"שבוע הנערה הישראלית מפגיש עשרות אלפי נערות ונערים עם מאות נשים מובילות ומעוררות השראה, ממגוון תחומי עיסוק ומקצועות, במטרה להמחיש לבנות ובני הנוער בישראל שנשים יכולות הכל." (מתוך אתר שוות)
למה צריך את שבוע הנערה ולמה זה לא מובן מאליו שנשים יכולות הכול?
עקבו אחרינו בפייסבוק ותקבלו את כל הכתבות ישר לפיד >
במחקר שנערך בארץ בשנות השמונים של המאה הקודמת עלה כי הסטודנטיות לרפואה, יותר מעמיתיהם הגברים, מקדימות להגביל את שדה הבחירה של התמחותן במקצוע. כבר בהגיען לשנת לימודיהן השישית, בוחר חלק ניכר מהן ברפואת ילדים, תחום התמחות אשר נשים מהוות בו יותר מחמישים אחוז. גם בסקר שפורסם ב-2003 בקרב בוגרי בתי הספר לרפואה בישראל נמצא, בין השאר, כי נשים בחרו להתמחות ברפואת משפחה, פסיכיאטריה ורדיולוגיה, מקצועות המאפשרים במידה רבה שילוב קריירה עם חיי משפחה.
על פי דו"ח משרד הבריאות "כח אדם במקצועות הבריאות", שפורסם בשנת 2020, שתי חמישיות (41%) מכלל הרישיונות ברפואה הונפקו לנשים. עם זאת, אחוז הנשים מכלל הרופאים שהתחילו התמחות ירד ל-42% מ-48% בשנת 2010. אחוז הרופאות שהתחילו התמחות ביילוד וגינקולוגיה עלה ל-71% בממוצע השנים 2020-2018 ביחס ל-64% בשנים 2010-2008.
אחוז הרופאות מכלל המומחים עד גיל 67 גבוה בגנטיקה רפואית, אנדוקרינולוגיה ילדים, פסיכיאטריה של הילד והמתבגר, אנדוקרינולוגיה, נוירולוגיה ילדים, רפואת המשפחה, בריאות הציבור, אנטומיה פתולוגית, המטו-אונקולוגיה ילדים, אונקולוגיה, נפרולוגיה ילדים, גריאטריה, מחלות זיהומיות, רפואת ילדים, המטולוגיה, רדיולוגיה אבחנתית, ניאונטולוגיה רפואה פיזיקלית ושיקום ונפרולוגיה.
איך משפיע כיסא הגינקולוג על דימוי הגוף של האישה?
ממסורת לשינוי
במשך אלפי שנים נשים לא הורשו ללמוד, ללמד ולכן לא יכלו לכתוב או לתעד או להעביר את מורשתן. החוקרת ג'ין בייקר-מילר (1976) כתבה כי "אין עוררין על כך שהחברה השלטת קבעה, כי הגברים יעסקו במלאכות החשובות, ואילו לנשים יהיה 'תפקיד פחות', שעיקרו סיוע בהתפתחותם של בני אדם אחרים...". תפקיד זה שיקף את המציאות ותאם את המבנה הבסיסי של המשפחה וחלוקת התפקידים בתוכה.
ביהדות האיסור ללמוד היה דתי ומי שהעז לעבור עליו נענש. בתלמוד הירושלמי (מסכת סוטה פ"ג ד') נכתב: "יישרפו דברי תורה ואל יימסרו לנשים".
העת החדשה מתאפיינת בשינויים מרחיקי לכת בדפוסי החיים של החברה היהודית ושל מידת מעורבותה בעולם הסובב. תהליכי האמנציפציה של יהודי אירופה הוליכו בסוף המאה השבע עשרה למעורבות רבה יותר של היהודים בחיי החברה והרוח במדינות שחיו בהן, ותהליכי חילון ומודרניזציה נתנו את אותותיהם בחברה היהודית במגוון אופנים. תהליכים אלו השפיעו באופן מכריע גם על אורח החיים ומעמדן החברתי של הנשים היהודיות.
כבר בראשית המאה השבע עשרה, היו קיימים לא מעט כתבים שהיו מיועדים במיוחד לנשים. אולם, בזמן שכתבים אלו היו חלק מהעולם היהודי המסורתי, חל שינוי מרחיק לכת עוד יותר במרכז אירופה של ראשית המאה השמונה עשרה. באותה עת החלו הבנות לקבל השכלה במגוון תחומי "חול" - נגינה, שפות זרות ועוד.
בו בזמן שיהדות אירופה נלחמה נגד מתן השכלה כללית לבנים, היא נכנעה למשבי רוחות הזמן החדש והשלימה עם מתן השכלה כללית רחבה לבנות. ההשכלה החילונית לה זכו הבנות בבתי הספר עוררה בבנות סקרנות, והצמיחה רוחניות בעולמות תוכן חילוניים.
נשים משכילות לומדות רפואה
נשים משכילות החלו ללמוד רפואה באוניברסיטאות שונות ברחבי אירופה. ד"ר מירנדה ברי, ילידת אנגליה, הייתה האישה הראשונה באנגליה שהתקבלה ללימודי רפואה באוניברסיטת אדינבורו, לאחר שהתחפשה לגבר בשם ג'יימס ברי.
