"אתה בעצם מת ואז חוזר לחיים"

נמרוד היה רק בן 39, איש אקסטרים, בריא וחסון, כשלפתע, במהלך בדיקות מקיפות שעשה, נדהם לגלות שהוא יותר "מת" מחי.  

בדיקות הלב שלו גילו כי הלב שלו נעצר לא פחות מ-45 פעמים בלילה, כל פעם לכ-9 שניות! הקרדיולוג שאבחן אותו הראה לו את גרף האקו והצביע על כל אותם מקומות שבהם הלב הפסיק לפעול. "בכל הפעמים האלה", הוא הראה לו, "אתה בעצם מת ואז חוזר לחיים". רק בשביל לסבר את האוזן, בנתון שהוא כשלעצמו יכול לעשות התקף לב, הסטטיסטיקה במצבים כאלה עומדת על 1 ל-9 שהלב לא יחזור לפעולה.

בהחלטה משותפת של הצוות הרפואי, ומתוך הבנה של המצב האקוטי, הוחלט להשתיל לו קוצב לב, שיתקן את המשאבה המקולקלת וידאג לקצב הנכון של הלב.

למרחב מודעות הוא בכלל הגיע "בגלל אשתו". ליתר דיוק, הסכים להיגרר אחריה בלית ברירה כדי לשדרג את הזוגיות שלהם, שחוסר התקשורת של נמרוד הייתה דומיננטית בהם. הוא כלל לא דמיין איזה תהליך משנה חיים הוא עתיד לעבור.

נמרוד תיאר את עצמו בתקופה ההיא כמי שכלל לא היה מחובר לרגשותיו. מאז הלם קרב שחווה לפני שנים, ההדחקה הפכה אצלו למנגנון הגנה פעיל. כל רגש או קונפליקט פנימי, הוא זרק ישירות ל-SPAM הלא מודע, והתנהל בעולם בלי לתת את הדעת לרגשות העמוקים המשתוללים בנבכי תודעתו.

נראה שרובנו לא פעם נוטים לזלזל ברגשות הנמוכים והאנושיים שלנו. אילו רק היינו יודעים את ההשפעה האמיתית של הרגשות המודחקים על חיינו, לא היינו נותנים להם לשבת שם בבוידעם ולהעלות אבק, בלי לחקור ולהבין אותם עד תום.

הרגשות שלנו, כמו גם המחשבות שלנו, אינם אלא תרגום של הפעילות המוחית שלנו. כל רגש מפעיל קשרים עצביים בתוך המוח ומשפיע על הפרשת חומרים שונים בתוכו, המשפיעים על ההתנהלות שלנו בכל הרמות. החל מהרמה הפיזית ועד הרמה הנפשית.

הפעילות המוחית יוצרת אנרגיה, קרינה, כמו חשמל ממש, המשודרת בעוצמה הן בתוכנו פנימה והן מאיתנו החוצה. ניתן להתייחס לכולנו כאל תחנות ממסר אנושיות, ההולכות ומקרינות החוצה רגע רגע את המתרחש בתוכנו פנימה. אגב, כל רגש רוטט בתדר מסוים, שניתן לכייל ולמדוד. מכשירים מתקדמים יודעים לספר כמה הרץ רוטט כל רגש, ויודעים להוכיח כי אהבה, לדוגמה, רוטטת מהר יותר מאשמה או מפחד, ושלום או הרמוניה רוטטים מהר משניהם. בשורה תחתונה, מדהים להיווכח עד כמה יכולת ההשפעה שלנו על העולם, הפנימי והחיצוני כאחד, נגזרת מהיכולת שלנו להרגיש ולעבוד עם מה שאנחנו מרגישים.

עכשיו תחשבו מה קורה לאדם שמחליט לסגור את לבו ולהתנתק מעולם הרגשות שלו? הוא למעשה מוותר על האפשרות לסחור במטבעות האנרגיה החיוניים הללו, הוא מוותר על היכולת להרגיש ולחיות באמת. או כמו שאומרת הפרסומת לאלפא רומיאו "זה שאתה נושם, לא אומר שאתה חי". תוסיפו על כך את העובדה שכל רגש אצור שאינו משתחרר ומקבל פורקן או עיבוד, האנרגיה שלו אינה נעלמת, כפי שמלמד אותנו חוק שימור האנרגיה, היא מתחילה להיערם שם בפנים, לוחצת וחוסמת את תנועת האנרגיה הטבעית.

