אין ספק שחיי השגרה שלנו השתנו באופן קיצוני בעקבות מגפת הקורונה, ולא רק במובן הברור של הבידוד הביתי. בימים רגילים רובנו רגילים לבוא במגע עם עשרות ואפילו מאות אנשים מדי יום, ואילו כעת אנחנו מוצאים את עצמנו בסביבתם של אנשים בודדים מדי יום. יש לזה השפעה לא רק עלינו ועל מצב הרוח שלנו, אלא גם על המיקרואורגניזמים שאנחנו נושאים עמנו, המיקרוביום שלנו. וזה, כמובן, משפיע גם על ריח הגוף שלנו.
העור שלנו הוא בית גידול עבור מיקרואורגניזמים האחראיים ליצירת הריח הטבעי שלנו, אבל הם גם משפיעים על אנשים אחרים בסביבתנו. מחקר משנת 2014 מצא כי אנשים וחיות שחולקים סביבת מחיה עם אנשים אחרים, חולקים גם אותם המיקרובים, ״ככל הנראה משום שאנחנו משילים תאי עור, וחשופים לידיים ולרגליים אחד של השני״. המחקר ציין כי גם כאשר משפחות עברו דירה, הריח הביולוגי המשותף שלהן עבר יחד איתן. למעשה, אם אדם נעדר מהבית למשך כמה ימים, התרומה שלו למיקרוביום המשפחתי פוחתת.
הגורם המשפיע ביותר הוא ככל הנראה מגע בין עור לעור – בדיוק מה שאסור לנו לעשות כרגע - וכתוצאה מהמגע הזה מיקרובים עוברים מאחד לשני וחוזר חלילה. מחקר אחר מ-2013 דגם את בתי השחי של סקייטרים לפני שהם באו במגע אחד עם השני, וגילה שהריח שלהם השתנה בכל פעם שהם הוטחו אחד בשני. ״ההבדלים היו כה גדולים עד שבתחילה היה אפשר לזהות מחיידקי העור של אחד השחקנים לאיזו קבוצה הוא שייך״, נכתב במחקר, ולקראת הסוף חיידקי העור של כל השחקנים כבר היו עד כדי כך מעורבבים שאי אפשר היה לזהות לפיהם מי נמצא באיזו קבוצה.
זו הסיבה שכאשר אנחנו מצמצמים את המעגלים החברתיים שלנו, אנחנו למעשה מפחיתים את ההילות המיקרוביות שלנו, ומגבירים את המגע שלהן אם אלו שאנחנו חולקים איתם בית. ולכן כולנו למעשה מריחים אחרת לגמרי. רוב דאן, ביולוג באוניברסיטת צפון קרוליינה, טוען שאם אנחנו מחליפים מיקרובים עם מספר מצומצם של אנשים למשך כמה שבועות, אנחנו למעשה מתחילים להריח כמוהם, ולהפך. הגנטיקאית ג׳ולי הורבאת׳-רות׳ מסכימה וטוענת שיש לכך גם רכיב גנטי, אך בכל זאת חיידקים רבים שמקורם באנשים מסוימים מסוגלים לחיות גם על עורם של אנשים אחרים, כך שמי שאנחנו נחשפים אליו משמעותי בהקשר הזה. ״בכל פעם שאנחנו מבלים עם מישהו זמן רב, אנחנו מגדילים את הסיכוי שהחיידקים בינינו יוחלפו שוב ושוב״, אמרה לאתר Vice.
מחקר שערך דאן בשנת 2011 אף גילה כי התופעה נפוצה במיוחד בקרב חיידקי הטבור שלנו: 2,368 חיידקים שונים נתגלו בטבורם של 60 אנשים בלבד, בעוד אחד המשתתפים במחקר גילה כי בבטנו היו קיימים חיידקים שמקורם ביפן – למרות שמעולם לא ביקר שם.
>> 5 עובדות מפתיעות על הפופיק שלכם
אלא שיש גם גורמים אחרים שמסוגלים לשנות את ריח הגוף שלנו: אחד מהם הוא השימוש בדאודורנט, או יותר נכון חוסר השימוש בו בימים אלה. דאודורנטים מסווים את הריח בבתי השחי ויש גם כאלה שמונעים הזעת יתר. ברגע שמפסיקים להשתמש בהם בצורה תכופה, כמות החיידקים בבתי השחי עולה, וכך גם התחלופה שלהם בין בני הבית.
עוד בערוץ הבריאות:
>> הפעולה שיכולה להציל אותנו מהמגפה הבאה
>> עיניה של מחלימה מקורונה נדבקו – וזה מה שנמצא
>> בייחוד עכשיו: הירק שמונע עצירות
גורם נוסף שעלול להשפיע על ריח הגוף לדברי הורבאת׳ רות׳ הוא מתח. כאשר אנחנו נמצאים בלחץ, הבלוטות בבית השחי שלנו מפיקות יותר ״מזון״ למיקרובים שחיים שם, ועל כן הם מסוגלים להפגין נוכחות רבה יותר. אופציה נוספת שעלולה להשפיע עליהם היא שינויים בתזונה, אם כי מקרים עדיין לא יודעים לומר כיצד בדיוק ומה גודל ההשפעה.
כמו כן, גם הבגדים שאנחנו לובשים (או לא לובשים) עשויים להשפיע על הריח שלנו. מחקרים מצאו כי בדי פוליאסטר נוטים לספוג מיקרואורגניזמים בעלי ריח רע במיוחד: ״אנשים כיום לובשים יותר בגדי בית, או בגדים נוחים שהם לא בדיוק ייצוגיים״, אומרת הורבאת׳-רות׳, ״וזה בהחלט משפיע על המיקרובים שגדלים ונשארים עלינו״.