חולי סוכרת נמצאים בסיכון גבוה ביחס לאנשים בריאים לשברים בעצמות הגוף כתוצאה מחבלה כמו נפילה מגובה לא רב או אפילו הרמת משקל כבד. היחלשות העצם אצל חולי סוכרת נגרמת מכמה סיבות. ראשית, אצל חולי סוכרת הסוכר נקשר לקולגן, החלבון העיקרי בעצמות, ובכך הוא גורם לשינויים במבנה המיקרוסקופי של העצם ובתכונות החומר שלה. סיבה נוספת היא עלייה במתווכי דלקת המפורשים מרקמות השומן ומתאי הדלקת, אלו פוגעים בתאים שבונים את העצמות ומגבירים את פעילות התאים שהורסים את העצמות . צירוף כל הגורמים הללו מוביל לעצם באיכות ירודה לעומת צפיפות העצם, שהיא הבדיקה הנעשית לאבחון המחלה. בעיה נוספת היא שחולי סוכרת נמצאים בסיכון גבוה לנפילות בשל אירועי ירידה ברמת הסוכר ומעורבותה של מערכת העצבים שפוגעת בתחושת שיווי המשקל. השילוב של ירידה באיכות העצם וסיכון מוגבר לנפילות מעלה את הסיכון לשבר.
מחקרים שונים בדקו וממשיכים לבדוק את הקשר בין תרופות סוכרת לפגיעה בבריאות העצם. אצל חולי סוכרת סוג 2 המטופלים באינסולין נמצאה שכיחות גבוהה של שברים בהשוואה לאלו שאינם מטופלים באינסולין. כנראה שהאינסולין אינו זה שגורם לנזק בעצם אלא קיימת עלייה בשכיחות הנפילות בקרב מטופלים אלו כתוצאה מירידת הסוכר בדם, כמו כן לרוב נוטלי האינסולין חולים בסוכרת קשה שמגבירה עוד את שבריריות העצם. תרופות כמו רוזיגליטאזון ופיוגליטזון נמצאו כמגבירות את הסיכון לשברים אצל נשים סוכרתיות אחרי גיל המעבר.
אבחון של מחלת האוסטאופורוזיס נעשה על ידי בדיקת צפיפות עצם באמצעות קרן רנטגן שחודרת לעצם ומודדת את צפיפות הסידן לס"מ מרובע. כאשר יש שתיים וחצי סטיות תקן מהנורמה התוצאה מצביעה על קיומה של המחלה. הבעיה העיקרית אצל חולי סוכרת היא שבדיקת צפיפות העצם יכולה להראות יחסית טובה, למרות שהעצמות חלשות והסיכון לשבר גבוה. אצל חולי סוכרת סוג 1 מסת העצם נמוכה ביחס לאוכלוסייה הבריאה, אך אצל חולי סוכרת סוג 2 היא תקינה ואף גבוהה, ובכל זאת בשני המקרים הסיכון לשבר גבוה. דרך נוספת להעריך את הסיכון לשבר אוסטיאופורוטי היא באמצעות מודל FRAX שבוחן כמה מדדים כמו שבר קודם, שימוש בתרופות וטבלאות סיכון. השילוב של מדד זה ביחד עם בדיקת צפיפות העצם מעלה בדרך כלל את היכולת לנבא את הסיכון לשבר, אך נמצא שגם יכולת הניבוי שלהן אצל חולי סוכרת פחותה מאשר באוכלוסייה ללא סוכרת. כדי להתגבר על הבעיה נעשה מאמץ לפתח כלים חדשים ובהם מדד המופק מבדיקת צפיפות העצם בחוליות עמוד השדרה, בחלק מהמחקרים מצאו כי יכולת הניבוי של בדיקה זו טובה יותר בהשוואה לבדיקת צפיפות העצם המקובלת.
