"ווסטוורלד", שהכניסה לחיינו את הרובוטים שנראים כמותנו, מתנהגים כמותנו אך ממש לא מתים כמותנו (כי הם חוזרים מהמתים שוב ושוב, ולא נותרים טינה לפחות עד פרק 7), גם הציפה שוב את השאלה המוסרית שמרחפת מעל לטכנולוגיה המתקדמת; זו שמעניקה חיים למכונה חסרת חיים, ומאפשרת לנו לשחק אותה אלוהים. וכפי שבסדרה המארחים נדרשו לספק את שני רצונותיהם הבסיסיים של המבקרים – ככל הנראה שני החשקים שמניעים את האנושות כולה – הרג ומין – הרי שלא מפתיע שגם בחיים האמיתיים הופכים רובוטי המין לגאדג'ט לגיטימי.
בובות המין המתנפחות כבר לא מספקות את הסחורה בעידן שבו הטכנולוגיה מאפשרת לנו לייצר אקדחים אמיתיים ממדפסות תלת ממד, ותרבות הפורנו מעלה את סף הגירוי שלנו לגבהים חדשים. "ווסטוורלד" הדגימה זאת יפה, מבלי לאלץ את הצופה לקשר בין המערב הפרוע של "המארחים" למערב הפרוע של המציאות, זו שכוללת שיטוט של בוקר על מדרכות מצופות בכרטיסים של נערות ליווי.
עוד ב-mako בריאות:
>> שיר אלמליח מלמדת להתחטב מבלי לוותר על שוקולד
>> אימון עצבני לירכיים
>> גילינו מה אורכו של השנ"צ האולטימטיבי
ובחזרה לאותה מציאות: מומחים מזהירים כי רובוטי המין עתידים להשתלט על השוק - ולא סתם רובוטי מין, אלא רובוטי סיליקון שיעוצבו בצורת סלבס. מה ייצור כזה דורש? רק תמונה טובה של מושא התשוקה, שתהפוך לדגם תלת מימדי ואז לדמות מדוייקת מסיליקון, מינוס גינוני הדיווה. רובוט שדומה בצורה מחשידה לסקרלט ג'והנסון כבר קישט כתבה בסאן הבריטי, ודיוויד לוי, מחבר הספר "אהבה וסקס עם רובוטים" שראה אור בשנת 2007, סיפר לאתר "הדיילי סטאר" כי הטכנולוגיה בדרך לספק את הביקוש העצום למאהבים רובוטים שיהיו זהים למושא תשוקתנו. "הדרישה לכפילים רובוטיים לגמרי קיימת. לא קשה לדמיין אנשים שמספרים על הרובוטית שלהם שנראית בדיוק כמו אנג'לינה ג'ולי ומעולה במיטה" הוא פסק, והותיר אותנו עם ההבנה המטרידה כי בקרוב ניאלץ להתמודד לא רק מול תכתיבי גוף בלתי אפשריים, אלא גם מול כפילות רובוטיות שבניגוד אלינו לא יבקשו לגמור. ומצד שני - הנה הפתרון המושלם לצלע שלישית במיטה - כזו שלא תעורר בפרטנר קנאה.
אך רגע לפני שאתם מושיבים את אנג'לינה ג'ולי, קים קרדשיאן, בראד פיט או דודו זר על מיטת המים שלכם, קחו בחשבון שמעצבי הרובוטים יאלצו לקבל את אישור הכוכבים (או האקסים) האהובים עליכם בטרם יוכלו לייצר פילגש רובוטית בדמותם. למה שהם יסכימו, בעצם? אולי בגלל הדבר הקטן הזה שמריח קצת יותר טוב מפות סיליקוני: כסף. "אם החברה משלמת לך תמלוגים על סך 1,000-2,000 פאונד עבור כל רובוט שמיוצר בדמותך, את יכולה לעשות מיליונים רק על ידי רישוי המראה שלך" אומר דיוויד.
כצפוי, לא כולם חושבים שההמצאה הזו טובה לאנושות. מומחים כבר טענו הטכנולוגיה הזו עלולה לדחוף בני נוער לאבד את בתוליהם עם רובוטים, ולקיים מערכות יחסים חד צדדיות ובלתי אנושיות. בעידן שבו הרשתות החברתיות לימדו אותנו להעדיף מסכים כהים על פני עיניים ומאות לייקים על פני חיבוק אחד אוהב – לא מן הנמנע שהסקס שלנו יהפוך להיות חד צדדי ומנוכר אף הוא.
"יש כאן חוסר הבנה בסיסית של מה זה מין וגירוי מיני" אומר רן גבריאלי, מרצה בנושא מין ושיוויון ומי שעומד מאחורי אחת ההרצאות הנצפות ביותר ב-TED ("למה הפסקתי לצפות בפורנו"); "ההמצאה הזו מיועדת לצרכני זנות או לאנשים שיש להם אפס יכולת לייצר קרבה או אינטימיות. כל אדם סביר שהגירוי המיני שלו מגיע מהמוח לא יוכל להגיע לסיפוקו מרובוט, גם אם הוא כפיל של סקרלט ג'והנסון. רוב בני האדם, כך אני רוצה לקוות, צריכים נרטיב של תקשורת כנה וגירוי כנה בשביל להנות".
ולא רק ההשטחה של מין ומיניות מדאיגה את גבריאלי, אלא האמירה שמאחורי השכפולים הרובוטיים: "אני חושב שזה מהלך שנוצר רק כדי להמחיש שנשים הן חפץ, שהאישיות שלהן גם ככה לא מעניינת. מעניין אם בתכנית העסקית המפתחים חושבים שנשים יצרכו רובוט כזה. הרי גברים בכלל לא מחופצנים בתרבות שלנו, הם החליפה שמכסה את הגוף, הם הכסף, הכוח. המוצר מנציח את חוסר התקשורת, את חוסר השיוויון בין גברים לנשים במין ואת העליונות הגברית במין, כפי שהיא מתבטאת בפורנו".
אז האם מדובר בהמצאה שובבה שתתבל לנו את חיי המין או בעוד הוכחה לכך שקופידון יכול לתלות את כנפיו ולקפוץ אל מותו? הישארו עמנו.
>> בחנו את עצמכם: האם תשרדו את החורף הקרוב?