ד"ר נאדר בוטו, קרדיולוג בכיר ומומחה לרפואה אינטגרטיבית, מסביר כי הקשר בין הלב לאהבה מקובל ומוכר בתרבויות רבות. מבחינה רפואית מתייחסים לקשר זה כסימבולי בלבד. עם זאת כולנו יודעים שכשאדם מאוהב הלב שלו יכול "לקפוץ" מבית החזה מרוב שמחה. מדובר בתחושה גופנית אמיתית. כשזרם האהבה גדול, כמות דם גדולה יותר זורמת בעור (מקום המגע והתענוג), העיניים בורקות, התנועתיות של הגוף ספונטנית, הידיים חמות, המוח פעיל והלב פועם חזק יותר.

מעשה קבלת האהבה מעוררת את תחושת התענוג, שמשתקפת בפעולת הלב - היא נעשית גמישה יותר וכתוצאה מכך מורגשת חיוניות בשאר האיברים. לעומת זאת כאב גורם לעודף מתח בשרירים והתגובה הטבעית היא רוגז (או התרגזות?), שמטרתו לשחרר אנרגיה מהשרירים ולחדש זרימת האנרגיה, האהבה. אם תגובת ההתרגזות נתקלת בסירוב ובעקשנות, האנרגיה נסוגה עוד יותר פנימה לתוך הגוף, והמתח מתרכז בלב, מה שהופך אותו לשרירני ופחות גמיש. כלי דם עורקיים מתכווצים גם הם, מאבדים מגמישותם ומתבטאים מבחינה קלינית בצורת יתר לחץ דם.

הלב, על פי תפיסת המטאיזם הוא משכן החיים. פעילות המשאבה של גופנו מלמדת על תנועת החיים ההכרחית לכל אורגניזם, כיווץ והרפיה, קבלה ונתינה, היאחזות ושחרור וכן הלאה. זהו קצב החיים, הפעימה והמחזוריות ההכרחיות לקיום שלנו, ושל הטבע כולו.

כשאדם לא קשוב לרגשותיו באופן קונסיסטנטי, קצב הלב עלול לצאת מאיזון. שיבושי קצב והיעדר מחזוריות תקינה הם המתכון לתקיעות או חזרתיות, שאף מעצימה את הקושי בנשיאת נטל החיים, שהיה קשה מלכתחילה עוד בטרם היעדר ההקשבה העצמית; לופ של סגירות ואטימות שרק סוגרת על האדם וחונקת אותו מבפנים.    

45 פעמים של מוות מדי לילה

זה היה המצב אצל נמרוד. שנים של הדחקה הפכו אותו לאדם סגור, מכווץ, אטום לרגש וכמעט נטול תנועה פנימית. לא צריך להרחיב על כך במילים, הלב שלו היטיב לספר על כך: 45 פעמים של מוות מדי לילה.

בתהליך העומק שעשה, הוא למעשה גילה את עולמו הפנימי המודחק, שלא הלך לשום מקום עוד מתקופת הצבא, ונותר כשהיה, מאז שנות ילדותו המוקדמת. תחילה הוא  למד להכיר ברגשות המודחקים, לא לפחד מהצפתם, לנשום לתוכם וממש להרגיש ולעבור דרכם. בהמשך הוא למד לעבד אותם ולעבוד עם כל רגש, בדרך המיוחדת הנכונה לו. הוא למד לסלוח על מקרי עבר, לבכות, לדבר, לרטוט ובעיקר פשוט להרגיש, להכיר בכך שכל רגש הוא לגיטימי, כל רגש מבורך. גם רגשות נמוכים.

ברור שכולנו מעדיפים להרגיש רגשות נעימים של אהבה, שמחה וערך עצמי. ובו זמנית, אנחנו לא יכולים להתכחש או להתנגד לרגשות כמו פחד, כעס, קנאה או בושה. כל רגש, כמו צבע על הסקאלה, ואין צבע אחד טוב יותר או פחות מהאחר. כל רגש מספר לנו סיפור, ודורש התנהלות והכלה אחרת. התחמקות מעיבוד רגשות לא נעימים, כמוה כהדחקה, תגרום לרגש להתפרץ ולנער אותנו בדרך אחרת.

