אחת התופעות הנפוצות בזמן פיהוק או לעיסה הוא קליק פתאומי וחד באזור הלסת. שכיחות התופעה באוכלוסייה הכללית היא כ-30% ובדרך כלל לא מחייבת טיפול פעיל פרט להימנעות מהפעלת כוחות לא מבוקרים על המפרק. התופעה קיימת בכל הגילים, החל מגיל 12, ובמידה שווה בשני המינים. הקליק הזה מקורו בדרך כלל מחזרתו של דיסק מפרק הלסתי-רקתי למקומו הפיזיולוגי הרגיל ביחס לראש המפרק (זהו אותו מפרק הלסת הנמצא קדמית למרכז האוזן).
עקבו אחרינו בפייסבוק ותקבלו את כל הכתבות ישר לפיד >
איך זה קורה?
על מנת להבין את התופעה צריך להבין מהו המבנה של המפרק הלסתי-רקתי. זהו מפרק מיוחד במינו. הוא נקרא "מפרק צירי", ואצל בני אדם הוא גם מאפשר גלישה קדמית של הלסת התחתונה, בנוסף לתנועת הלסת למטה, הצידה ואחורה. מאפיין נוסף הוא ששני המפרקים (הימני והשמאלי) מחוברים ביניהם באמצעות עצם (הלסת התחתונה).
מהן הפגיעות האפשריות?
העתקת הדיסק המפרקי ממקומו הפיזיולוגי הינה הפגיעה השכיחה ביותר במפרק הלסתי-רקתי. במקרה כזה תוך כדי שהפה סגור, הדיסק נשמט לעמדה קדמית, ובפתיחת הפה (או גלישת הלסת הצידה/קדימה) חוזר הדיסק אל מיקומו הנכון. במידה והדיסק המועתק קדימה ניזוק נוצרת הפרעה המכונה "העתקת הדיסק ללא חזרה למיקומו". במצב כזה, שהוא בדרך כלל נדיר, הקליק נעלם, אך מופיעה הגבלה בפתיחת הפה.
בנוסף, אם מסיבה כלשהי האזור האחורי של הדיסק, המכיל כאמור כלי דם ועצבים, נמעך על ידי העֱלִי יתכנו כאבים בזמן הנעת הלסת, ואף נעילות רגעיות של הלסת עקב קושי העלי להתמקם במקומו הנכון.
הסיבות הנפוצות לפגיעה בלסת
בדרך כלל הסיבה לא ידועה. אחת הסיבות הנפוצות ביותר להתפתחות התופעה היא גמישות יתר של מפרק הלסתי-רקתי, כתופעה פרטנית רק למפרק זה, או כחלק של סינדרום המכונה גמישות יתר מפרקית כללית. מדובר בהפרעה תורשתית בה מספר מפרקים בגוף גמישים יותר מהמקובל, עקב כך טווח התנועה של המפרק גדל. במצב של גמישות יתר של המפרק הלסתי-רקתי, הרצועות שקושרות את הדיסק לראש המפרק רפויות ובהפעלת כוחות לא תפקודיים הדיסק עלול להישמט קדימה. כאשר הקליק מופיע לראשונה בגיל מבוגר יש מקום לחשוד בתהליך ניווני התחלתי של העלי המושך את הדיסק קדימה. סיבה נוספת מקובלת היא טראומה ללסת התחתונה. כאמור בדרך כלל לא ניתן לאבחן את הגורם אצל האדם הבודד.
איך אפשר להימנע מקליקים?
בדרך כלל אין צורך בטיפול פעיל, אך יש להדריך את האדם המשמיע קליקים לפעילות לסתית נכונה. הדרכה זו כוללת הימנעות מביצוע של פעילות פרא תפקודית עם הלסת, כדוגמת לעיסת מסטיק מרובה, מציצת אצבע, נשיכת חפצים קשים כמו עפרונות ועטים, כסיסת ציפורניים ולעיסת מזון קשה במיוחד כמו קרח או סוכריות קשות. הרגל נוסף שחשוב להימנע ממנו הוא השענת הראש על היד (היד תומכת בסנטר או הלסת התחתונה). כמו כן חשוב לוודא שהאדם איננו מהדק את שיניו בזמן מתח או ריכוז ואיננו חורק או מהדק שיניים בזמן השינה.
במידה ומתפתח כאב בזמן פתיחת הפה יש מקום להתקין סד לילה קשה להרפות את השרירים, וכך להוריד את הלחץ על הדיסק בזמן השינה. הצורך בטיפולים חודרניים או כירורגים הם נדירים ביותר. בכל מקרה, עם הופעת הקליק חשוב לקבל יעוץ מקצועי על ידי רופא שיניים האמון על התחום לצורך אבחון מדויק והדרכה נאותה.
פרופ' אפרים וינוקור, אחראי על תחום כאבי פנים, הפרעות במנגנון הלעיסה והפרעות שינה דנטלית ברשת מרפאות כללית סמייל