הכותרות הללו היו לא פחות ממיטלטלות: "צוותי גינקולוגים במרכזים רפואיים נערכים למקרה שחטופות ישובו בהיריון", פרסמו גורמים שונים בתקשורת, היערכות שעל פניה אינה מפתיעה בהתחשב בעדויות המזעזעות על אונס שעברו חטופות ישראליות בשבי בעזה. אבל רובינו היינו כל כך עסוקים בזוועה הנוראית שלא הצלחנו לחשוב על התוצאה המזוויעה לא פחות. איילת לוי-שחר, אמה של הצעירה החטופה נעמה לוי, פרסמה טור שבו כתבה: "ראיתם את הסרטון של הבת שלי, נעמה לוי. כולם ראו. ראיתם שגררו אותה מהשיער, מהג'יפ ובאיומי אקדח, איפשהו בעזה, כשהמכנסיים שלה מכוסים בדם".
אביבה סגל, ששוחררה מהשבי, העידה על כך שמישהי יצאה לשירותים ושבה עם פנים שהביעו את הזוועה שעברה שם ולא הותירה הרבה מקום לספק. "מחבלים מביאים להן בגדים לא הולמים, בגדים של בובות", היא סיפרה. "הפכו את החטופות ברצועת עזה לבובות על חוט שאפשר לעשות איתן מה שרוצים".
גם נועם דן חוותה את אירועי 7 באוקטובר באופן הכי טרגי שיש. דודתה כרמלה והדודנית שלה נויה נרצחו, ובני משפחה נוספים נמצאים בשבי. "הסירוב לדבר על האונס, הוא לדעתי מתוך מחשבה שכשהן ישובו יסתכלו עליהן בפריזמה הזאת, תהיה עליהן תווית", טוענת נועם. "זה לא מסוג הדברים שאני אי פעם אשאל. אחת הסערות הגדולות הייתה שהבינו שגם גברים נאנסו, וזה בתודעה שלנו בלתי נסבל ולא מדברים על זה בכלל. אני זוכרת שרצינו לעשות הפגנה כשאנחנו מחזיקות בובות תינוקות, לעלות את המודעות ליום שאחרי, אבל זה נבלם כי זה טריגרי מידי למשפחות, וזה בוטה מידי. אבל מה יותר נורא ממה שקורה כבר עכשיו?".
מורכבות הלכתית ומוסרית
אז מה המשמעות של היערכות בתי החולים לקראת בואן של החטופות, תוך אפשרות שחלקן בהיריון? "לפי החוק בישראל, בצורה הכי יבשה אפשר לעשות הפסקת הריון לפני שבוע 24, כשהעובר עדיין לא יכול לחיות מחוץ לרחם", מסבירה פרופ' טל בירון-שנטל, מנהלת אגף נשים ויולדות במרכז הרפואי מאיר מקבוצת כללית. "אחרי שבוע 24 צריך סיבות מאוד ברורות מתי אפשר להפסיק היריון. בוועדה הזאת יושבים בני אדם, יושבות נשים, ואין אישה שלא תאפשר הפלה במקרה כזה. מוכרחים להתייחס לזוועה האמתית של היריון כתוצאה מאונס. את העניין הטכני של הפסקת היריון תשאירו לנו הגינקולוגים. נדע לטפל בזה. הבעיה כאן היא הרבה יותר מורכבת מזה. אנחנו מכירים מקרים של נשים שנכנסו להיריון כתוצאה מאונס, מדובר בזוועת עולם. לפעמים קל לנו לחשוב שכל אישה שהרתה כתוצאה מאונס לא תרצה את הילד הזה, ופתאום יש נשים לא מרגישות ככה, הן מרגישות שבכל זאת הילד הוא גם שלהן, מתחילות להרגיש תנועות, ומתחילות להרגיש דברים שמעבר לזוועה. אני לא שופטת ולא אומרת מה נכון ומה לא. אנחנו נכיל כל דבר ונתמודד עם כל דבר. התמיכה שהן יצטרכו בהיבט הנפשי והרגשי סביב המשך החיים שלהן הוא קריטי. לחיות עם מצב שנאנסת, שנכנסת להריון כתוצאה מאונס, שעשית הפסקת היריון או ילדת כתוצאה מאונס, זה נורא. כגינקולוגית, כאדם כאישה, זה הרבה יותר מטריד אותי מאשר האקט עצמו של הפסקת ההיריון".
אז איך בכל זאת נערכים?
"ההיערכות שלנו היא גם סביב התמיכה הנפשית. כי הפעולה הגינקולוגית זה קצה הקרחון של אירוע הפלצות הזה. כל בתי החולים אמורים לקלוט חוזרים וחוזרות מהשבי ועברו את הדיונים. באיזה חדר יקבלו אותן? מי ידבר איתן? מי יטפל בהם? הלוואי שכבר נהיה במצב שבו כולם וכולן ישובו. כולנו מוכנים להיות שם 24/7 עם אנשי מקצוע מובילים בתחום. כל אישה תהיה עטופה בנפרד, ולכל אישה בונים פרוטוקול שמתאים לה. גם לא כולן מספרות. זה לא כל כך פשוט לבוא ולהגיד 'התעללו בי מינית'. את יכולה להגיד 'לא נתנו לי אוכל', את יכולה להגיד 'קיללו אותי, הרביצו לי', אבל את לא תמיד יכולה להגיד 'התעללו בי מינית'. המפתח הוא עדינות והתאמה אישית. ממה שאני יודעת, נשים שנאנסו באירועי 7 באוקטובר נרצחו, אבל יכול להיות גם שיש נשים חיות שלא מדברות על זה. אבל מה שקרה באופן זוועתי, שהיו גם נשים שפונו לכל מיני מקומות ועברו שם הטרדות מיניות. התפקיד שלנו כמטפלים הוא לעשות את הטיפול באופן אישי לכל אחת לפי מה שהיא צריכה, ולא לפי פרוטוקול".
