פסח הוא כידוע החג האולטימטיבי של כל חולה ניקיון. אם גם אתם מחכים לתירוץ כדי לשלוף את שואב האבק ולהתמסטל מריח הפצולי לוונדר שיציף את הסלון שלכם לאחר שטיפת הבית, הנה ההזדמנות שלכם לחגוג.
אבל צחוק בצד, בואו נדבר על זה רגע ברצינות: היכן עובר הקו הדק שבין ניקיון בריא וסביבה הגיינית בריאה לבין הפרעה נפשית שגם עלולה לפגוע בבריאות הפיזית? הנה כמה דברים שאמרו בנושא פסיכולוגית קלינית ומומחיות לאימונולוגיה.
קווים לדמותו של חולה הניקיון
סיגל סידליק אלון, פסיכולוגית קלינית ב"כללית" מחוז שרון שומרון, מסבירה מתי אובססיביות לסדר ולניקיון מוגדרת כהפרעה. "כאשר הצורך לשמור על ניקיון מתבטא בטקסים קבועים שהמטופל לא יכול בלעדיהם, כאשר קיים אי שקט שכרוך בדפוסי ההתנהגות כפייתיים, וכאשר העניין פוגע באיכות חייו ומתרחש לעתים קרובות, ייתכן שמדובר בהפרעה כפייתית (OCD). יש אנשים שהעניין מתבטא אצלם בצורך אובססיבי לשטוף ידיים ללא הרף ויש כאלה שלא יכולים ללכת לישון לפני שסידרו כל פינה בבית והשאירו כיור מצוחצח, ויש הזקוקים לריטואל אחר כדי שלא לחוש באי שקט".
>> רחלי רוטנר: אני וההפרעה הכפייתית שלי
סידליק אלון מציינת שלרוב אנשים שסובלים מדפוסים כפייתיים כאלה מתאפיינים גם בתכונות נוספות: "בדרך כלל מדובר באנשים נוקשים יותר המתקשים להיראות גמישות גם בתחומים אחרים ובאופן כללי אינם מסוגלים להתמודד היטב עם שינויים או עם חוסר ודאות". עם זאת היא מדגישה: "כל עוד העניין לא פוגע באורח חייו של מי שעסוק בניקיון האובססיבי, לא מגביל אותו או גורם לו לסבל, וכל עוד הוא אינו משפיע על מערכות היחסים שלו, אין סיבה מהותית לדאגה. במקרה שהתופעה מהווה מטרד, טיפול התנהגותי או טיפול תרופתי יכולים לסייע מאוד".
"לאנשים בריאים אין סיבה רפואית לחיות בתנאים סטריליים"
מעבר להשלכות הפסיכולוגיות שעלולה אובססיה לסדר וניקיון לגרום, בדקנו אם בכלל קיים רווח בריאותי בצדו של ניקיון היתר או שכל העסק הזה דווקא עלול להזיק לבריאות.
"אם מישהו מקפיד על ניקיון מופתי והוא אובססיבי לגבי העניין, זה כבר עניין פסיכולוגי, אך מבחינה רפואית אין כל סיבה לחיות בתנאי בית חולים", מסבירה פרופ' ננסי אגמון לוין, יועצת בכירה ב"לאומית שרותי בריאות" ומנהלת היחידה לאימונולוגיה קלינית, אנגיואדמה ואלרגיה, המרכז למחלות אוטואימוניות ב"שיבא".
הגוף שלנו יודע לחיות לצד חיידקים בעולם שאינו מהווה סביבה סטרילית ביסודו. המצב שונה כמובן כשמדובר בחולים או באנשים שיש להם בעיה ספציפית במערכת החיסון הגורמת לחסר חיסוני. אלה לרוב נדרשים לתנאים סטריליים כדי להימנע ממצבים שמסכנים אותם".
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
אז מועיל זה לא, אבל האם שמירה מוגזמת על ניקיון עלולה להזיק? "כן", מסבירה הפרופסור. "כשמדובר באנשים שרוחצים ידיים ללא הרף, עולה הסיכוי לנזק לעור הידיים מאחר שהמים עלולים לגרום ליובש ולפציעת העור. למעשה, לא רק שפעולה מהסוג הזה אינה מעולה, היא אף עלולה להזיק כיוון שהסדקים הנוצרים בעור בגלל היובש הזה פוגעים בחומת ההגנה הטבעית של הגוף ולעתים גורמים לכך שגורמים מזהמים או לחלופין חומרי ניקוי בלתי רצויים יחדרו אליו בקלות".
מנגד מוסיפה פרופ' אגמון-לוין שכמובן כדאי להקפיד על סביבה ביתית נקיה, אם כי החיידקים בבית הנמצאים על גבי האסלה, המחשב ומשטחים אחרים לרוב אינם מסכני חיים וסטריליזציה לא תצלח ולא תפחית תחלואה. זאת לעומת סביבה סטרילית בבתי חולים שכאמור נחוצה בחדרי בידוד על מנת להגן על חולים בעלי מערכת חיסון מוחלשת ולמניעת העברה או הדבקה בחיידקים עמידים מחולה לחולה.
