האמת? אף פעם לא היה לי ארון. ביום שבו ידעתי שאני אוהבת נשים, כולם ידעו, פרגנו ותמכו. וכשאני אומרת כולם אני מדברת על אמי החרדית, חברותיה לעבודה, תשעת אחיה ואחיותיה ו-20 אלף ילדיהם (אני כבר מזמן לא מצליחה לעקוב), הקהילה החסידית שהייתי חלק ממנה (חסידות גור) והרב הפלורליסטי והאצילי העומד בראשה (הרבה מטולנה) - כולם ללא יוצא דופן קיבלו וחיבקו אותי. מעולם לא נתקלתי בזלזול על רקע בחירתי המינית, ניכור או נידוי. להפך, זכיתי לקבלה אינסופית ולאהבה ללא תנאים, בת מזל שכמוני.
לא פעם תהיתי, כיצד ייתכן שאני זכיתי לקבלה שכזאת, בעוד שכולנו מכירים לא מעט סיפורים קשים וכואבים בכל הנוגע ליציאה מהארון. האם אני מיוחדת? האם התברכתי במשפחה חד פעמית? האם זהו רק מזל?
אז כן, אני מיוחדת, ממש כמו שאת ואתה וכולנו, ובלי להמעיט לרגע מערכה של המשפחה העוטפת שזכיתי לה, לא הייתי מגדירה את הסיפור הזה כמזל. בטח שלא רק.
ימי חודש הגאווה הנחגג בימים אלה, גם אם במתכונת "קורונית" משהו, תמיד מחזירים אותי לרגע שבו יצאתי מהארון שכלל לא היה לי. הם מזכירים לי את צעדיי הראשונים בחיי החדשים בעקבות הגילוי המסעיר שחוויתי אז, לפני יותר מ-20 שנה, כשהבנתי שאני אוהבת נשים.
הייתי בת 19 כשהבנתי לראשונה שכל חלומות השידוך ההגון שלי, התפילות לחתן ירא שמים והקמת בית נאמן בישראל עומדים לקבל טוויסט בעלילה. חרדית צעירה, שזה עתה סיימה ללמוד בבית המדרש באנגליה, וחזרה ארצה היישר לידיהן של שדכניות חמורות סבר שהסבירו לה בנחרצות שאין להתמהמה.
ואכן התפילות נענו - מצאתי אהבה. והקמתי בית לתפארת מדינת ישראל, פשוט קצת אחרת ממה שדמיינתי. החתן כאמור לא היה מזוקן ירא שמים, יותר בכיוון של בלונדינית נדיבה ואוהבת עם לב עד השמים… ואולי אין לה זקן, אבל היא בהחלט עושה לי שפם.
הרב האצילי הסביר לאמי האהובה, חרדית יראת שמים בעצמה, המקפידה על קלה כחמורה, שהכל בסדר, ואפילו גילה לה שאני בכלל "צדיקה נסתרת". את אמא שלי זה הרגיע, ועד היום היא משוכנעת שבתה היא לא פחות מצדיקה. נסתרת. לעולם לא אשכח כיצד חברותיה לעבודה, מורות חרדיות מ"בית יעקב", שם היא עובדת, שם למדתי גם אני, אספו שקל לשקל וקנו לי יחד "אוניברסיטה" מתנה ללידה. לא משנה שמדובר היה בפלסטיק סיני זול, מבחינתי זאת הייתה מתנה של קבלה והכלה, אחת המרגשות שקיבלתי, שסימלה עבורי את תמיכתן. זה היה כל כך טבעי, ואיך אפשר בכלל לערער על הטבע?
היום, כחוקרת תודעה ומורה להתפתחות רוחנית, אני יכולה להסביר במילים את מה שאז לא בדיוק הבנתי. היום אני יודעת שהייתה זאת הקבלה הפנימית העמוקה שלי את עצמי שהשתקפה לי מכל עבר. הייתי כל כך שלמה עם מי שאני, כך שלמציאות הפיזית, שאינה אלא הולוגרמה, מסך המקרין את המתחולל בתוכנו פנימה, לא היתה אפשרות אלא להקרין ערך, קבלה ואהבה.
