נוירלגיה טריגמינלית הינה סינדרום של כאבי פנים המופיעים בצורת התקפים עזים של כאב הדומה ל"זרם חשמלי", בדרך כלל בצד אחד של הפנים. הכאב מופיע בהתקפים שיכולים להיגרם מכל מגע קל בפנים (כגון רוח קרה, שטיפות הפנים במים), חיוך או דיבור, ומאוד אופייני נקודה בחיך הפנימי שרגישה לצחצוח שיניים, אנשים נמנעים מללעוס בצד הכואב או לצחצח שיניים. אצל חלק מהחולים הכאבים כה עזים עד שבתקופה בה לא היו טיפולים יעילים למחלה היא כונתה גם מחלת המתאבדים.
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
הסינדרום יכול להופיע אצל כל אחד. השכיחות באוכלוסיה הכללית היא בערך 1 ל-10,000, ושכיחה יותר בנשים לעומת גברים ביחס של 2:1. המחלה מופיעה בד״כ אחרי גיל 40 והשכיחות עולה עם הגיל. הסיכון היחיד שזוהה הוא טרשת נפוצה.
הכאב מזכיר מאוד כאב שיניים, כמו לעבור טיפול שיניים ללא הרדמה. לכן רוב האנשים פונים תחילה לרופאי שיניים, ולא נדיר שעוברים טיפולי שיניים ואף עקירות שיניים בשל הכאבים. בד״כ לאחר מספר חודשים כאשר נשללת בעיית שיניים החולים פונים לנוירולוג שמאבחן את הסינדרום על פי הקליניקה האופיינית.
הכאבים נגרמים בשל לחץ של עורק מוחי על עצב התחושה של הפנים הקרוי העצב הטריגמינלי (או העצב המשולש) בסמוך למוצאו מגזע המוח. לחץ ווסקולרי זה גורם לפגיעה בעצב ולהולכה עצבית לא תקינה, המתבטאת ככאב נוירופתי עז היכול להופיע באופן ספונטני או כתוצאה מגירוי תחושתי כגון מגע קל בפנים, לעיסה, צחצוח שיניים ואף דיבור. הכאב מופיע לרוב בצד אחד של הפנים, בפיזור אחד משלושת סעיפי העצב הטריגמינלי האחראי לתחושות במצח (V1), בלחי, בלסת העליונה (V2) ובלסת התחתונה (V3).
אבחנה
ישנן סיבות רבות נוספות לכאבי פנים ולכן הבסיס לטיפול הוא אבחנה נכונה ומדויקת. השלב הראשון של הטיפול הוא בדיקה ואבחנה של המצב על ידי מומחה לכאבי פנים. האבחנה של נוירלגיה טריגמינלית היא קלינית על סמך אנמנזה ובדיקה גופנית, אין בדיקת הדמיה או בדיקת דם המאבחנת נוירלגיה טריגמינלית. בדיקת MRI מיוחדת משמשת על מנת לאשש את קיומו של לחץ ווסקולרי על העצב ולחזק את האבחנה הקלינית. לאחר קביעת האבחנה מותאם הטיפול באופן אישי.
טיפול
לרוב הכאבים מגיבים לטיפול תרופתי בתרופות אנטי-פירכוסיות כגון קרבמזפין (טגרטול), אולם כ-10 אחוזים עד 20 אחוז מהחולים סובלים מכאבים עמידים לטיפול תרופתי. חולים אלו מועמדים לטיפול נוירוכירורגי.
עוד ב-mako בריאות:
>> מיתוס הסקס: יש לו רגליים גדולות? זה לא אומר כלום
>> מגרד לכם שם למטה? מדריך הפטריות השלם
>> בסוף זה יעבור: 11 דרכים לשחרר עצירות
הטיפול הנוירוכירורגיה הקלאסי מתבסס על הפרדה ניתוחית של העורק הלוחץ מעצב הפנים בניתוח של דקומפרסיה מיקרווסקולרית (MVD – Microvascular Decompression). במהלך הניתוח מזהה המנתח את העצב הטריגמינלי ואת כלי הדם הלוחץ עליו. ההפרדה בין כלי הדם לעצב מבוצעת באמצעות חומר דמוי צמר גפן שמונח בין העצב לעורק ומונע את הלחץ על העצב. ניתוח זה יעיל מאוד כטיפול ארוך טווח, אחוזי ההצלחה של הניתוח גבוהים ועומדים על כ-90 אחוז, תתכן חזרה של הכאבים בכ-20 אחוז מהמטופלים בעשר השנים שלאחר הניתוח. ניתוח MVD הינו ניתוח בטוח עם אחוזי סיבוכים נמוכים, אולם בחולים מבוגרים או עם מחלות רקע המעלות את הסיכון הניתוחי קיימות שיטות טיפול נוירוכירורגיות אחרות.
שיטה נוספת היא צריבה של העצב במוצאו מהגולגולת לאזור הפנים (ריזוטומיה פריפרית), שיטה זו אמנם פחות פולשנית אך אחוזי ההצלחה לטווח ארוך נמוכים משמעותית וקיים סיכון של התפתחות כאב חדש עמיד לטיפול (אנסטזיה דולורוזה).
למרות שהטיפול מקובל בעולם מזה עשרות שנים הוא לא היה זמין בארץ. לאחרונה הוכנס הטיפול בשיתוף פעולה של המחלקה הנוירוכירורגית ומכון הקרינה באיכילוב והוא זמין כעת למטופלים מרחבי הארץ. הטיפול צובר פופולאריות ומאפשר לנו לראשונה לטפל בחולים להם לא הייתה אפשרות טיפולית עד כה. אחת המטופלות הראשונות בשיטה, אישה מבוגרת שהייתה בהתקף כאבים עזים מזה חודשים. כשהגיעה לראשונה למשרדי לשמוע על הטיפול בקושי הייתה מסוגלת לפתוח את הפה, התקשתה לדבר ולא היו לה סיבות לחייך. לנוכח מצבה הקשה התקדמנו לטיפול במהירות וכשבועיים לאחר הטיפול חל שיפור משמעותי בכאבים. כיום כשנה לאחר הטיפול היא חזר לחייך ולנהל אורח חיים רגיל.