דפוסים של השתקה עצמית בקרב נשים ואנשים שחוו טראומות בעבר, עלולים לגרום להחמרה של מחלות רבות – בעיות לב, תסמונת המעי הרגיז, תסמונת קדם וסתית (PMS), ועוד. כל אלו הן מחלות שקשורות לרמות גבוהות של חרדה. השתקה עצמית גורמת לשקט והרמוניה כלפי חוץ אבל להימנעות מקונפליקט יש תג מחיר גבוה, החומרים הרעילים תוססים בפנים והאיזון בין המערכות השונות מופר.
עקבו אחרינו בפייסבוק ותקבלו את כל הכתבות ישר לפיד >
כדי להבין טוב יותר את הקשר בין הגורמים השונים, חקרתי, בהנחייתו של פרופ' מני קוסלובסקי במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר אילן, נשים שסבלו מבעיות פריון ועברו פגיעה מינית במהלך חייהן, רובן נפגעו בילדות ובגיל ההתבגרות. כאשר שאלתי אותן איך הן מבינות את הקשר בין הפגיעה שעברו לבין קשיי הפוריות התקבלו 3 קטגוריות מרכזיות:
הראשונה, התייחסה לאי הפריון ככשל, כפגם ששורשיו נעוצים בפגיעה המינית. לדבריהן, הפגיעה המינית פגמה בנשיות שלהן וביכולת שלהן לממש את יכולת ההולדה שלהן. השנייה, התייחסה לאי הפריון כשחזור של הפגיעה - הפרוצדורות הרפואיות החודרניות, הפגיעה בפרטיות, ההתערבות של הצוות הרפואי והסיעודי בחייהן האינטימיים, חוסר האונים והפסיביות שמאפיינות את שני המצבים כפי שתיארה זאת אחת הנשים: "אני חושבת שיש משהו מאוד מאוד פולשני בטיפולי פוריות. כמישהי שחוותה הטרדות מיניות, זה טריגר וטראומתי ברמות. את שוכבת שם כמו איזה שק תפוחי אדמה, דוחפים לך, עושים לך. זה מאוד פולשני". הקטגוריה השלישית התייחסה לאי הפריון כעדות לפגיעה. הגוף משמש כעד לסיפור שקשה לספר או לסיפור הנתקל באוזניים אטומות.
5 עובדות שממחישות את הקשר בין המצב הרגשי לטיפולי פוריות:
- 15% מכלל הזוגות המנסים להרות נתקלים בקשיי פריון. אחוז הבעיות הנגרמות בשל קושי אצל הגבר זהה לאחוז הבעיות הנגרמות בשל קושי אצל האישה ועומד על 40% בקרב כל אחד מהמגדרים. 10% מהגורמים משותפים לשני בני הזוג ו10% הנותרים לא ניתנים להסבר.
- כאשר טיפולי הפוריות משולבים עם טיפול נפשי, שיעור ההצלחה עולה ב30-40%. הדבר נכון לגבי סוגים שונים של טיפול: טיפול פרטני, זוגי או קבוצתי, טיפול דינאמי, קוגנטיבי התנהגותי או כזה המשלב גוף ונפש. למרות זאת רק 5% מכלל הסובלות והסובלים מקשיי פריון, יפנו לעזרה נפשית במהלך טיפולי הפוריות שהם עוברים.
- קשיי פריון רבים בקרב נשים קשורים לטראומה מינית. למרות זאת לא קיימים בעולם מחקרים שבדקו קשר זה באופן מקיף. במחקר שערכתי בישראל מצאתי כי פגיעה מינית על ידי אדם מוכר באופן של הפעלת לחץ מתמשך, מכפילה את הסיכון לסבול מקשיי פוריות. בקרב נשים שסבלו מפגיעה מינית על ידי אדם מוכר, הסיכון לאי פריון היה כפול (30%) מאשר בקרב אלו שלא עברו פגיעה מינית (15%).
