאוד את היקפה ואת התמותה ממנה.