ניתוח כריתת רחם (Hysterectomy) הוא הניתוח הגינקולוגי השני בשכיחותו בארץ, אחרי ניתוח קיסרי. בישראל מבוצעות מידי שנה מעל 8,000 כריתות רחם, בקרב נשים שהרוב המכריע שלהן בגילאי טרום גיל המעבר.
הסיבות לניתוח הן רבות, החל מדימומים קשים, צניחת רחם, כאבי אגן ומחלות ממאירות. עם זאת שכיחותו של הניתוח מסמנת על קלות יחסית של הרופאים בקבלת ההחלטה על כריתת הרחם. אחת הסיבות לכך היא שמבחינה ביולוגית, לכאורה אין לאיבר זה שימוש כשמסתיימת התקופה בה אפשר להרות או כשהמטופלת בוחרת לסיים את תהליך בניית המשפחה.
עקבו אחרינו בפייסבוק ותקבלו את כל הכתבות ישר לפיד >
איך התרבות משפיעה על תפיסת הרחם?
לכל תרבות יש מגוון אמונות שמושרשות בה לעומק, ומתברר שתפישות אלו משפיעות גם על החלטות רפואיות. על אף שרוב בני האדם חושבים שהרפואה היא מדע מדוייק המבוסס רק על עובדות, לא קשה להיווכח כי ישנן מגוון השפעות רחב יותר. נתחיל מההיסטוריה:
ביהדות יש התייחסויות רבות לרחם. הוא מוזכר כבר בפרשנות לסיפורי המקרא, כמו בהתייחסות ליציאת מצרים, היבקעות המים בקריעת ים סוף והמעבר בין שני קירות מים כתהליך לידתו של עם. המקרא רואה ברחם איבר יוצר, בורא, ובו בזמן מקום צר הטומן בחובו סכנות.
בדברי חז"ל אין אחידות בהתייחסות לרחם והוא נקרא בשמות שונים, בין היתר חדר, פרוזדור ועלייה, מונחים המוכרים לנו גם מהתייחסות לעולם הבא. ביטוי נוסף שמוזכר בחז"ל הוא "אוטם רחם". מונח זה מזכיר לנו מושגים הקשורים בלב. ייתכן שיש קשר בין השניים.
בתלמוד ההתייחסות לרחם היא גם כאל פתח וגם כקבר, אולי בשל היותו תחנת מעבר בין עולמות עליונים לעולמות תחתונים ואולי משום שברחם מתרחש מדי חודש תהליך של אובדן. בספרות הקבלית, הרחם נתפס במקום מכיל, כסוג של גן עדן.
הקשר בין מחזור למחלות נשיות
היוונים הקדומים האמינו שכל עוד אישה יולדת הכל בסדר, אבל ברגע שנפסק לה המחזור, הרחם שלה נודד כלפי מעלה לכיוון הצוואר והיא חווה מחנק שגורם לה לרגשנות יתר וקול גבוה. לכן הם כינו את הרחם "היסטר", מלשון היסטריה, שהיא המחלה שנובעת מהרחם לפי אמונתם.
במאה השבע-עשרה, כמו במאתיים השנים שקדמו לה, הוגדרה 'מחלה נשית' כהיעדרה של מחזוריות. ה"נורמליות" של נשים הוגדרה במונחים של מימוש מערכת הפריון. בהמשך לאותה תפיסה נחשדו תופעות מסוימות כתסמינים של מחלת ההיסטריה, כמו כאב ומחנק עד אובדן נשימה ודיבור זמניים, ואפילו עוויתות אפילפטיות, התקפות צחוק, זעם ואקסטזה - מחלה שחשבו שמקורה ברחם ואשר נובעת מאי פעילות מינית, כלומר מאי מימוש עצמי.
לאורך המאה התשעה-עשרה, בדיוק בתקופה שבה נולד הפמיניזם, הלכה והתחזקה התפיסה כי באברי המין והפריון הייחודיים של האישה טמון כל יסוד קיומה. בספרות הרפואית של אותה תקופה הוצגו הרחם, השחלות והביציות כמרכז השליטה על האישה, הן בגוף והן בנפש, והאחריות לכל הפרעה ומחלה הוטלה על כתפי הנשים, החל מכאבי ראש וחוסר שקט וכלה בשחפת. כולם הצדיקו התערבות רפואית באברי המין הנשיים, כגון הנחת טפילים או ברזל לוהט בצוואר הרחם, כריתת הדגדגן וכריתת השחלות. יתרה מזו, בשלהי המאה התשע-עשרה גילו המדענים כי מוחם של נשים קטן ממוחם של גברים. רופאים אף הזהירו כי יתר גירוי אינטלקטואלי למוח האישה עלול לפגוע ביכולת הפריון שלה, עקב התכווצות הרחם והידלדלות השדיים והוא יכול לגרום להולדת תינוקות חולים וחמי מזג.