- דפוס של השתקה עצמית בקרב נשים שנפגעו מינית מכפיל את הסיכון לסבול מקשיי פריון ב-25%. במחקר מצאנו כי בקרב נשים שמאופיינות ברמות גבוהות של השתקה עצמית, הסיכון לאי פריון מגיע ל56%. השתקה עצמית פרושה נטייה של אישה להדחיק את רצונותיה, רגשותיה וצרכיה כדי להימנע מקונפליקט עם הסביבה, כדי להימנע ממצב בו ההרמוניה עם הסביבה נפגעת והיא עלולה להיות פחות אהובה או קרובה לסביבתה.
- רופאות ורופאים נמנעים מלשאול את המטופלות האם הן עברו פגיעה מינית במהלך חייהן. 90% מהמשתפות במחקר שכלל 300 נשים, דיווחו כי רופאת או רופא המשפחה וכן רופאי הפוריות לא שאלו אותן אם הן עברו פגיעה מינית במהלך חייהן. עובדה זו מפתיעה לאור מחקרים שנעשו בישראל לפיהם רוב הרופאים חושבים שחשוב לשאול על טראומה מינית, אך רובם הגדול דיווחו כי הם לא נוהגים לעשות זאת. גם נשים שנשאלו בסקר שנערך במרכז הרפואי הדסה השיבו כי מתפקידו של הצוות הרפואי לשאול אותן על כך.
חוסר היחס הרציני לגורם כל כך רווח ומשמעותי בתהליך ההבחנה והטיפול, מעיד על דפוסי השתקה המונחים בתשתית המערכות החברתיות שלנו. מערכת החינוך לא השכילה עד היום לפתח תכנית חינוכית מסודרת בנושא של מוגנות מינית, למרות שמחקרים מראים כי בבתי ספר בהם מוטמעת תכנית כזו, שכיחות הפגיעות המיניות פוחתת ב-50%. הדבר נכון לגבי מערכת המשפט שכלל לא מותאמת לדקויות ולרגישויות המאפיינות עבירות מין, למערכת הפוליטית שלא מצליחה לעדכן את החוקים הקשורים למשך תקופת ההתיישנות ולא מקצה משאבים למאבק במגפה ההרסנית שפוגעת בילדות וילדים, נערות, נערים ונשים מכל שכבות האוכלוסייה. מגפה שהשלכותיה נוגעות בכל תחום בחיי הנפגע או הנפגעת – בתחום הגופני, הרגשי, הזוגי, החברתי, התעסוקתי והחברתי. זו מגפה שנגרמת בידי אדם, אך היא ניתנת למניעה. זו פגיעה שמתרחשת בתוך קהילה, בתוך חברה, בתוך מדינה ובמקומות האלו יש גם את הכח למנוע ולתקן.
"לא הייתי מודעת לקשר של זה לבעיות הפוריות שלי"
ליסה (שם בדוי) אישה כבת 40, מטופלת מזה 3 שנים במרפאות פוריות מובחרות בארצות הברית, כתבה לי לאחר ששמעה על תוצאות המחקר:
"הייתי לפחות 10 פעמים אצל רופא הפוריות שלי בשלושת השנים האחרונות, הייתי אצל לפחות 3 רופאים שונים ואפילו לא פעם אחת מישהו שאל אותי אם סבלתי מטראומה מינית כלשהי. בכנות, לא הייתי אפילו מודעת לקשר של זה לבעיות הפוריות שלי. אני חושבת שזה יכול היה להיות מועיל ביותר אם הייתי מבינה מההתחלה שיש אפשרות של קשר בין הדברים. המחקר שלך דחף אותי לבקש שטיפול פסיכולוגי ייתווסף לרשימת הרופאים שלי. התמקדנו יותר מידי במה שקורה ב'אגף הדרומי' (של הגוף), עכשיו אני מבינה שאני צריכה 'לעבור צפונה' ולהשקיע במה שקורה בראש שלי".
ההרצאה המלאה על המחקר והקשריו הפוליטיים תתקיים בכנס הבינלאומי של המכללה האקדמית אחוה ומכללת גבעת וושינגטון שיעסוק בשאלה – "האם קיימת פוליטיזציה של לימודי הרוח והחברה?" ויתקיים בין 8-9.12 בזום.