"אין כלום בחוץ", כל מה שאנו רואים אינו אלא השתקפות למתרחש בפנים. ברגע שמבינים את זה לעומק ומפנימים את ההבנה הזו בתאים, המציאות שלנו, שבהקשר הזה יכולה להיות חשוכה ומוסתרת בארונות אפלים, פשוט משנה את טיבה ואת צבעיה. המפתח ליציאה מהארון אינו נתון בידיו של אף גורם חיצוני, אלא מחובר לצרור המפתחות שלנו, שנמצא בכיס הפנימי. אם תקרבו את המבט, אולי תראו עליו פתק קטן - קבלה עצמית. זהו אגב מפתח פלאים, שמתאים לכל מנעול וכל דלת בעולם.
המפתח ליציאה מהארון אינו נתון בידיו של אף גורם חיצוני, אלא מחובר לצרור המפתחות שלנו, שנמצא בכיס הפנימי
אם היציאה שלכם מהארון כרוכה בסיפורים קורעי לב על נידוי ודחייה, שאני חלילה לא מקלה בהם ראש, ולו לרגע! או שאתם חוששים לעשות את הצעד, בדיוק מהסיבות הללו, הייתי ממליצה לכם ממש לא לצאת מהארון כרגע, אלא תחילה להתכנס פנימה, אל תוככם. לחקור ולבדוק אילו מקומות בתוככם עדיין מתנגדים לבחירה הזאת, איפה ישנן הסתרה ודחייה עצמית. עשו את העבודה פנימה תחילה. עד שלא תזכו לאהוב את עצמכם כמו שאתם, לא תצליחו לחיות את חייכם במלואם, וההתנגדויות והביקורות ישתקפו לכם במסך המציאות, מזכירות שהן עדיין שם, בפנים, מחכות לריפוי וקבלה מוחלטת. ברגע שתצליחו לקבל את עצמכם באופן מלא ומיטבי, סביר להניח שתזכו לעיטוף ותמיכה מלאה, ואולי אפילו תופתעו לגלות שדלתות הארון שלכם כבר פתוחות לרווחה, ומלא אור ואהבה נכנסים דרכן.
עוד ב-mako בריאות:
>> זהירות: המאכלים שיכולים לפגוע לכם בראייה
>> יותר מ-50 מקרי שבץ מתרחשים בישראל מדי יום
>> החומרים המסוכנים שנמצאים בחלב בישראל
אני רוצה לסיים בסיפור זן חסידי עליו גדלתי, ואולי היה אחד הטריגרים המשמעותיים לקבלה העצמית המוחלטת שחוויתי. מסופר במסכת תענית על ר' אלעזר שטייל על שפת הנהר כשפתאום חלף על פניו אדם מכוער במיוחד. בירך אותו האדם שלום, אך הוא אפילו לא טרח לברכו בתגובה. במקום זאת קיטר על כיעורו. ענה לו "המכוער" ללא שמץ של עלבון או דחייה "לך לאמן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית…"
הטוב והרע, היפה והמכוער, כולם אינם אלא חלק מהבריאה המושלמת באי-המושלמות שאנחנו. אין טעויות ואין פספוסים. בצלם אלוהים נבראנו כולנו. ברגע שאנחנו נזכרים במהות האלוהית היצוקה לתוכנו, בגאונות המופלאה המרכיבה כל אחד מאיתנו, אין לנו אלא להינמס באהבה כלפי עצמנו, כלפי היהלום הנדיר והנוצץ שאנחנו. משיכה מינית כזו או אחרת, מגדר, לשון, צבע, שפה, גובה או שונות בכל תחום אחר אינם אלא תצורות שונות ומיוחדות של האחד. ותמיד תזכרו, אם יש למישהו סביבכם טענה או ביקורת, שיפנה לאומן, לבורא עולם. חג גאווה שמח לכולנו!
פריידי מרגלית - חוקרת תודעה, מייסדת תפיסת "המטאיזם" ועומדת בראשה של קהילת "מרחב מודעות". הגיע הזמן לצאת מהמטריקס ולגלות את כוחה של התודעה? זה המקום להתחיל>>