כיום ישנן לא מעט תרופות לטיפול במחלת האוסטאופורוזיס, אך מכיוון שקשה מאוד להעריך את הסיכון למחלה והחולה אינו מרגיש במחלה עד לרגע השבר הוא לא יכול לקבל טיפול מונע. לדוגמה, אחד מגורמי הסיכון המשמעותיים לאוסטאופורוזיס הוא רזון אצל נשים, אך מכיוון שאחד מגורמי הסיכון לסוכרת הוא עודף משקל, סביר היה להניח כי אותם אנשים יהיו בסיכון נמוך יותר לאוסטיאופורוזיס, אך כאמור אין אמת בדבר. המטרה היום היא כן להצליח לאתר את אותם אנשים ולהעניק להם את הטיפול המתאים.
בדיקת צפיפות העצם זמינה לכל אדם מגיל 60 ולאוכלוסיות בסיכון מיוחד בכל גיל. אך כאמור, אין בה די. לכן בכלל האוכלוסייה ובחולי סוכרת יש לבצע תמיד הערכת סיכון כוללת, לא רק בדיקה לצפיפות עצם אלא תשאול מדויק יותר, הכולל היסטוריה אישית ומשפחתית, הרגלי חיים, טיפול תרופתי כיום ובעבר, וכיוצא בזה.
>> להפסיק לסבול: 10 מאכלים שמונעים טחורים
>> הטעות שאתם עושים לפני השינה שמזקינה את העור
>> 3 הרגלים תמימים שהורסים לכם את השיניים
אורח חיים בריא הכולל שמירה על משקל גוף תקין ופעילות גופנית יסייעו לחולי סוכרת להתמודד גם עם בריאות העצם. ההמלצות הטיפוליות לחולי סוכרת דומה לאלו הניתנות לאוכלוסייה ובהן נטילה של סידן, ויטמין D ותרופות המקובלות גם אצל חולי אוסטאופורוזיס לא סוכרתיים.
מטרת התרופות הקיימות היא לעצור את תהליך פירוק העצמות או לעודד את בנייתן, התרופות ממשפחת הביספוספונטים פועלות במטרה לעצור את תהליך הפירוק, במשפחת תרופות אלו אפשר למצוא את הפוסלן והאקטונל שנלקחות כטבליות דרך הפה והן מהוות את הקו הראשון בטיפול במחלה, ואת האקלסטה הניתנת בעירוי אחת לשנה – שנה וחצי, וניתנת או בשל תופעות לוואי לטיפול הפומי, או כקו ראשון אחרי שבר בירך. תרופה נוספת העוצרת את תהליך פירוק העצם, היא פרוליה, הניתנת בזריקה אחת לחצי שנה, וכמו האקלסטה, ניתנת או בגלל תופעות לוואי לטיפול הפומי, וכישלון טיפולי בביספוספונטים, או כקו ראשון עבור מטופלים שחוו שבר בירך. התרופה היא נוגדן שמעכב את פעילות התאים האחראים על פירוק העצם. מחקרים ארוכי טווח מצאו הוכיחו את יעילות הטיפול בפרוליה וההפחתה בשברים לתקופה של כ-10 שנים.
קיימת תרופה אחת שמשפיעה על תהליך בניית העצם והיא הפורטאו, התרופה יעילה מאוד, וניתנת כזריקה יום יומית למשך שנתיים. היא מאושרת בסל, רק כקו שני לחולים שלא הגיבו לטיפול הראשוני. יש לציין שהתרופות ממשפחת הביספוספונטים ממשיכות להיות פעילות בעצם זמן רב לאחר הפסקתן, ולעומת זאת הפרוליה והפורטיאו, דורשות טיפול המשכי ורציף.
בסופו של דבר הקו המנחה בטיפול של חולי הסוכרת, הוא לאזן את הסוכרת, להכיר, להיות ערניים לסיבוכי המחלה ולנסות למנוע אותם.
ד"ר רקפת בכרך היא מומחית לרפואת המשפחה, מחוז שרון שומרון, שירותי בריאות כללית