בשבוע הבא (יום ד') יציינו 30 למותה של בת חן ריכשטיין, בת 41, שנפטרה ממחלת הסרטן. אחרי מותה, חבריה של בת חן העלו לעמוד הפייסבוק שלה את הדברים שהיא כתבה וביקשה שיפרסמו לאחר מותה: "תהיו טובים אחד לשנייה, תכבדו תעריכו את החיים.. המסר שלי תהנו מהחיים תעופו עליהם תקנו תבזבזו תעשו חיים כי באמת חיים רק פעם אחת, זאת לא קלישאה".
"היא לא חיה את הרגע"
עלמא, אמה של בת חן שטיפלה בה במסירות עד הרגע האחרון מספרת שהיא לא הופתעה מהאימפקט שהשאיר הפוסט. "היא רצתה להוכיח שבסופו של דבר היא ניצחה. אמרו לה שהיא תחיה שלושה חודשים והיא חיה שלוש שנים. זאת הבת שלי".
"היא לא רצתה לצער אותי ולכן לא סיפרה. כל הזמן נתתי לה תקווה שהיא תחיה, שתגיע לבר מצווה של הילדים שלה. כל הזמן אמרתי לה שהיא מדברת שטויות, אבל היא ענתה לי 'אמא תנחתי'". עלמא מספרת שהיא מבינה למה לבת חן היה חשוב שהפוסט הזה יתפרסם. "היא רצתה להעביר את המסר לאנשים שיחיו את הרגע, כי היא לא חיה את הרגע. היא התעסקה רק עם המחלה".
זה התחיל לפני כשלוש שנים, כשבת חן הרגישה משהו בשד והלכה לבדיקת ממוגרפיה, בבדיקה התגלה גידול בגודל של שני ס"מ. "אמרו לה שהיא צריכה לעשות ניתוח להסרת הגידול. ואז היא אמרה לי 'אמא, את לא מתערבת בדרך שלי, בשיטה הוליסטית, יוגה ומדיטציה'. בת חן הייתה מאוד רוחנית ואני קיבלתי את הדרך שלה כי היא אישה עצמאית בת 41 שמחליטה על הגוף שלה. אם היא אומרת משהו, היא מאוד עקבית ועקשנית. לא ניתן לשכנע אותה".
"הקורונה עצרה את כל התהליך שהיא עשתה"
עלמא קיבלה את הדרך בה בחרה בתה והבטיחה לה להיות לצדה ולסייע בגידול הילדים הקטנים. "מה שאני יכולה לעזור", סיפרה. "אמרתי לה מתי שתקראי אני שם ואכן עד הרגע האחרון היא הייתה אצלי ונתתי לה את כל מה שהיא רצתה. מה שכתבה בצוואה שלה אני מילאתי".
בשלב מסוים הטיפולים האלטרנטיביים נקטעו עקב הקורונה והמצב החמיר. "הקורונה עצרה את כל התהליך שהיא עשתה. הגידול בשד גדל וגדל עד שהגיע למשקל של 6 ק"ג והיא לא הצליחה לסחוב את עצמה, הייתה במשקל 40 ק"ג. היא החליטה לעשות את הניתוח, אמרה לי שאין לה מה להפסיד".
בת חן עברה את הניתוח להסרת הגידול שנראה כי הצליח. במשך חצי שנה היה נראה שהסרטן מאחוריה, אבל אז היא החלה להתקשות בנשימה. "היא עברה בדיקות וגילו לה סרטן בריאות, אחרי זה השתתקה לה יד שמאל. אחרי משהו כמו ארבעה חודשים, כשהייתי בבית הספר בו אני עובדת, היא התקשרה אלי ואמרה לי שנשרף לה הבית. שאלתי מה קרה, היא ענתה לי שהיא שמה כרית חימום במיקרוגל שהלכה לישון ולא התעוררה. אז כבר הבנתי שיש לה גם משהו בראש".
"את תהיי אצלי בהוספיס בית"
עלמא מספרת שמאותו היום בת חן עברה להתגורר אצלה בבית. "בשלב הזה חלה התדרדרות מהירה. היא התעוורה והשתתקה, הגידול עלה למוח, התפשט לעיניים. בת חן אמרה לי 'אמא, את לא רוצה לראות אותי בבית אבות סיעודי, שמישהו יחתל אותי'. אמרתי לה 'בת חן, פה נולדת ופה תמותי. לא תלכי להוספיס בחוץ, את תהיי אצלי בהוספיס בית'".
היא לא רצתה שיראו אותה במצבה הקשה, אפילו סירבה שרופא ואחות יגיעו לבית. אולם אלה היו חייבים להגיע לביקור, בכדי ללמד את אמה איך להזריק מורפיום ולטפל בה. עלמא, שראתה את בתה סובלת ודועכת מול עיניה המשיכה לטפל בה במסירות רבה.
"בת חן הייתה קוסמטיקאית, ואני מרחתי לה כל הזמן את כל הקרמים שלה. כל מי שנכנס לבית התפעל מהריח הנעים. הכול כדי לחיות בכבוד". היא מתארת בהתרגשות: "האחות שאלה אותה אם היא רוצה להמשיך לחיות, היא ענתה לה אני רוצה לחיות עד ליל הסדר. וככה היה. עשינו את ליל הסדר כשהיא בסלון על המיטה עם הילדים והגרוש שלה. יש לנו איתו יחסים מצוינים עד היום.
למחרת שמתי לה שירים של פסח והיא שרה ואפילו אכלה פנקייקים אחרי שהרבה זמן לא אכלה. היא אמרה 'אל תחיו אותי, אני לא רוצה'. היא המשיכה לישון על הספה, אבל כבר לא הייתה איתנו. ואז, לילה אחד ממש כאבה לי הבטן והרגשתי רע מאוד, לא יכולתי ללכת אליה".
"תקשיב לרופא אבל גם לעצמך"
עלמא מספרת שבכל לילה היא הייתה הולכת למיטה של בתה, בודקת מה שלומה ושהיא נושמת. אבל באותו הלילה שבו הרגישה רע היא ממש התאפקה לא ללכת אליה. "בלב שלי אמרתי, אלוהים בבקשה קח אותה, היא סובלת. אני לא אישה מאמינה אבל זה מה שביקשתי. ואכן, היא נפטרה. בבוקר הלכתי אליה ונישקתי אותה. לאחר מכן רחצנו אותה והלבשנו אותה בשמלה שהיא אהבה, קברנו אותה בבית קברות אזרחי".
"אני לא אומרת אל תקשיבו לרופאים", אומרת עלמא לסיום, "אבל הם לא צריכים לחרוץ את הדין ולהגיד לחולה שנשארו לו שלושה חודשים לחיות כי זה מדכא את הבן אדם. תקשיב לרופא אבל גם לעצמך. ותחיו את היום".