כישראלים, להזיע זה פחות או יותר חלק מה-DNA שלנו. מי מאיתנו לא הביא איתו חולצה נוספת לעבודה ביום של ישיבה חשובה בחודש יולי, רק למקרה שיופיעו כתמי זיעה? מי לא הרגיש נבוך בדייט ביום חם של אוגוסט כשאגלי הזיעה הפכו בולטים? יש אנשים שאלו התלבטויות יומיומיות עבורם – ולא רק בחודשי הקיץ, אלא גם בימים הקרים ביותר.
>> לייק בפייסבוק כבר עשיתם?
הזעת יתר היא מצב המוגדר כהזעה מעבר לצרכים התרמודינמיים של הגוף. אחרי הכל, המטרה של הזעה היא צינון הגוף – כך שאם אדם מזיע בחדר קריר, הוא כנראה סובל מהזעת יתר. יכולות להיות לכך סיבות רבות, החל במחלות שונות (למשל חולים בלימפומה, לוקמיה או מחלות זיהומיות כמו שחפת נוטים להזיע), עבור בשלבים בחיים (גיל המעבר אצל נשים) וכלה במצב הגופני (השמנת יתר).
בין 3-5% מהאוכלוסייה העולמית סובלים מהזעת יתר ראשונית שלא ניתן לזהות את הסיבה לה וממוקדת בדרך כלל באזור אחד בגוף: כ-50% מהסובלים מהזעת יתר מזיעים באזור בתי השחי, כ-30% בכפות הידיים, כ-10% בכפות הרגליים וכ-6% באזור הפנים. אמנם אין סיבה מובנת מדוע אותם אנשים מזיעים, אך המנגנון ברור: פקודת ההזעה מהמוח עוברת דרך "תחנת ממסר" לאורך עמוד השדרה, שנקראת העצב הסימפתטי, ומשם לעצבים. מקצות העצבים מופרש חומר בשם אצטין חולין, הגורם להפרשה של זיעה מהבלוטות. יש לנו בגוף שני סוגים של בלוטות זיעה – בלוטות המפרישות נוזל ובלוטות המפרישות ריח.
מהזרקה ועד ניתוח
קל לדמיין מדוע התופעה הזו עשויה להפריע לשגרת היומיום של הסובלים ממנה, אך לא כולם מודעים לאפשרויות הטיפול השונות והמגוונות שקיימות היום, ויכולות להעניק מענה זמני ו"עדין" ועד למענה אגרסיבי כמעט פרמננטי.
הטיפול הראשון והעדין יחסית הוא תכשירים אנטי-פרספירנטים. מדובר בתכשירים דמויי דאודורנט המבוססים על מלחים כמו אלומיניום כלוריד והם מהווים מעין "פקק" על נקבוביות הזיעה. מטבע הדברים, לאחר פרק זמן ה"פקק" נשטף (תוך שעה עד כמה שעות) ויש להשתמש בתכשיר שוב. היתרון של הטיפול הזה טמון כמובן בעובדה שהוא נוח לשימוש ולא יקר, אך החיסרון הוא הזמניות, מה גם שהטיפול לא אפקטיבי במקרים של הזעת יתר מוגברת. כמו כן, ריכוז גבוה של אלומניום עשוי לגרום לכוויות על העור באזורים עדינים כמו בתי השחי.
עוד ב-mako בריאות:
>> אחת ולתמיד: האם שמן קוקוס באמת כזה טוב לנו?
>> אוכלים פחות בשר? תראו מה זה עושה לגוף שלכם
>> "כואב לי בכל שנייה ביום - והסביבה מרימה גבה"
הטיפול המקובל ביותר היום, הנחשב אפקטיבי אך לא אגרסיבי מדי, הוא הזרקות של בוטולינום טוקסין - הרעלן הפעיל בתרופות דיספורט (Dysport) ובוטוקס (Botox). הרעלן נקשר לקצות העצבים ומונע את ההפרשה של האצטין חולין. כלומר, בניגוד לאנטי-פרספירנטיים, הבוטולינום טוקסין מטפל בשורש הבעיה ולא בחסימתה. ההזרקה מתחילה להשפיע מספר ימים לאחר הביצוע, וטווח ההשפעה שלה הוא בין חצי שנה לשנה. מדובר כאמור בטיפול אפקטיבי מאוד, שרב האנשים צריכים לעבור פעם עד פעמיים בשנה (מומלץ בדרך כלל לעבור את הטיפול בתקופת האביב, לפני החום של הקיץ שהופך את חייהם של המזיעים לקשים במיוחד).
הטיפול האגרסיביים יותר הם ניתוחים. יש ניתוח לשאיבת בלוטות זיעה המיועד להזעה בבתי השחי בלבד; ההליך, הנעשה בחדר הניתוח ונמשך כ-40 דקות, מביא בתחילה לתוצאות של 90% פציינטים מרוצים ולאחר חצי שנה -80% מרוצים (מי שלא מרוצה יכול לחזור על ההליך). עקרונית, טווח השפעת הטיפול הוא בלתי מוגבל. יש גם ניתוח סימפטקטומי להזעה בכפות הידיים שמבוצע בהרדמה כללית, והוא נחשב מאוד יעיל בהפסקת ההזעה בכפות הידיים, אבל יש לו תופעת לוואי של "הזעה מפצה" שרבים חוששים ממנה: לעיתים, כשמפסיקים את ההזעה באזור אחד של הגוף, אזור אחר מתחיל להזיע במקום - לפעמים בכמות גדולה ולפעמים בכמות קטנה.
אז מה מומלץ לכל אחד? קודם כל, חשוב לדעת שבתופעה הזו אין הבדלים בין נשים וגברים (בעבר הגיעו יותר נשים לטפל בבעיה, אך היום מגיעים יותר ויותר גברים), וכמעט אין גיל מסוים שבו התופעה ניכרת יותר: ההזעה בכפות הידיים מתחילה בגיל צעיר מאוד וההזעה בבתי השחי בגיל ההתבגרות, כך שיש לי מטופלים מגיל 8 ועד 80. מי שיכול להסתפק באנטי-פרספינטים, זה כמובן קל ונוח, אבל רוב האנשים שכבר מגיעים לטיפול מבקשים משהו אפקטיבי יותר. מי שבא מגיל צעיר, אשקול אם לא עדיף להציע לו את הניתוח על מנת לחסוך לו את ההגעה השנתית לקבלת זריקות – אך בסופו של דבר, כיום אמליץ בעיקר על הזרקות הבוטולינום טוקסין.
ד"ר עופר לנדאו הוא מומחה בכירורגיה כללית בבית חולים אסותא ובהרצליה מדיקל סנטר. כל האמור הוא באחריותו הבלעדית של הכותב ומבוסס על ניסיונו והידע האישי שלו בלבד