אומרים עלינו, בני האדם, שאנחנו יצורים של שגרה וחזרה, שיש משהו מנחם במוכר ובידוע ושזה מרגיע אותנו בהתחשב בעובדה שיש כל כך הרבה חוסר ידיעה מסביבנו. ברק אובמה, למשל, החזיק ארון שלם מלא בעשרות חליפות זהות זו לזו, וטען שבתור מנהיג העולם החופשי הוא צריך לקבל המון החלטות גדולות, לכן הוא מעדיף פשוט להסיר מעצמו את ההחלטות הקטנות. זו גם הסיבה שאנחנו אוהבים לצפות בקומדיות בטלוויזיה, שבהן אף דמות לא משתנה וכל הבדיחות נעות בדרך כלל סביב אותו שטיק מוכר שאנחנו אולי מריחים מקילומטרים – אבל עדיין צוחקים כשג'ואי טריביאני אומר משהו טיפשי. עם זאת, רפטטיביות ושגרה יכולות להיות גם מאוד משעממות ושוחקות. איך משיגים את האיזון בין נחמה לטרפת? ניק צ'אטר, פרופסור למדעי ההתנהגות מאוניברסיטת וורוויק שבאנגליה, ניסה לרדת לעומק העניין במגזין האקדמי The Conversation, ואלה טענותיו.
השגרה היא לרוב אופציה נוחה שנובעת מכמה שאנחנו לא החלטיים. פסיכולוגים וכלכלנים התנהגותיים עסוקים נונסטופ בלחקור כיצד אנשים מקבלים החלטות, ואיך הם מפרקים כל הבעיה לגורמים הראשוניים ביותר. כך למשל, מחקר טיפוסי מבקש מאנשים לבחור בין סכום של 4 דולר אותו יקבלו עכשיו, או בין סכום של 10 דולר שאותו יקבלו בהגרלה של 50-50, שבה הם עלולים גם להפסיד ולא להרוויח כלום. המשתתפים נאלצים להכריע בסוגיות דומות לא פעם אחת אלא פעמיים, ומהתוצאות עולה כי כאשר אותה ההכרעה מתבצעת בזו אחר זו, הם יבחרו באותה הבחירה באופן כמעט אוטומטי, מתוך הנחה שהם כבר השקיעו זמן בבחירה ולכן היא עדיין תקפה. אבל אם ההחלטות מגיעות בנפרד זו מזו, אנשים נוטים לשקול שוב את הבעיה שלפניהם כאילו מעולם לא נתקלו בה בעבר.
המסקנות הן שכאשר אנחנו נתקלים בבעיות דומות בזו אחר זו, רוב האנשים יעדיפו להסתמך על החלטות קודמות שהחליטו מאשר לשקול שוב את הפתרון. האסטרטגיה שלנו, אם כך, היא כזו: 1) אם כל התנאים דומים, אנחנו נבחר במה שבחרנו בעבר כדי להקל על עצמנו, 2) אנחנו מארגנים את חיינו בצורה שבה ניתקל שוב ושוב באותן בעיות ונאלץ לקבל בדיוק את אותן החלטות, שוב, כדי לעשות לעצמנו חיים קלים.
זהו, למעשה, הפלא שבשגרה: אנחנו קמים כל יום באותה שעה, אוכלים את אותו הדבר, יוצאים לאותו מקום עבודה באמצעות אותו אמצעי תחבורה, פוגשים את אותם אנשים ומבצעים פחות או יותר את אותן משימות. כי בסופו של דבר, זה עוזר לנו לקבל כמה שפחות החלטות בחיים.
אלא שלשגרה, כאמור, יש גם צד אפל: עוד ועוד מאותו הדבר גורם לנו להינעל בתוך דפוסים מקובעים של דרכי חשיבה והתנהגות, וזה יכול לגרום לנו להרגיש לכודים ללא מוצא. במקרי קיצון, אלו הם לרוב מאפיינים של הפרעת אישיות קלינית, כמו התנהגות אובססיבית קומפולסיבית שגורמת לאנשים לבדוק שוב ושוב אם הם נעלו את הדלת, שטפו את הידיים או ניקו את החדר. למרבה המזל, לרובנו יש מנגנון אל-כשל שגורם לנו לפרוץ בהצלחה את כל הלופים הבלתי נגמרים הללו – השעמום.
