שרלוט קרני, סטודנטית בת 22 מאנגליה, סבלה במשך תקופה מתשישות חמורה. היא מצאה את עצמה מתעייפת בקלות והזדקקה להפסקות שינה רבות במהלך היום. "ככל שהשנים עברו, הבריאות שלי המשיכה להתדרדר, התקשיתי להישאר ערה יותר מכמה שעות בודדות", מספרת שרלוט בראיון לדיילי. היא פנתה לרופא המשפחה, אך נאמר לה שהתסמינים קשורים לסטרס בגלל המבחנים. זאת למרות ששרלוט סיפרה לו כי היא ישנה 20 שעות ביום, התקשתה ללכת וסבלה לפעמים מקוצר נשימה. "רופאים 'נפנפו' אותי בגלל גילי הצעיר ב-2013 ונאמר לי שהתסמינים שלי הם בגלל חרדת מבחנים".  

>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?

"ידעתי שזמני אוזל"

אך בשנה שעברה, חמש שנים לאחר שהתסמינים החלו להופיע – היא סוף סוף קיבלה אבחנה מדויקת. אך זו לא הייתה אבחנה קלה להתמודד איתה, כיוון ששרלוט למעשה גילתה שהיא סובלת מקרדיומיופטיה רסטריקטיבית, מחלה נדירה ומסכנת חיים, שפוגעת ב-1 מכל מיליון אנשים. המחלה מתאפיינת בהפרעה בשריר הלב שמונעת ממנו להרפות ולהתמלא דם. זה למעשה מפחית את כמות החמצן שמגיע לשרירים בגוף. הרופאים אמרו לה שיש לה סיכוי של 20 אחוז לשרוד את השנתיים הבאות, אם היא לא מקבלת השתלת לב. לא ידוע מה גורם לקרדיומיופטיה רסטריקטיבית, אך זו מחלה שיכולה להתפתח בכל גיל ואינה ניתנת לריפוי.

שרלוט ניסתה טיפול תרופתי וכשזה לא צלח – היא הוכנסה לרשימת המתנה להשתלת לב, שלושה חודשים לאחר שאובחנה במחלה. למרבה המזל, נמצא לה תורם מתאים רק שלושה שבועות לאחר שהוכנסה לרשימה. "ידעתי שזמני אוזל", אמרה שרלוט והוסיפה כי ידעה שאם לא הייתה מקבלת לב חדש במהרה, בריאותה הייתה מתדרדרת עוד יותר והשתלת הלב כלל לא הייתה מתאפשרת. כשקיבלה את שיחת הטלפון מבית החולים שיידעה אותה כי נמצא לה תורם, היא לא האמינה. "זה היה הזוי ולמרות שהייתי לחוצה, ידעתי שאין לי ברירה אחרת אם אני רוצה לשרוד. הייתי כל כך אסירת תודה כשקמתי מהניתוח, אבל ישר חשבתי על משפחתו של התורם".

עוד ב-mako בריאות:
>> הלם: חובה לשטוף אבוקדו לפני שחותכים אותו
>> כך דרו ברימור השילה 11 ק"ג תוך שלושה חודשים
>> מפלוצים ועד לחוסר סקס: הכתבות הנקראות ביותר ב-2018

שרלוט נשארה מאושפזת במשך 4 שבועות בבית החולים לאחר הניתוח ויכלה להבחין מהר מאוד בשינוי במראה החיצוני שלה לאחר ההשתלה, הצבע חזר ללחייה. מאז בריאותה השתפרה משמעותית והיא עכשיו יכולה לחזור ללמוד ולהשלים את התואר שלה בפסיכולוגיה משפטית. "בפעם הראשונה בחיי כפות הרגליים שלי חמות, הן תמיד היו קרות", מספרת שרלוט.

שרלוט כעת משתפת את סיפורה כדי להעלות מודעות לחשיבות של תרומת איברים. "כמות האנשים ברשימת ההמתנה היא אינסופית, אני רק אסירת תודה שהייתי בת מזל ולא הייתי צריכה להמתין במשך שנים. אין לי מילים להודות למשפחת התורם ואני מקווה שאוכל לפגוש אותם ביום מן הימים, אם הם ירצו", מסכמת שרלוט.