עוד ב-mako בריאות:
>> זה מה שקורה לגוף כשמפסיקים לקיים יחסי מין
>> הגיעה לעשות החלקה וגוונים ויצאה עם צלקות
>> חייכו! מצאנו טריק פשוט להלבנת שיניים בבית
ד"ר בועז גבאי, מומחה ברפואת עור ב"מאיר", מסכים עם הדברים ומזהיר גם מפני השימוש המופרז בחומרי ניקיון: "חשיפת יתר לחומרי ניקיון עלולה לגרום לתגובה עורית ולתגובות אלרגיות שונות. בכל שנה אנחנו עדים למטופלים שמגיעים לבתי החולים עקב פגיעות חמורות בעור שנגרמות כתוצאה ממגע עם חומרים אגרסיביים העלולים לגרום לפגיעה בשומניות הטבעית של העור, לגירוי ואף לזיהומים משניים. מסירי שומנים למיניהם הם השכיחים ביותר בקטגוריה הזאת. לכן, חשוב להקפיד על שימוש בכפפות בעת השימוש בהם".
אבל מתברר שדווקא שימוש בכפפות למטרות שמירה על היגיינה במקומות ציבוריים אינה מומלצת. "מי שנוהג להשתמש בכפפות חד פעמיות לעתים גורם לעצמו נזק", מטלטלת את עולמנו ד"ר טטיאנה וולצינגר, מומחית לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית ב"מכבי שרותי בריאות" מחוז ירושלים. "הכפפות האלה, שכביכול אמורות לשמור על הידיים מפני מזהמים, גורמות לתחושת ניקיון מדומה, אך למעשה הידיים נמצאות בסביבה לחה וסגורה המהווה קרקע פורה להתפתחות חיידקים ובכל מקרה אינה תחלופה ראויה לשטיפת ידיים. זאת מאחר שאותו אדם שמשתמש בכפפה ולאחר מכן מסיר אותן במטרה לאכול, נחשף לחיידקים שלעתים מזיקים יותר מאלה שנמצאים באוויר הפתוח או על גבי משטחים. יתרה מכך, באופן כללי לא מומלץ לגעת בפנים, מאחר שכל מגע בעיניים, באף או בפה עלול לחשוף אותנו לחיידקים ווירוסים, ולכם גם כאשר היד מכוסה בכפפה היא עשויה לגרום בדיוק לאותה סכנה המתרחשת בעת המגע עם הפנים".
תכניסו את זה לראש: "מי שמנקה יותר לא בהכרח חולה פחות"
ואם חשבתם שניקיון בלתי פוסק יסלק באופן מיידי כל וירוס או חיידק שנקלע לדרככם – הנה עוד טעות בידכם. פרופ' אגמון לוין מסבירה שמי שנוטה להיות סטרילי יותר, לא בהכרח מוגן יותר:
"מערכת החיסון שלנו מתפתחת בילדות, ובפרט בשנה הראשונה לחיינו. בעוד ששנה זו היא אכן תקופה קריטית למטרת בניית המערכת, שמתחזקת ככל שאנחנו נחשפים לסביבה פחות היגיינית וכאשר אנחנו פוגשים במחוללי מחלות שונים, המערכת לומדת טוב יותר. אדם בוגר ובריא שהמערכת החיסונית בגופו כבר מזמן התבססה, לא יטיב עם בריאותו ככל שיקפיד על ניקיון באופן אובססיבי. לכן, אין טעם להפריז בפעולות מהסוג הזה".
ומה לגבי בעלי חיים בבית? ובכן - אם יש לכם ילדים קטנים בבית, זו סיבה מצוינת להתגבר על החרדה מהלכלוך ולאמץ בעל חיים: "מחקרים הוכיחו שסביבה 'לא סטרילית' ונוכחותם של בעלי חיים כמו כלבים וחתולים בבתים שבהם גדלים תינוקות הם בעלי אפקט משמעותי ביותר על התפתחות מערכת החיסון, ועשויים להפחית את שיעור האלרגיות ומחלות אוטואימוניות גם בגיל מבוגר יותר", מסבירה פרופ' אגמון-לוין.
למרות כל האמור, ד"ר וולצינגר מצביעה על ארבעת הכללים להיגיינה בריאה ונכונה שדווקא כן כדאי לאמץ, בפסח ובכלל: "חשוב לשטוף היטב ידיים לפני הארוחה, לאחר החלפת חיתול, לאחר ביקור בשירותים ולפני שמאכילים ילדים. הכללים הללו מסייעים לצמצם תופעות של זיהומים והם חיוניים לשמירת הבריאות הכללית. מעבר לכך, אין צורך מיוחד להקפיד על האקט הזה. אגב, אחד הטיפים החשובים ביותר בפסח ובאופן כללי זה לאוורר. האוויר הפתוח הוא הסטריליזטור הטוב ביותר החיוני למניעת מחלות".