משרד הבריאות, אגב, קצת פחות בהיר בנושא ההערכות, ולא משחרר בשלב זה תכנית סדורה לטיפול ספציפי בחטופות שנאנסו ואולי ישובו בהריון. "משרד הבריאות ובתי החולים ערוכים לקבלת החטופים והחטופות הנמצאים בשבי חמאס ויעניקו טיפול רפואי ונפשי מתאים לכל אחד ואחת בכל עת שיגיעו חזרה לארץ", הייתה התגובה הרשמית של המשרד.
"עמדתי מול השלט 'העבודה משחררת' ופשוט התפרקתי. הכל התנקז לרגע הזה"
ח"כ שלי טל מירון מ"יש עתיד" היא חברה בוועדה לקידום מעמד האישה. לאחרונה היא שבה מביקור מרגש בפולין, שם נאמה בפרלמנט בדיוק על הנושא הזה. "בוועדה אנחנו עוסקים לא מעט בנושא של נפגעות תקיפה מינית", היא אומרת. "לצערי, במלחמה הזו יש נפגעות אלימות מינית מיום הטבח, ומעדויות שאנחנו מקבלים נראה שיש פגיעות כאלה גם בשבי. לצערנו רבות מהנפגעות מ-7 באוקטובר כבר לא איתנו, אבל יש עדויות של אנשים שטוענים שראו את זה קורה. הקמתי את השדולה למען החטופים ואת השדולה למען נפגעות אלימות מינית ומגדרית במלחמה. יש חוזרות מהשבי שכבר יכולות כבר לספר לנו מה קורה שם. כשהקמתי את השדולה יחד עם ח"כ צגה מלקו מ"הליכוד" היו עוד חוזרות מהשבי כמו חן גולדשטיין-אלמוג, ששכלה את בעלה ובתה הבכורה, שסיפרה כי שמעה ממספר חטופות שחוו אלימות מינית. ולא רק נשים נפגעות מתקיפה מינית, אלא גם גברים. חן דיברה על זה שחלק מהבנות לא מקבלות מחזור. זה יכול להיות כתוצאה מחרדה, לחץ או תת תזונה, ואני רוצה לקוות שזה לא בגלל שהן בהיריון. חד משמעית זה משהו שאנחנו מאוד מוטרדים ממנו. אין ספק שהבהילות להחזיר אותן היא מיידית. זה כמובן לא סותר את זה שהגברים צריכים לחזור גם".
איך מתכוננים לאפשרות חזרתן של חטופות בהריון?
"אם הן נאנסות על בסיס יומי אפשר להניח שהן גם יכולות להיכנס להיריון. מבחינת גורמי הרפואה, אני מניחה שיש להם את הפרוטוקולים שלהם. יש במדינת ישראל גם נושאים הלכתיים שעד עכשיו לא היה לנו צורך לעסוק בהם. יש התעללות פסיכולוגית שעוברות החטופות, יש גם מחקרים על חוטף שנקשר לשבוי שלו. אלה מחשבות בלתי נסבלות. יכול להיות שמישהי בהריון והיא אפילו לא יודעת. הן בתת-תזונה. הן בקושי אוכלות, בקושי שותות. הגוף בטראומה. ומה אם הן עוברות שם הפלה? אלו דברים שממש קשה לקלוט" .
בפולין התקבלה ח"כ מירון בחיבוק גדול ואולי קצת מפתיע, בהתחשב בשנים הלא פשוטות שעברו על היחסים בין ישראל לפולין. היא נסעה יחד עם יובל דנציג, בנו של החטוף אלכס דנציג. "הוזמנתי לנאום בסנאט הפולני על החטופים, בדגש על הנפגעות מאלימות מינית, והתקבלתי בצורה מאוד יפה וחמה" היא מספרת. "הכנתי להם סרטון מאוד קשה וגרפי של מאורעות 7 באוקטובר. תוך כדי גם דיברתי ולא נשארה שם עין יבשה. לא הייתה אפילו שאלה אחת מתריסה נגד ישראל. והעברתי את הפרזנטציה בכמה מקומות וכל התגובות היו פרו ישראליות. כל חבר כנסת שיכול צריך לצאת לעולם ולדבר. זה אחרת כשאתה נפגש פנים מול פנים עם אנשים ומסביר להם ומראה להם את העדויות עם הצילומים הכי קשים. האפקט היה גדול, וזה מודל חשוב שצריך לשכפל ולעשות אותו כל הזמן.
