האם אתם סובלים מ"דנטופוביה"? לא בטוח (כ-10%-20% מהאוכלוסייה סובלים). האם אתם סובלים מאיזושהי רמה של חשש מרופא השיניים? כנראה שכן.
חשש מרופא (או רופאת) שיניים נפוץ מאוד – בחלקו מסיבות קונקרטיות ברורות, אך בחלקו מסיבות עמוקות וברובן כלל לא מודעות. נראה שהסיבה הראשונה לפחד שכזה היא הפחד מכאב. לכאב שיניים יש מקום נכבד בעולם הכאב והמחקר על כאב, אבל בכל זאת (ואולי בדיוק בשל כך) מרבית טיפולי השיניים נעשים במידה כזו או אחרת של הרדמה, כך שהכאב האובייקטיבי של מהלך הטיפול לרוב אינו גבוה כל כך.
>> לייק בפייסבוק כבר עשיתם?
מדוע בכל זאת רובנו חוששים מטיפול בשיניים? ישנן סיבות משתנות מאדם לאדם – למשל, יש אנשים שמרגישים שהרעש לא נעים להם. גם כאן, על אף שרעש המכשירים אכן לא נעים, הוא לא באמת מזיק או פוגע, ולכן קשה להסביר את הפחד מהרעש (מרכז קניות בחודשים יולי-אוגוסט הוא כנראה רועש יותר, אבל לרוב האנשים אין קניון-פוביה). סביר יותר שהמוח שלנו לומד לקשר בין חוויית המתח והחשש לבין הרעש, וכך בפעם הבאה שנבקר אצל רופא השיניים, הרעש יעורר בנו את אותן תחושות קשות. כלומר, אנחנו לא חוששים מרעש המכשירים עצמו, אלא ממה שהוא מזכיר לנו.
גם המכשירים הרפואיים יכולים להרתיע – וגם כאן, אם אותם כלים היו מונחים יום-יום במגירת הסכו"ם שלנו, לא הייתה לנו כל בעיה. אלה לא כלים פוגעניים באופן אובייקטיבי, אלא זוהי האסוציאציה, הקישור הזה בין המכשירים לחוויה הכללית, שמרתיע אותנו כל כך. לכן, נראה שיהיה נכון יותר לומר שהחרדה מרופא השיניים היא למעשה "חרדה מחרדה" ולא חרדה מהביקור עצמו. הרי רובנו יודעים לומר שהביקור אצל רופא השיניים אינו מסוכן לנו. הוא פשוט מעורר חרדה, ולקראת הביקור הבא אנחנו חרדים מפני החרדה עצמה. למעשה, כל חוויה לא נעימה הנקשרת לביקור שכזה מהווה זרז לחרדה בביקור הבא. למשל, כאב השיניים שקדם לטיפול יכול להיקשר לטיפול עצמו, וכך בפעם הבאה כאשר יגיע מועד הביקור, המוח שלנו יקשר בין הכאב שחווינו לפני הטיפול הקודם, ויכין אותנו לחוש כאב.
שאלה של שליטה
אם כך, מהו מקור הפחד בכל זאת? מה יש בסיטואציה הזאת שנוגע בנו בחרדה פנימית כה משמעותית? ביקור אצל רופא השיניים דורש מאתנו לשכב לאחור, בפה פתוח. אנחנו לא שולטים בנעשה, מרגישים חסרי אונים ונתונים לתחושת אי-וודאות גדולה. מעשים רבים בחיינו נועדו להפחתת חוויות של חוסר אונים וחוסר שליטה: אנחנו מתכננים קדימה, אנחנו עושים רשימות, במעליות יש כפתור שמאפשר לסגור את הדלתות – לפעמים הוא לא באמת משפיע על פעולת המעלית, אך עצם תחושת השליטה מרגיעה אותנו. כך גם הווסת של טמפרטורת המזגן, שבבנייני משרדים לפעמים כלל לא משפיע על מידת הקור או החום, אבל התחושה שאנחנו כביכול שולטים בטמפרטורה מסייעת לנו להתמודד עם אי-הנעימות. אצל רופא השיניים אנחנו נאלצים לוותר על שליטה – והפעם לא על הזמן שלנו או על הטמפרטורה, אלא על גופנו.
לצד חוסר האונים, הטיפול אצל רופא השיניים או השיננית יוצר מצב שבו אדם אחר חודר למרחב הפרטי שלנו, לגופנו. זה יכול להיות מביך ולעורר אי-נוחות, אך יתרה מזאת – נראה כי חדירה זו אלינו מעוררת בנו חששות קדומים וראשוניים יותר. גם במערכות היחסים הקרובות ביותר אנחנו נוהגים לשמור משהו לעצמנו – להשאיר חוויות, זיכרונות, מחשבות ופנטזיות אך ורק לעצמנו, לא לאפשר לאיש לדעת אותם. חוויית החדירה אל הגוף מעוררת בנו את התחושה שאנחנו חשופים מדי, לא יכולים לשמור על פרטיותנו, על גבולותינו. שוכבים פרקדן כשאישה זרה פולשת לגופנו עם מכשירים מרעישים... וכמובן שאבדן של דם (גם אם מעט מאוד דם) וראייה של דם לא מסייעים לנו להירגע וליהנות מהתהליך.
