הכל התחיל אצלה ביום בהיר אחד, בלי הודעה מוקדמת, או ככה לפחות חשבה. היא יצאה לטיול שגרתי עם חברותיה, ואחרי שבילתה במסעדה חזרה הביתה עם כאבים עזים בבטן. הדבר היחיד שחשבה לעצמה זה לקפוץ למוקד ולבדוק ממה הכאבים. שם חשדו שחטפה הרעלת קיבה ומיהרו לתת לה טיפול. למרבה הפלא, הטיפול לא צלח, הכאבים המשיכו והבעיה התגלתה כמפתיעה הרבה יותר.
חוג'יראט אומניה, כיום בת 18 משפרעם, החלה לסבול ממה שלימים הבינה שנקרא אצירת שתן. היא פשוט לא יכלה להתפנות יותר. הבטן שלה כאבה כי היא התמלאה והתנפחה, ורק באמצעות קטטר היא יכלה להתרוקן.
וכך היא מספרת, "תחשבו עלי, נערה בת 17 שצריכה 4-3 פעמים ביום לעשות קטטר בשביל להצליח לרוקן את שלפוחית השתן שלי. ומה זה אומר בעצם? זה אומר שרק בעזרת צינורית המוחדרת לשלפוחית יכולתי לעשות זאת. זה כואב, זה לא נעים, וזה סיוט מתמשך, בעיקר כשלא היה לי מושג אם אוכל לחזור להיות בנאדם נורמלי ורגיל אי פעם. הרגשתי כמו בחלום רע שאני רוצה להתעורר ממנו ולא יכולה. לא הפסקתי לבכות במשך ימים ולילות, כל החיים שלי עמדו מלכת. התרחקתי מכולם, הייתי עסוקה רק בכאב שלי, ובעיקר בבושה.
"אצלנו במגזר לא מקובל לדבר על דברים אינטימיים כאלה, לכן התביישתי וחששתי לשתף את הסביבה שלי. לא רציתי שישפטו אותי, שילחיצו אותי, והרי אני אישה צעירה שעוד צריכה למצוא חתן וצריכה להתקדם בחייה. פחדתי ממה שיחשבו עלי אפילו הקרובים לי ביותר.
"כמעט שנה שלא הלכתי לבית הספר, לא עבדתי ונמנעתי מכל דבר שהוא לא בתוך הבית. כדי לצאת מהבית הייתי צריכה תמיד להסתובב עם ציוד שלם, שכולל ג'ל לחיטוי, צנתר שלפני כל פעולה צריך לשטוף, חומר חיטוי, פדים לניקוי, חומר סיכה ושקיות שתן. בנוסף לכך, גם תהליך החדרת הקטטר נעשה בתנוחה מאוד מסוימת שלא ניתן לעשותה בכל מקום. וכמובן שיש בתהליך הזה גם סכנות, כמו זיהומים והחדרת הצנתר למקום הלא נכון. ככה שלצאת מהבית הייתה פריבילגיה שלא כל כך אפשרתי לעצמי. אני אפילו זוכרת פעם אחת כשכבר כן יצאתי, לרוע המזל שכחתי את כל הציוד בבית, השלפוחית התמלאה והייתי זקוקה לטיפול בבית חולים.
"הרגשתי אובדת עצות ולא ידעתי כמה זמן אוכל להמשיך ככה, תקופה ארוכה ניסו לשכנע אותי לעבור השתלה של קוצב סקראלי, נשמע כמו סוג של קללה עבורי, כי למחלה שלי אין טיפול בכדורים, אין שום פעולה שיכולתי לעשות כדי לפתור את הבעיה, הפתרון היחיד היה רק להמשיך ולצנתר את עצמי שוב ושוב ושוב.
