סמל נ' וסמל ש' הם שני חברי ילדות בני 21 מהכפר הדרוזי בית ג׳אן שבגליל העליון. שם הם גדלו ומאז לא נפרדו. הם הכירו בבית הספר בכפר, וכשהתגייסו לצה"ל גילו שהם באותה פלוגה בגדוד 202 בצנחנים.
מספר ימים לפני הכניסה הקרקעית, אביו של ש׳ לקה בהתקף לב והוא שוחרר כדי לבקרו. אחרי כמה ימים, התקשר אליו המ״פ וסיפר לו על ההכנה המתקיימת לצורך הכניסה לעזה. ״לא חשבתי פעמיים, למרות הדאגה לאבא, לא רציתי שנ' יכנס לבד. התאמנתי לכך כל חיי ולכן לא היה סיכוי לפספס את זה. אני אמנם בן יחיד להורים שלי אבל נ' הוא אח שלי בנשמה. ברור שהמשימה הראשונה היא להסיר את האיום ולהרוג את האויב, אבל הייתה לנו גם משימה לשמור אחד על השני".
בליל הכניסה הקרקעית, הצוות שלהם עסק בפעולה מבצעית בעזה באזור זייתון. בדרך הם עברו בשטח צבאי ממולכד ומטען שהיה במרחק כמה מטרים מהם התפוצץ לעברם. ״פתאום הרגשנו הדף מטורף שהעיף אותנו כמה מטרים לאחור", משחזר נ' שאיבד הכרה באותה היתקלות. ש': "כשנפצעתי, לא הבנתי כמה המצב חמור. חשבתי שחטפתי כדור בקסדה, כי הרגשתי שאני לא רואה כלום, זה היה מאוד מפחיד. זכרתי את המיקום של המ״מ שלי ופשוט הלכתי אליו כשאני אוחז בגדר. בשלב מסוים הצלחתי לפתוח את עין שמאל והגעתי אליו״.
הצוות שלהם המשיך לנטרל את המחבלים ולהסיר את האיום ולאחר מכן התפנה כדי לטפל בהם ולפנותם באמצעות מסוק יחד עם יחידת 669. נ' מספר שכשראה את ש' לידו, נגולה אבן מלבו. ״פתחתי את העיניים במסוק, ראיתי את ש' ליידי ואמרתי לו שאנחנו יוצאים מכאן ביחד!״, משחזר נ' את האירוע. "נתתי לו יד ואמרתי לו 'תראה איך נכנסנו ביחד, איך נפצענו ביחד ואיך יצאנו ביחד, העיקר שאנחנו עדיין בחיים".
הזיכרון של נ' עדיין מעורפל כי הוא איבד הכרה ונפל: ״החברים סיפרו לי שלאחר הפציעה צעקתי שאני אחזור בכל הכוח כדי לתת בראש לחמאס, אך אני לא זוכר את זה״. כעת הוא מאושפז במרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין.
ש: ״הייתי הכי קרוב למטען, ונפצעתי בפנים, יש לי 5 שברים בפנים ואחד באף וגם שבר בשיניים שמקשה עליי לאכול דברים קשים. אני סובל גם מירידה בראייה ובשמיעה ויש לי שבר בצלעות.
נדרשים לעבור תהליך שיקום ובדיקות
ד"ר אמיר חיים, רופא בכיר במחלקה לשיקום אורתופדי ומנהל היחידה לשיקום ביומכני במרכז, מספר על הפציעה המורכבת שספג נ': "הוא הגיע אלינו לאחר פציעה מורכבת בכתף והוא היה במצב רגשי לא פשוט. בתהליך השיקום אנו עובדים איתו באמצעות פיזיותרפיה על שיפור טווחי תנועה, חיזוק הכתף, שיפור תפקוד גב עליון והפחתת הכאב. בטיפול שנעשה באמצעות ריפוי בעיסוק אנחנו מתמקדים בשיפור התפקוד היום-יומי והיכולת לבצע פעולות פשוטות כמו להתלבש לבד ולאכול לבד, ללא תלות או עזרה מהמשפחה או הצוות הרפואי. כחלק מהטיפולים נ' מגיע לחדר כושר, עושה הידרותרפיה וטיפול באמצעות כלבים". ש׳ מגיע לבדיקות מעקב בהדסה וברמב״ם, ולטיפולים שכוללים בעיקר פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק.
שניהם מספרים שאחוזי הגיוס בכפר הם מהגבוהים בארץ, בייחוד הגיוס ללוחמה. ״רציתי להיות לוחם, היה חשוב לי להיות ביחידה קרבית", מספר ש'. "ההורים שלי היו צריכים לחתום כדי שאלך לקרבי. הם חששו בהתחלה אבל תמכו בי בכל דרך שבחרתי. כשנפצעתי הם דאגו מאוד אבל אמרו שזו גאווה גדולה״.
״אם יתנו לנו לחזור להילחם אנחנו נחזור", אומר ש'. "ניתן את החיים שלנו עבור המדינה ובשביל עם ישראל. אלה הערכים שגדלנו עליהם מילדות״.