עוד ב-mako בריאות:
>> נבדק מדעית: זה האורך של הנמנום המושלם
>> מקפידים להתאמן ולא מתחטבים? כנראה שזאת הסיבה
>> זה גאוני: הטריק שיעזור לכם להפסיק לנשנש
האם כל פעולה פולשנית הייתה מעוררת תגובה קשה כל כך? סביר להניח שכן, אבל נראה שיש משהו בחלל הפה שנוגע בפחדים ראשוניים מאוד, אולי אבולוציוניים. הפה הוא מרחב הנשימה שלנו, האמצעי שלנו לדיבור והבעה, האמצעי שלנו להזנה, האיבר הראשוני שבאמצעותו אנחנו יוצרים קשר עם אמא על ידי יניקה. וכאן, כשאנחנו שוכבים תחת האור הבוהק, הוא נגזל מאתנו – מושאל לרשותו של הרופא. בנוסף לכך, לעתים קרובות טיפול אצל רופא שיניים כולל עקירת שיניים והתקנת שתלים. החוויה של הוצאת איברים מגופנו והחדרת איברים לגופנו נקשרת למעשים אלימים וקשים במוחנו האסוציאטיבי, ולא בקלות מקבלת פרשנות מיטיבה ומרפאת.
8 עצות לדרך
אם נסכים שחלק מרכזי בפחד מרופא השיניים הוא הפחד עצמו, החרדה מהחרדה, הרי שהמטרה שלנו היא לייצר חוויה של ביקור ללא חרדה, או לפחות של חרדה מתונה יותר. אבל איך עושים את זה?
1) לפני הביקור כדאי לעשות תרגילי הרפיה: נשימות, מדיטציה, הליכה איטית על חוף הים. כל אלה יוכלו לסייע לנו להגיע רפויים ונינוחים יותר.
2) במידת האפשר, הולכים עם אדם קרוב ומרגיע שאנחנו סומכים עליו.
3) בתחילת הטיפול כדאי לשתף את הרופא בחששות ולשאול על התהליך.
4) במהלך הטיפול חשוב לשים לב לנשימה: להקפיד על נשימות עמוקות ואף לספור כל נשימה עד 10 ולאחר מכן שוב להתחיל מ-1. כשאנחנו "מאבדים את הספירה", לנסות להמשיך מהמספר האחרון הזכור לנו. טכניקה כזו תוכל לסייע לנו להתמקד בנשימה במקום ברעש או בחשש מהכאב, ובכך גם להגביר את תחושת השליטה.
5) במידה ורעש המכשירים מעורר חרדה, הנטייה הטבעית היא לנסות ולהתעלם מהרעש, לשים אותו בצד, "להתגבר" עליו. לרוב, ניסיונות אלה דווקא יגרמו לרעש להפוך למטריד יותר (משהו כמו "אל תחשוב על פיל ורוד"). במקום זאת, כדאי לנסות להתעניין ברעש: להקשיב לו, לנסות לחשוב למה הוא דומה ומה הוא מזכיר, לנסות לשים לב לדפוסים חוזרים. כשאנחנו מתעניינים ברעש הוא הופך למאיים פחות, ומוכר ומסקרן יותר.
6) כדאי להגיד לעצמנו מדי פעם "אני מרגיש מעולה!". על אף שזה יכול להיות שקר מוחלט, מחקרים מראים שדיבור פנימי כזה מועיל ומשפר את החוויה. במידה וקשה לנו לומר משהו כזה, אפשר להסתפק ב"הכל בסדר, קורה בדיוק מה שאמור לקרות".
7) נסו להתמסר לחוסר השליטה. גם כאן, ככל שננסה להתעלם או להתגבר עליה, הקושי רק ילך ויתעצם. במקום זאת, כדאי לחשוב על זה כך: "אני מוותר על השליטה ומעניק אותה לרופא, בנדיבות". פשוט לשחרר. לפעמים עוזר להזכיר לעצמנו: "מי שצריך להתאמץ עכשיו הוא הרופא. אני רק צריך לשכב כאן ולאפשר לו לטפל בי".
8) נטרו את החרדה. שימו לב למה שקורה בגוף, החל מכפות הרגליים וכלפי מעלה עד קצה הראש. הרגישו את האיברים השונים ושימו לב אם הם רפויים, מכווצים, כואבים. בנוסף, לשים לב למחשבות – האם עולות מחשבות על כך שיגיע בהמשך כאב בלתי נסבל? מחשבות על תהליך ההחלמה לאחר הטיפול? האם עולות מחשבות בנוסח "אני לא עומדת בזה" או "אני לא יכול לנשום"? במידה ומדובר בחרדה שקשה מאוד לשאת אותה, או חרדה המובילה להימנעות מטיפולים ופגיעה בבריאות, כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי.
לסיום, עצה לרופאי השיניים עצמם: היו אמפתיים. הסבירו למטופלים מה הם עומדים לעבור, מדוע וכמה זמן זה ייקח. הסכימו עם המטופלים על סימן לכאב, למשל הרמת יד שמאל. במידה ותוכלו להקל עליהם, מצוין. במידה ולא, עצם האפשרות להודיע לכם על הכאב מסייעת להגברת תחושת שליטה.
אלעד גולן הוא פסיכולוג, בעל קליניקה פרטית בחיפה