ככל שנמרוד נפתח לרגשותיו, התוצאה לא איחרה להגיע. הוא למד לעבד את הרגשות המאתגרים שניסה להדחיק, והשינוי השפיע ישר על הזוגיות, על הפתיחות והאינטימיות שנכנסו אל חדרי הלב המאווררים. חדרים שעד כה היו חסומים ומלאים קורי עכביש, התפנו לאהבה ולקרבה. וממבוי סתום, שבשלו נמרוד מלכתחילה נשלח למרחב מודעות, הם זכו זה בזה בחזרה.

מבחוץ זה נראה כמו נס

אבל רגע. זה עוד לא הסוף. העבודה התודעתית על הלב, הביאה איתה הפתעה של ממש. בעודו עדין בתהליך,  נמרוד עבר בדיקה אחת ל-8 חודשים. במהלך הבדיקה היו מחברים אותו למוניטור שקורא את אחוזי הקיצוב, או במילים אחרות בדק כמה פעמים נדרש הקוצב לתת פולסים חשמליים על מנת להעיר את הלב שהיה מפסיק לפעום.

הטכנאי חיבר אותו למוניטור והחל להקריא את הנתונים לפקידה הרפואית, וכשהגיע לנתון של אחוזי הקיצוב, שעד אותו זמן היו גבוהים כאמור, הוא נעצר תוך מלמול "אפס אחוזי קיצוב".

הטכנאי מחליט שמשהו לא תקין בבדיקה ומתחיל מחדש. תוצאות הבדיקה השנייה לא השתנו: 0 אחוזי קיצוב. הוא עוצר את הבדיקה בשנית והפעם קורא לפרופסור הבכיר. הם מבצעים יחד בדיקה שלישית, שבטח כבר הבנתם, מראה את אותה תוצאה בדיוק.

מה שמבחוץ נראה היה "נס", אינו אלא מתודולוגיה פשוטה: עבודת עומק עם הרבדים הסמויים ביותר של התודעה, עבודה הצורבת ומשנה הלכה למעשה את הקישורים העצביים במוח, את דרך ההתנהלות שלו, ועל כן אך מתבקש, והכרחי, שהשינוי ישתקף גם במציאות החומרית או הפיזית.

נמרוד למד לפתוח את הלב, להרגיש, לתת אמון, להיפתח, להיחשף. נכון שזה לא תמיד קל ונכון שלא תמיד כיף להרגיש רגשות כואבים. אבל מה האלטרנטיבה? לסגור את הלב? להתנתק? לא לחיות? לנשום בקושי ובכאב? הפרדוקס הוא שדווקא פתיחה של הלב היא הריפוי לפחדים הכי גדולים של חיינו, היא הריפוי לתחושת הכיווץ והחרדה, והיא המענה כמעט להכל. אתם תגלו שההסכמה להרגיש מאפשרת לנו לגלות שהרגשות שמהם פחדנו אינם מפחידים כל כך. והגמול? מעבר לאיכות חיים ובריאות איתנה, זו אהבה במלוא הדרה. ככל שלבנו פתוח אנחנו יכולים לנשום לעומק אנרגית אהבה טהורה. אנרגיה אוורירית הצובעת את תמונות חיינו ברוך וחמלה.

את הקוצב, אגב, הוחלט להשאיר, למקרה שישכח לחיות לרגע. סוג של מזכרת פנימית, הנמצאת שם תמיד קרוב ללב, מזכירה לו לבחור פעם אחר פעם בחיים. ועבורי, כמורה שלו, זהו ברומטר מדיד לדעת שהוא אכן חי טוב. נושם ומפזר אהבה.

>> בטיפול הקודם: ספרו לי איפה הסרטן שלכם ואספר לכם מה הוא מספר  

* פריידי מרגלית הינה חוקרת תודעה, מייסדת תפיסת "המטאיזם" ועומדת בראש קהילת "מרחב מודעות". רוצים לגלות את כוחה של התודעה? זה המקום להתחיל