רוב הרופאות שפעלו בארץ ישראל החל מראשית המאה ה-20 התחילו את לימודי הרפואה בגיל 17-21, מיעוטן בגיל 26-28. הן הצטיינו בלימודי הרפואה ובמהלך לימודיהן היו מעורבות בפעילות ציונית. הכמיהה לארץ ישראל הייתה נחלת כולן והן היו חדורות הכרה ציונית לממש את ציוניותן באמצעות עלייה לארץ.
משנת 1900 החלו להגיע ארצה הרופאות הראשונות, שהעניקו שירותי רפואה לאוכלוסייה המקומית, יהודית וערבית כאחת, אף שהממשל העות'מני אסר על נשים לעסוק ברפואה. בקיסרות העות'מאנית הייתה הכניסה לבתי הספר לרפואה חסומה בפני נשים תורכיות, ואף לנשים זרות שסיימו את לימודיהן בחו"ל לא הותר לגשת לבחינה הממלכתית כדי לקבל רישיון רפואה. רק ב 1924 פתחה האוניברסיטה של איסטנבול את שעריה לנשים שרצו ללמוד רפואה. רק בשנת 1935 (!) הורשו נשים רופאות לעבוד ברפואה בתורכיה, רובן עסקו ברפואת ילדים, פנימית, גינקולוגיה ובמיילדות.
רופאות ציוניות בארץ ישראל
גורלן של הרופאות היהודיות הראשונות שעלו ארצה בשלהי התקופה העות'מאנית היה קשה, מכיוון שנאסר עליהן לעסוק ברפואה הן נאלצו לעבוד ולהגיש שירותי רפואה ללא רישיון. הן עבדו במוסדות רפואה יהודיים, כמו ד"ר בלקינד וד"ר יוניס שעבדו בתור רופאות נשים בבית החולים "שערי ציון" ביפו, ד"ר ליברמן שעבדה ב"בית המחסה לחולי רוח וחשוכי מרפא" של חברה עזרת נשים בירושלים, ד"ר נופך, רופאת עיניים, שעבדה בבית החולים למחלות עיניים בירושלים ועוד.
הצורך בנשים רופאות הורגש בעיקר בקרב הנשים הערביות והיהודיות החרדיות, שמטעמי צניעות העדיפו לסבול מכאבים במשך שנים מאשר להיבדק אצל רופא גבר. ד"ר חנה וייץ, הרופאה הראשונה בארץ, פתחה ב- 1900 בביתה בראש פינה מרפאה גינקולוגית ועבדה בתור רופאת נשים. את מרפאתה פקדו נשות המושבה ובעיקר נשים ערביות מהסביבה שלא הסכימו שיבדוק אותן רופא.
ד"ר אלכסנדרה בלקין, שחיה שנים רבות ביפו, הייתה מודעת לסבל שחוו הנשים ביפו, בעיקר המוסלמיות, שנעזרו אך ורק במיילדות הערביות המקומיות, ומטעמי צניעות לא יכולו להיעזר ברופא. התנגדותן לקבלת טיפול רפואי מדי רופא גבר נבעה מדעות קדומות במסורת והמגבלות שהטיל האסלאם על האישה. לא אחת נלוותה ד"ר בלקין אל אולגה אחותה מיילדת, בנסיעותיה ליילד נשים ביפו ומחוצה לה וחזתה במו עיניה בתנאי קיומן הקשים ובסבלן הרב בעת הלידה, בייחוד במקרים בהם המיילדת הוזעקה באיחור והיילוד נפטר.
על רקע המצוקה הקשה הזו בחרו הרופאות החלוצות להתמחות ברפואת נשים וברפואת ילדים, כדי שתוכלנה לסייע להן ללדת בתנאים נאותים, להביא למודעותן את חשיבות השמירה על הניקיון וההיגיינה בחיי היומיום ובמיוחד בלידה ולהביא מזור לתחלואותיהן השונים.
אין ספק כי לחינוך הביתי שקיבלו הרופאות, חינוך שטיפח השכלה כמקור לעצמה אישית ומגדרית, הייתה השפעה מרחיקת לכת על בחירותיהן בחיים, תרם לעצמאותן, לביטחונן האישי, למימושן העצמי, לאמונה ביכולתן ולעיצוב דפוסי התנהגותן.
פורצות דרך בשביל כולנו
במאה ה-21 עדיין צריכות נשים להתמודד עם הבניות חברתיות ולהעז ללמוד מקצועות לא הומניים. עדיין צריכות להתמודד בחברה פטריארכלית על אפשרויות התעסוקה שלא מאפשרות שילוב עם חיי משפחה באופן המסורתי. עם זאת נשים רבות לאורך ההיסטוריה וגם כיום מעיזות לחצות גבולות מין ומגדר ויוצרות מציאות חדשה עבורן ועבור כולנו.
ד"ר טליה גולן, חוקרת מגדר בתחום הסוציולוגיה של הרפואה