מה גרם לך להיכנס לספורט?
"מאז שאני זוכר את עצמי תמיד הייתי היפראקטיבי, אהבתי ספורט ופעילות גופנית. אבל בגיל ההתבגרות, כשנכנסתי לספורט מקצועי, זה היה יותר בשביל ההישגיות והתחרותיות. רציתי להוכיח לכולם שיש בי את היכולת להיות טוב בתחום שמי שהיה טוב בו, אוטומטית נחשב למוצלח ושווה יותר. זה חיפה על ההרגשה שלי כילד עם נטייה מינית שונה, שאז לא הייתה מקובלת עליי ועל רוב החברה גם".
אתה מאמן ריצה, משחק בקבוצת כדורעף מקצועית, אבל בסוף הלכת למקצוע אחר. אתה שלם עם הבחירה?
"זה מורכב. כשהייתי בשלב שאחרי הצבא והטיול הגדול, עוד התלבטתי מה אני רוצה ללמוד. חינוך גופני וספורט היו במקום הראשון, הייתי ביום הפתוח ונרשמתי לווינגייט. אבל משהו בתוכי היה מלא בחששות ופחדים על העתיד והביטחון הכלכלי. ברגע האחרון לא הלכתי עם הלב אלא עם הראש, ונרשמתי ללימודי כלכלה וחשבונאות. בדיעבד היום אפשר לראות שהחשש הגדול שלי התבדה ומאמנים ואושיות ספורט יכולים לעשות לפעמים הרבה יותר כסף מרואי חשבון, התחום הזה תפס תאוצה בשנים האחרונות. בכל מקרה, אני שלם עם הבחירה כי זכיתי משני הכיוונים – ביטחון כלכלי מעבודתי כרואה חשבון בחברת הייטק וגם עיסוק צדדי בתחום הספורט על כל מרכיביו שזה בעיקר לנפש".
אתה תופס את עצמך כבן אדם תחרותי?
"מאוד, לטוב ולרע. מצד אחד זה מקדם אותי בהרבה תחומים שלא בטוח מעניינים ומאתגרים אותי, אבל אם קיימת שם תחרות אני אכנס לזה ואזכה ללמוד ולהתפתח במשהו חדש. מצד שני, עודף תחרותיות לפעמים יכול להוציא אותי מאיזון ולגרום לי להתנהל בצורה יותר אגרסיבית וקיצונית שלא אופיינית לי. עוד לא התחלנו לדבר על מקרים של הפסדים שאני יכול לקחת לפעמים מאד קשה".
לאיזה סוג אימון אתה מתחבר במיוחד ולמה דווקא אליו? לאיזה פחות?
"אני מאד אוהב אימונים דינמיים, מגוונים ולעיתים גם קבוצתיים. אני מאד אוהב לרוץ, אבל רק בחוץ בין רחובות, פארקים וחופים או בחיק הטבע עם נופים משתנים. על הליכון בחדר הכושר, אני לא שורד הרבה. חדרי כושר די משעממים אותי, אבל אני בכל זאת עושה אותם כדי לשמור על החוזק והאסטטיות של הגוף. כדורעף זו אהבה של החיים ועם האנשים הנכונים והרמה המתאימה זה הכי פאן שיש".
איזה משפט אתה אומר למתאמנים שלך כדי לדרבן אותם להמשיך לעבוד?
"אני מנסה להחדיר בהם מוטיבציה להשקיע את המקסימום בעזרת הציפיות לשלב שאחרי האימון. הרגשת הסיפוק והגאווה על ההשקעה שעשו והתוצאות שנלוות לאורך זמן".
עד כמה אתה קשוח באימונים?
"די קשוח, האמת. אני משתדל לגרום לאנשים להשקיע ולהגיע למקומות שהם טיפה מעל היכולת שלהם, כי זה המקום שבו אנחנו משתפרים ומתחזקים. הרי בסוף, כל אחד יכול להתאמן לבד ולהפסיק מתי שקשה לו. עם מאמן, בשלב שקשה לא מפסיקים ומוותרים אלא נותנים עוד קצת, שם השיפור וההתקדמות האמיתיים".
אחת ולתמיד – מה יותר כיף, לאמן או להתאמן?
"שניהם ביחד. הרבה פעמים יצא לי לצאת לריצות או לעשות אימוני כוח ביחד עם חברים שזה בעצם להתאמן. אבל בדרך אני מעביר להם קצת תובנות על דרך האימון או תיקונים והמלצות לתרגילים מסוימים. הם מאד מעריכים את זה, זה עושה לי הרגשה טובה ונותן לי הרבה סיפוק. הרבה פעמים אנשים אמרו לי שבזכותי הם התחילו להתאמן ולאכול נכון, זה הכי ממלא אותי".
מה הטריק שלך להתמודד במצבי לחץ?