"תחשבו עלי, נערה בת 17 שצריכה 4-3 פעמים ביום לעשות קטטר בשביל לרוקן את שלפוחית השתן. הרגשתי כמו בחלום רע שאני רוצה להתעורר ממנו ולא יכולה. לא הפסקתי לבכות ימים ולילות, כל החיים שלי עמדו מלכת. התרחקתי מכולם, הייתי עסוקה רק בכאב שלי, ובעיקר בבושה"
"תוך כדי השנה, הרופא שלי ניסה לשכנע אותי לעבור את השתלת הקוצב אבל הפחד גבר על הכל, עד שהגעתי לרגע שהייתי כבר מוכנה לעשות הכל רק בשביל התקווה שאוכל לחזור לתפקד. חשוב לי שתבינו, אם לאדם בריא השלפוחית מתמלאת כ-100 CC ואז מרגישים צורך ללכת לשירותים, אז אצלי השלפוחית מתמלאת עד לכ-800 CC עד שאני בכלל מרגישה, ואז כשאני כבר עומדת "להתפוצץ" - אין דבר בעולם פרט לקטטר שיכול לגרום לי להתפנות".
עוד ב-mako בריאות:
>> חיסון "פייזר" פחות יעיל לאנשים בקבוצה זו
>> זה מה שאוכל חריף עושה לגוף שלכם
>> הסימנים שיכולים לנבא מראש מוות מקורונה
כל הסיבות לאצירת שתן
לדברי פרופ' ליאור לבנשטיין, מנהל היחידה לגניקולוגיה, הקריה הרפואית רמב"ם, "אצירת שתן הוא מצב של היעדר יכולת ריקון שלפוחית השתן בצורה עצמונית. תופעה זו יכולה להיגרם כתוצאה מפגיעה עצבית בעמוד השדרה או במערכת העצבים המרכזית או כתוצאה מחסימה מכנית של דרכי הניקוז בשלפוחית בגלל צניחה משמעותית של דופנות הנרתיק והרחם או כתוצאה משרירן הממוקם בסמוך לשלפוחית השתן וגורם לדחיקה וחסימה בדרכי הניקוז שלו.
במקרים שבהם החסימה מלאה, נעזרת המטופלת בקטטר קבוע או בתהליך של החדרת קטטר עצמונית לסירוגין, לפי פרקי זמן קבועים לצורך ניקוז השתן שנאגר ומניעה של סיבוכים אפשריים, כמו דלקות חוזרות במערכת השתן ועד מקרי קיצון של פגיעה בתפקוד הכליות. כ-2% מהאוכלוסייה סובלים מהבעיה ועל פי רב מדובר בתהליך הדרגתי".
עוד מוסיף פרופסור לבנשטיין כי "הפתרון היחיד כיום הוא השתלת קוצב המורכב מאלקטרודה חשמלית דקיקה הממוקמת בעמוד השדרה התחתון וסוללה זעירה מחוברת אליה ומושתלת מתחת לעור. הקוצב מפיק זרמים חשמליים עדינים המעניקים לסוגרים שליטה מחודשת. ההדלקה והכיבוי של הקוצב והשליטה בתדירות ועוצמת הזרם נעשים באמצעות שלט.
התהליך נעשה בשני שלבים קצרים אשר אינם מצריכים אשפוז. בשלב הראשון משתילים את האלקטרודה לקוצב זמני חיצוני קטן כדי לבחון את יעילות הקוצב. אם מושג שיפור בתסמינים, משתילים את הקוצב הקבוע מתחת לרקמת השומן התת עורי. גם תהליך זה הנו קצר ואינו מצריך אשפוז אלא השגחה של כמה שעות בלבד.
לפני כחודש עברה אומניה את השלב השני של התהליך. "אני לא מאמינה שחיכיתי שנה. אותו קוצב שהיה נשמע לי כמו קללה הפך להיות האלוהים שלי, תוך כמה שעות בלבד, חזרתי להתפנות באופן עצמאי, ללא כאבים, ללא תופעות. תוך כמה שעות חזרתי להיות אני. זה פשוט מדהים, וחשוב לי לספר את סיפורי כדי להגיד לכל הנשים הסובלות ממה שאני כל כך סבלתי, אל תתביישו לשתף, יש פתרון לבעיה שלנו, מעטים לצערי מכירים בפתרון הזה, חבל כל רגע של סבל מיותר".