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
תחשבו למשל על ארוחת הבוקר – לרובנו אין בעיה לאכול את אותו הדבר בכל בוקר, משום שניצב בפנינו יום מלא אתגרים חשובים יותר ואין לנו באמת זמן להתחיל לחשוב איך לגוון את הביצים או הסלט. אבל ארוחת הערב זה כבר סיפור אחרי לגמרי – אחרי שכבר התפנינו מרוב העיסוקים, מעט מאוד מאיתנו יבחרו לאכול בדיוק את אותו הדבר שאכלו אתמול או שלשום בערב, ורובנו נרצה לגוון ולאכול משהו שונה.
ואכן, בהרבה מאוד אספקטים בחיים שלנו, אנחנו צריכים למצוא את דרך המלך שבין שגרה לגיוון, וזה כבר תלוי במגוון גורמים חברתיים ופרסונליים: הנוחות של נקודות האיזון הזו תשתנה בין אדם אחד למשנהו. חלקנו נוטים לצמצם את חקר העולם שלנו על ידי היצמדות להרגלים קבועים, בעוד אחרים יעדיפו לדחות כל סוג של שגרה, ולהסתכן לעתים בכאוס בלתי נשלט.
הדוגמה הכי ברורה לכך היא ככל הנראה בופה ארוחת הבוקר בבית מלון – פתאום, כשאנחנו ניצבים בפני ארוחת בוקר שוברת שגרה (שלא עולה לנו שקל), אנחנו נוטים להתלהב מהמבחר ולהפגין גרגרנות ותאווה בלתי נשלטת, למרות שבפועל הגוף שלנו זקוק לאותה כמות מזון שהוא רגיל לקבל מדי בוקר. ניסוי דומה ביקש מאנשים לתכנן מראש את צריכת המזון שלהם לשבוע הקרוב, וגילה שאנשים נוטים לחשוב שהם הרבה יותר מגוונים מכפי שהם, ולבחור לעצמם טעם אחר של יוגורט בכל יום. אלא שכאשר הם נתבקשו לתכנן את צריכת המזון שלהם רק יום אחד קדימה, הם נטו לבחור באותו היוגורט בדיוק שוב ושוב, שהוא ככל הנראה הטעם האהוב עליהם ממילא.
החוקרים בחנו את התוצאות בחתכים סוציואקונומיים וגילו שאנשים שמרגישים "תקועים כלכלית", כלומר שהם חשים שיש להם פחות שליטה על החיים שלהם – בדרך כלל יחפשו יותר גיוון ודרכים לשבור את השגרה. השערת המחקר שלהם, לפיכך, הייתה שאנשים שמביעים רצון במגוון גדול יותר של טעמי יוגורט, למשל, מנסים למעשה לפצות על כך שאין להם שליטה או אפשרויות בחירה בתחומים אחרים בחיים.
עוד ב-mako בריאות:
>> מומחית מהרווארד: "שמן קוקוס הוא רעל טהור"
>> שותים מים אחרי שאכלתם מתוק? תפסיקו מיד
>> סובלים מחרדה? הטריק הזה יעזור לכם בקלות
אם מסתכלים על הצד ההפוך, בנקודת מבט רחבה יותר, אפשר לטעון שאנשים שמרגישים שיש להם שליטה על חייהם ושהם "סגורים על עצמם", יחוו שגרה כמשהו לא מדכא ומעיק. באופן דומה, כאשר השגרה נכפית עלינו שלא מרצון או בחירה חופשית אלא על ידי כורח הנסיבות, אנחנו עשויים יותר לרצות לפרוץ אותה בכל דרך אפשרית. או במילים אחרות: צה"ל.
אלא שהחיים, כמובן, הם תערובת של חזרתיות וחדשנות. סלידה משגרה היא כמו סלידה מנשימה או מרצון לשתות מים – זה משהו שאי אפשר לחיות בלעדיו. כך שבפועל, במציאות, עדיף פשוט להתמסר מראש לאלמנטים מסוימים בחיינו ולקבל את העובדה שהם שגרתיים, מאשר להשקיע מאמצים בלאזן שוב ושוב בין שגרה לגיוון. קחו דוגמה מאובמה, השקיעו את המשאבים המנטליים שלכם בדברים החשובים באמת, ואת כל השאר שחררו והפילו כדי שיסתדר מאליו לתוך תבניות שגרתיות. כך, באופן אירוני, השגרה יכולה דווקא לגרום לכם לחיות חיים מעניינים ומגוונים יותר.