"במצבי לחץ צריך לעצור רגע, לנשום עמוק, להירגע ולהתחיל לעבוד מהראש. אולי לאכול משהו מתוק, להתייעץ עם מקורבים ולחזור למקום שגרם לנו ללחץ ולהתמודד איתו. זה כמו אתחול של המערכות".
מה ה"שיגעון" הקטן שרק החברים הקרובים שלך מכירים?
"סוכריות גומי. אני חולה על סוכריות גומי בכל צבע, צורה וטעם. זה הרעל הכי גדול לגוף האדם, אבל לנפש זה מושלם. לא הייתה לי מסיבת יום הולדת או כל אירוע משמח אחר שלא קיבלתי סוכריות גומי כמתנה".
המשפחה שלך צחקה עליך בתוכנית שאתה אכלן לא קטן, מה תפריט התזונה שלך?
"התפריט תלוי בתקופה. אני אכלן לא קטן או 'בור ללא תחתית' כפי שכינו אותי לא מעט. אני משתדל לאכול בריא ומאוזן - פחות סוכרים ופחמימות ויותר ירקות וחלבונים. במקרים שאני משתגע ואוכל שטויות, אני מרגיש שלם עם זה. אני משתדל להתאזן ביום שאחרי ולהקפיד על התפריט, הסוד הוא באיזון".
מה הארוחה שאתה הכי משקיע בה ביום?
"ארוחת צהרים, לרוב זו הארוחה הראשונה שלי ביום. אני מאלה שמאמינים שבבוקר לא צריך לאכול. לתת לגוף לעבוד בזמן שחילוף החומרים שלו בשיא, הוא מנקה את עצמו ושורף שומנים בצורה הכי יעילה".
על איזה קרייב מושחת במיוחד אתה לא מצליח לוותר?
"על ה'שיגעון' הקטן שלי - סוכריות גומי. בכלל מתוקים, שוקולד ופחמימות בכל הצורות, זה החיים".
העצה הכי טובה שאימצת מהמאמן לחיים שלך.
"אחד המאמנים שהיו לי עזר לי לפתח את כוח המחשבה. זה אולי ישמע קלישאה, אבל לעבוד מהראש בריכוז מלא ותוך התעלמות מכל הרגשה אחרת בגוף, פשוט עובד. זה יכול להיות גם מסוכן, כמו בריצת המרתון הראשונה שלי בניו יורק. באיזשהו שלב הגוף שלי כבר לא תפקד, הרגלים היו גמורות ותפוסות ואת הקילומטרים האחרונים פשוט רצתי מהראש. הצלחתי להתנתק מכל תחושה אחרת בגוף וכך סיימתי את המרתון, אבל כשחציתי את קו הסיום ושחררתי את המוח מהפקודה הזו להמשיך לרוץ - כל הגוף שלי פשוט התמוטט ואיבדתי את ההכרה. פינו אותי לאוהל פצועים וקיבלתי עירוי, מלא מלחים ומסאג' משלושה סטודנטים לרפואה".
העצה הכי טובה שקיבלת מאחד המתאמנים שלך.
"לפעמים אני קשוח מדי ומצפה מכולם לעמוד בקצב שלי. לא כולם בקבוצה באותה רמה, ולפעמים צריך לנהל את האימון אחרת. אחד המתאמנים שלי פתח לי את הראש והציע לרוץ בקבוצות לפי רמה או לרוץ ביחד בקצב של הרץ הכי פחות מהיר. לקחתי את ההצעה, מאז למדתי שבכל הריצות שאני מעביר, מחלקים את האימון אחרת ונותנים מקום לכל הרמות. אני כמאמן עושה את המאמצים להגיע לכולם, שזו השקעה קצת יותר גדולה".
3 פעולות קטנות שאתה עושה בשביל עצמך כל יום.
"כל בוקר אני נשאר במיטה עוד מספר דקות אחרי השעון, כדי להתאפס ולהתחיל לחשוב על הלו"ז והיום שמגיע. זה מאד מרגיע אותי, נותן לי את דקות המנוחה האלה. בנוסף, אני פעם ביום אוכל משהו מתוק בשביל הנפש ויש לי שיחת טלפון יומית עם ההורים שגרים רחוק באילת".
איך מצליחים לשלב זוגיות בשגרה עמוסה של קריירה ואימונים?
"מעבר לזוגיות וחיים משותפים, בעיקר שינה משותפת בלילה, אפשר כמובן לשלב אימוני ספורט כחלק מהזוגיות. גם אם שני בני הזוג מאד עמוסים בקריירה, אז אפשר לקבוע דייטים ופעילויות זוגיות, לפחות 1-2 פעמים בשבוע - שדינם כדין כל פגישת עבודה או אירוע משפחתי אחרים. כך הזוגיות משתלבת באופן שווה בשגרת חיים עמוסה כל כך".