מכירים את זה שאתם נמצאים בקשר עם מישהו או מישהי אבל מידי פעם חושבים על הקשר הבא שלכם או פתאום נזכרים באקס? "פתחי יציאה" הם דרכי מילוט או אופציות שאנחנו שומרים לעצמינו ברקע. אגב, אנחנו עושים את זה בכל מיני תחומים בחיים ולא רק בזוגיות. חשבו למשל מתי בפעם האחרונה הייתם בעבודה שלא הייתם סגורים עליה וכבר התחלתם לעיין במדור דרושים?
הסיבה לכך שאנחנו שומרים על אופציות פתוחות, היא כדי לשמור על עצמינו מפגיעה, כדי שלא "נצא קרחים" מכאן או מכאן, ומהרצון לוודא שיהיה לנו במה להיאחז אם דברים לא יסתדרו. אנחנו בעצם רוצים לרפד את הקרקע בכריות רכות כדי שאם ניפול, יכאב לנו פחות. עם זאת, ל"ריפוד" הזה יש מחיר. למעשה, הזדמנויות חדשות בחיינו נפתחות בד"כ במקומות שבהם אנחנו מתמסרים ומשקיעים את מירב האנרגיה שלנו. אם האנרגיה והמשאבים שלנו מושקעים בלשמר אופציות בצד ו"ללכת על בטוח", הדבר יכול לעכב אותנו מלהגיע לאן שאנחנו באמת רוצים ושואפים – אהבה, זוגיות מיטיבה או עבודה מתאימה יותר. בפועל, כדי לצאת לדרך חדשה, נצטרך לסגור את פתחי היציאה.
צריך להוריד את האופציה לפרידה מהשולחן, לפחות לתקופה מוגדרת
ניקח לדוגמה זוג בתחילת הדרך, לפני חתונה. שני הפרטנרים עוברים מעין תהליך של סגירת אופציות מהעבר – כלומר סגירת אופציה לבני זוג אחרים בעתיד. זהו צעד שיחסית קל לנו להבין. אולם, לפעמים נצטרך לבחור לעשות את הצעד הזה גם בהמשך השנים, בייחוד סביב משברים בזוגיות. באחת הפגישות של אסי והדס (שמות בדויים), שהגיעו אליי במשך כמה שבועות לטיפול, אסי היה תוקפני כלפי הדס וכעוס כבר מתחילת הפגישה. התברר שהדס הניחה מסמכי גירושים על שידת המיטה שלהם כמה ימים קודם - ״ לא יכולתי כבר. כל כך כעסתי״ היא הסבירה את הצעד. האיום הזה שריחף בחדר השינה ערער את אסי וגרם לו לקחת 10 צעדים אחורה גם כשהדס אמרה שתבטל את הרעיון. כולנו עמוק בפנים מפחדים שיעזבו אותנו, שיינטשו אותנו ואקט כזה מאוד מערער ומייצר מרחב זוגי לא בטוח, שממנו קשה להתרומם.
לפעמים זוגות באים לטיפול כשהם נמצאים פסיעה אחת לפני פרידה, לפני גירושים, ורוצים ״לתת צ’אנס אחרון" - לוודא שהם עשו הכול לפני שמפרקים את החבילה. הם אומנם באים כדי לדבר ולנסות לגשר על הפערים, אבל ברקע כבר דובר על האופציה של פרידה, לפחות מכיוון אחד הצדדים. במקרה כזה, כדי שתהיה אפשרות לשינוי או לשיפור, צריך להוריד את האופציה הזו מהשולחן, לפחות לתקופה מוגדרת.
רעות (עוד שם בדוי) התלוננה בפני בעלה, רועי, שלדבריה נוהג לצאת הרבה מהבית. רועי כתגובה תיאר אוירה קשה ביניהם וריבים קולניים על בסיס קבוע. לכן, לדבריו הוא חיפש דרכים לברוח מהבית. תשובתו פגעה בה ובאופן אוטומטי היא ענתה: "אם כל כך לא טוב לך, פשוט תעזוב". באותו הרגע שרעות "פתרה" את הנושא בפרידה, נחסמה הדרך לעבודה הזוגית. צעד כזה מיד מסית את השיח ואת תשומת הלב מהמוקד האמיתי שהוא - התמודדות עם כך שהאווירה בבית וביניהם היא רעילה ושיש למצוא דרך לייצר מרחב נעים כדי ששניהם ירצו לחזור אליו בסוף היום.
אם בכל פעם שיעלה כאב, פגיעות, או תחושה של מבוי סתום, אחד הצדדים יאיים בפרידה, לא תתאפשר התפתחות וקרבה בתוך הזוגיות. ברור גירושים זו אופציה במקרה שאין התקדמות או שינוי, כדי שהמאמצים שלכם יישאו פרי, יש לסגור פתחי מילוט קודם, רצוי לתקופה של בין 3 חודשים ל 6 חודשים.
כאשר אנחנו סוגרים פתחי יציאה, מתחייבים ופועלים במציאות לשינוי היחסים, גם כשזה מפחיד או שנראה לנו שיותר קל להרים ידיים, אנחנו מגדילים את הסיכויים לחוות יחסים שיש בהם קרבה, תמיכה ואהבה.