דניאל אדרי, בן 24 מצפת, שם קץ לחייו בשבת לפנות בוקר (בלילה שבין שישי לשבת) לאחר שנה וחצי של שירות מילואים בעזה ובלבנון, במהלכה נחשף לפינוי גופות ולמראות קשים. "הוא דיבר על הריח של הגופות, היו לו התקפי זעם והוא זעק לעזרה", מספרת כעת אחותו, עדן.
אתמול, שבת, בשעה 04:20 לפנות בוקר, שלח דניאל הודעה לאחיו הגדול נועם. "אני מקווה שתזכרו אותי לטוב", נכתב בה. "אחי ישר התקשר אליו בלחץ, הוא ענה שהוא נכנס לאוטו ושהוא נחנק", מספרת עדן בכאב, "הוא לא רצה למות אלא להשתיק את הרעשים שהיו לו בראש, הוא כל הזמן דיבר על זה, בן אדם שרוצה למות לא מדבר על זה, הוא זעק לעזרה ומשרד הביטחון לא נתן את המענה שהיה צריך. נועם אומר שהעובדה שדניאל ענה לו כשהתקשר, מעידה על כך שהתחרט ולא רצה למות". נועם התקשר מיד למשטרה ויצאו לחפש אותו. הוא אותר כרבע שעה אחרי השיחה, ללא רוח חיים.
"הטנדר שלו עלה באש. בשעות אלו הגופה שלו עדיין באבו כביר ולא הצליחו לזהות סופית. המשטרה הסבירה לנו שאין מספיק שרידים ומנסים להצליב דגימת DNA לזיהוי שיניים, אנחנו עדיין מחכים לתשובות ולא ביקרנו בדירה שלו עדיין, לכן לא יודעים אם השאיר מכתב".
דניאל, שבתקופה האחרונה שכר דירה בצפת, הגיע מבית דתי, נולד וגדל בצפת. אחותו, עדן, מספרת על אדם כישרוני, יוצר מוזיקה, שהייתה כל חייו. "הוא אהב בעיקר פסיי טראנס, ורצה לעשות מוזיקה, כל היום עם האוזניות על האוזניים".
בתחילת דרכו הצבאית, היה אמור לשרת ב-8200. "הוא היה מאוד טוב במחשבים וטכנולוגיה", היא מתארת, "עבר את כל מבחני הקבלה למעט מבחן בודד". אך בהמשך החליט להתגייס לנח"ל, בעיקר כי הושפע מאחיו הגדול נועם, ששירת בגולני. "הוא לא סיים את השירות הקרבי, כי הבין שזה לא בשבילו, פיזית הוא התאים ללחימה אבל מבחינה רגשית זה לא התאים לו, והוא עבר לתפקיד נהג בשירות סדיר".
אחרי שהשתחרר עבד בעבודות מזדמנות וטייל בארץ. "הוא מאוד אהב את הצפון, כמעט כל יום היה מבקר בנחל או בירדן. הוא אהב את הטבע", מוסיפה עדן.
ב-7 באוקטובר, שני חברי ילדות של דניאל - אליסף בן פורת וגבריאל ישי בראל - בילו במסיבת הנובה. ברגע שנודע על היעדרם, דניאל לא היסס וירד מיד דרומה לאתר אותם. "הוא ידע שהמצב מטורף וירד לדרום עם חבר נוסף", מספרת עדן, "הוא לא מצא אותם, אבל חבר לשוטרים ולחיילים שהיו במקום, ואיתר המון גופות של נרצחים". כשחזר מהדרום, עוד בטרם נודע לו על הירצחם של חבריו, הוא גיבש החלטה להתגייס למילואים. "הוא לא היה יכול לשבת חסר מעש בבית, רק אחרי שבוע נודע לו שהם נרצחו".
דניאל שירת במילואים ביחידת יהל"ם במשך שנה וחצי, כנהג שמשנע ציוד לעזה. "לקחו אותו לשרת עם לוחמים קרביים, לפנות גופות כשנכנסו למנהרות. באחד הימים, במהלך הנסיעה בעזה, ירו על מכלי הדלק שלהם באמצע הנסיעה והם הצליחו להינצל, הרכב שלו עלה באש", היא מספרת, "במשך שנה וחצי הוא לא יצא משם, וגם כשניסו להוציא אותו הוא לא רצה לצאת. הוא הועבר ללבנון ופינה משם את הגופות באסון של לוחמי גולני".
"הוא הגיע בגללם למצב הזה"
סימני מצוקה החלו להופיע אחרי שחרורו משירות מילואים. "הוא התחיל טיפול פסיכיאטרי וכבר לא נתנו לו לחזור לעזה. התחלנו לראות שהידיים שלו פצועות ומדממות, בהתקפי הזעם שחווה הוא נתן אגרופים לדלתות וקירות, הבית שלו היה מפורק כולו, הכול היה שבור והפוך", היא מתארת, "הוא אמר לאמא שלי שהוא לא יכול יותר, שהוא מריח את הגופות. הוא היה בסרט מלחמה, בעזה ובנובה".
עדן משתפת שדניאל זעק לעזרה בכל הזדמנות, ואמו עשתה כל שיכלה כדי לעזור לו. "היא דיברה עם כל מי שיכלה לדבר", היא אומרת. "דניאל הגיע לפני כחצי שנה לאדם מעמותת הלומי קרב, שראה שהוא במצוקה רצינית ושדניאל היה לדבריו 'פצצה מתקתקת'. נדב עשה את התהליך עבורו מול משרד הביטחון, פנה לכל הגופים שצריך ודאג שדניאל יטופל".
דניאל טופל בטיפולים נפשיים דרך משרד הביטחון, לדבריה, היה אמור לעבור את הוועדה האחרונה לצורך קבלת 100 אחוז נכות ובינתיים קיבל דרגה 3 זמנית. "אף על פי שקיבל הכרה ומשכורת ממשרד הביטחון בחצי שנה האחרונה, עכשיו מסרבים לקבורה צבאית כי הוא אזרח ולא משרת מילואים פעיל, אבל הוא הגיע בגללם למצב הזה. דניאל הלום קרב, אנחנו לא מבינים איך ייתכן שהכירו בו, שילמו לו פיצויים חודשיים ועכשיו שראוי לקבור אותו בקבורה צבאית לא מכירים בו. דניאל רצה למות כגיבור בשביל המדינה, ההגנה על המדינה ועל החברים שלו הייתה מטרת על עבורו".
דניאל ז"ל הותיר אחריו את אמו, סיגל, אחותו עדן (30) ושני אחיו, נועם (25) ויהוידע (22). לפני למעלה מעשור, אביו שם קץ לחייו.
תגובת דובר צה"ל: "צה"ל ומשרד הביטחון משתתפים בצער משפחתו של דניאל אדרי ז"ל. על פי החוק, חלל צה״ל הוא רק מי שנפל בעת שירותו הצבאי, בסדיר או בשירות מילואים פעיל. דניאל אדרי ז״ל לא היה בשירות סדיר או בשירות מילואים פעיל ומשכך, לא ניתן להכיר בדניאל ז״ל כחלל צה״ל והוא אינו זכאי לקבורה צבאית".
אם אתם מתמודדים עם מצוקה נפשית עקב שירותכם הצבאי, קו הסיוע "נפש אחת" זמין עבורכם 24/7 בטלפון 8944*
לסיוע במצבי מצוקה:
- "בשביל החיים" - סיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו: 03-7487771, www.path-to-life.org
- סה"ר - סיוע והקשבה ברשת - Sahar.org.il
- ער"ן - עזרה ראשונה נפשית - 1201
- המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת - 105