גם בעת החדשה לא הפסיקו לייחס לרחם את המקור לאי השפיות. פרויד ייחס את התגובה הרגשית העמוקה לרחם, וזה חיזק את הנטייה לייחס לנשים עם מחשבה עצמאית ויצירתית, תכונות של שיגעון.
אישה שהיו לה שאיפות אמרו שהיא היסטרית ושיש לה מחלה ברחם שמשפיעה עליה. בבית חולים לחולות נפש אושפזו נשים שאצל חלקן הטיפול כלל כריתת רחם כטיפול במחלתן והפיכתן לנשים צייתניות. נשים שנחשבו מכשפות עברו גם הן כריתת רחם, כי העולם המדעי ייחס לרחם תחושות של אישה משוחררת או של אישה עם תאוות ותשוקות. כך נשים עם תסמונת דאון עברו במאה הקודמת כריתת רחם כטיפול שגרתי כדי שלא יוכלו להביא ילדים.
ניתן לראות כי כריתת הרחם הייתה פעולה שכיחה ביותר מכל כך הרבה סיבות שאף אחת מהם לא רפואית.
איך משפיע כיסא הגינקולוג על דימוי הגוף של האישה
הימנעות מאימהות = בגידה לאומית
מדינות מערביות רבות בכלל וישראל בפרט, מזוהות עם האידאולוגיה הפרו-נטליסטית שהיא מערך אמונות, עמדות ופרקטיקות המעודדות ילודה, מדגישות את החשיבות בתפקיד ההורות ומצביעות על היתרונות בגידול ילדים. בהתאם לאידאולוגיה זו מתבצעת בישראל עבודה רחבת היקף לעידוד ילודה.
ילדים נתפסים כנכס לאומי בשל חיוניותם להמשכיות החברה. מימושה של 'אימהות ביולוגית' נתפסת בישראל בראש ובראשונה כחובה מוסרית-אזרחית בסיסית וכמשימה פטריוטית. כך מתבצעת כפייה של אימהות על ידי נורמה שעל פיה הימנעות מאימהות כמוה כבגידה לאומית של ממש.
היחס אל האישה כאל רחם או כאל מכונה יצרנית בא לידי ביטוי בעיקר במדיניות ממשלתית המעודדת ילודה. כבר בקונגרס הציוני הראשון העלה ד"ר אברהם שפרוך-פבזנר את רעיון "קרן התולדה". תכניתו כללה תיקונים חברתיים ופרסים לעידוד הילודה. בשנות החמישים של המאה הקודמת העניקה מדינת ישראל את "פרס הילודה", מענק של מאה לירות לאימהות שילדו עשרה ילדים או יותר.
נראה כי שילוב של יחס אל הרחם כמקור כל הבעיות הנשיות במשך מאות שנים, לצד מדיניות מעודדת ילודה מובהקת בישראל מהווים את הבסיס האידאולוגי לפרקטיקה הרחבה של כריתת רחם במצב בו "אין לו שימוש" למטרות ילודה.
יש פתרונות נוספים חוץ מכריתת רחם
אינני מכירה מחקר המפלח את אוכלוסיית הנשים באופן מדוייק, אך מניסיוני יש לא מעט נשים שחשות חיבור חזק לרחם ואינן מעוניינות להיפרד ממנו. הגל השני של הפמיניזם התמקד בגוף כזירה המסמלת את מאבקי הכח שבין נשים לגברים. חוקרים שונים ביטאו את חשיבותם של דימויי הגוף וייצוגי הגוף ככלים המסייעים להבנת החברה וכראי לשינויים חברתיים. היחס אל הגוף כסמל - יצר תנועה בה נשים בחרו להתחבר לאברים הנשיים שלהן מתוך אידיאולוגיה.
אפשר לראות איך הלך הרוחות החברתי השפיע על הרפואה וכיום ישנם לא מעט רופאים ורופאות שמחפשים פתרונות אחרים לאותן בעיות מלבד כריתת רחם. ביניהם: תרופות ותוספי הורמונים, קוניזציה (טיפול המבוצע בלייזר), צנתור ואמבוליזציה של עורקי הרחם, אבלציה (הרס רירית הרחם).
חשוב לציין שהדרך המומלצת לטיפול היא תמיד להתחיל מהקל אל קשה: פאסיבי-אקטיבי-אגרסיבי. תפקידם של הרופאים הוא תמיד לנסות לעשות מה שאפשר בלי התערבות של ניתוח, ורק אם אין ברירה מנתחים.
חשוב שכל אישה תדע שיש הרבה ברירות וניתוח היא האופציה האחרונה. אם הרחם חשוב לך ואת מחוברת אליו, יש כיום מגוון טיפולים וגם הניתוח לא חייב להיות שלם. ניתן לכרות רק רחם ולהשאיר צוואר, שחלות וחצוצרות. אפשר להשאיר רק שחלות. הכי חשוב ללמוד, לדעת, לקיים שיחה עם הרופא.ה המטפל.ת, כדי שאת תרגישי שאת החלטת על הגוף שלך את מה שהכי מתאים לך כאדם.