כבר חשבנו שהצלחנו לנצח את הקורונה, אפילו להיות מובילים עולמיים, רק שאז הגיע זן הדלתא ששינה את חוקי המשחק. נתוני תחלואה שהיו כמעט אפסיים חזרו לטפס למאות ואז לאלפי מאומתים בכל יום. אם בתחילת הדרך קברניטי המדינה שמרו על פאסון, כי מספר החולים קשה והמתים נשאר יציב הגיע השבוע האחרון שהקפיץ גם את הנתון הזה. למרות המצב המחמיר, שנה וחצי אחרי שהנגיף פרץ לחיינו יש הרבה יותר מידע ודרכי התמודדות. גם החיסון עדיין עושה את שלו ומפחית משמעותית את תסמיני התחלואה הקשה. כאשר נגיף הקורונה עשה עלייה והגיע לישראל, המצב היה לגמרי שונה. חוסר וודאות מוחלט עד כדי האשמת חלק מהנדבקים הראשונים בכך שהם הביאו עלינו את סוף העולם.
על הרקע הזה חזרנו השבוע חזרנו לחולים מספר 1 עד 7, שלווה ושמעון דהן שהיו הראשונים שנדבקו עוד על ספינת התענוגות "דיימונד פרינסס", לרוני ברגיל שהפך לסלב כשהיה מהראשונים להחלים בישראל ולמאיר כהן, מ"הפיראט האדום" שספג האשמות קשות מצד רבים ונאלץ להתמודד עם זה בזמן שהוא ולא מעט מבני משפחתו נדבקו בקורונה. "זאת הייתה חוויה קשה, טראומטית", אמרו כולם. בני משפחת דהן גילו לאחרונה שבתם נדבקה בקורונה, מה שהפך את השבוע הזה לעוד יותר מורכב עבורם.
ספינת התענוגות שהייתה במרכז העולם
ב-20 לינואר 2020 עלו אלפי נוסעים לשיט תענוגות על ספינה בשם "דיימונד פרינסס". ב־4 בפברואר 2020, כאשר הגיעה למים הטריטוריאליים של יפן, התגלו בה עשרה מקרים של הידבקות בנגיף קורונה, במקביל לתחילת התפשטותו בעולם כולו. די מהר אוניית התענוגות הפכה למדגרת קורונה שתפסה את תשומת הלב של העולם כולו. רק שלושה ימים לאחר מכן, עלה מספר מקרי ההידבקות המאומתים בנגיף ל-61 ובהמשך הנתון זינק ליותר מ-700 נוסעים ואנשי צוות.
הישראלים שעל הספינה הפכו לכוכבי תקשורת כשהתראיינו בתכיפות בכלי התקשורת ותיארו את הסיוט שעובר עליהם, כשעודה פה בישראל אפילו לא דמיינו איזה משבר הולך להתפוצץ. שלווה ושמעון דהן היו שניים מהישראלים שנפשו על הספינה ונדבקו בקורונה. השבוע הם סיפרו בשיחה עם MAKO שהסיוט הזה נראה כמו חלום רחוק אבל כזה שחוזר אליהם, כמו לשאר המדינה. "אנחנו בסדר אבל נמצאים בבית מחכים לתוצאות של בדיקת קורונה אחרי שהבת שלי נדבקה בנגיף ממישהו שעובד איתה", סיפרה שלווה דהן.
אז לפני שנה, שמעון דהן נדבק על הספינה ופונה לבית חולים צבאי ביפן. שלווה גילתה שהיא נדבקה כשהגיעה לארץ ואושפזה במשך חודש וחצי בבית החולים שיבא. "לא הרגשנו אז כלום. שום תסמינים. כשאמרו לשמעון שהוא נדבק, היינו בשוק גם לא ידענו מה זה בכלל. אפילו לא ידענו מה להרגיש. כשלקחו את שמעון לבית החולים התחלתי לבכות ורציתי ללכת איתו אבל לא מעבר לזה. כשאני הגעתי לארץ עשו לנו בדיקה ואחרי שלוש שעות הודיעו לי שאני חיובית. הייתי בשוק ופחדתי על המשפחה של בעלי, כי הם חזרו איתי במטוס הפרטי של חברת הביטוח. פחדתי יותר על אח של בעלי שהוא אסתמטי והיה איתנו במטוס. בארץ הפכתי לחולה מספר 1 אחרי שהתברר שהגעתי חולה מחו"ל והייתי הראשונה להתקבל בשיבא", סיפרה.
באותם ימים, כשלא ידעו מה זה קורונה, היו הרבה האשמות נגד החולים הראשונים. האשימו אותה בהפצת המחלה וברשתות החברתיות רבים כתבו למה הביאו את אותם חולים לארץ. "הבת שלי התקשרה אלי ואמרה אל תפתחו פייסבוק, אל תענו לטלפונים ואל תתקשרו לאף אחד", מתארת שלווה דהן. "עניתי לה שהכל בסדר, שכולם יכולים לדבר ולכתוב אבל בסוף הם יבינו. אבל כן אני מבינה את הפחד שהיה כי לא ידעו כלום. את הבום שלי קבלתי כשאשפזו אותי ואז שמו אותנו בבידוד, קיבלו אותנו עם חליפות חלל. אז הבנתי שזה משהו רציני".
דהן הגיעה לארץ בלי בעלה שמעון, שכאמור נשלח לבית חולים ביפן ולכן לא היה על המטוס הפרטי. "ממש בשעה האחרונה לפני שירדנו מהספינה, הגיעו שניים שנראים כמו חייזרים עם החליפות", מספר שמעון, "התפללתי שזה יהיה אני ולא שלווה כי הייתי בקבע, שירתתי בשטחים ובכל מני מקומות, אני אדם חזק אז העדפתי שזה יהיה אני. ובאמת הם אמרו לי שאני חולה וצריך להתפנות לבית החולים. שלווה התחילה לבכות אבל אני הבטחתי לה שאגיע לבית עוד לפניה. אפילו היפנים שבאו לקחת אותי התחילו לבכות איתה מהסיטואציה וזה באמת מה שקרה כי היא אושפזה לחודש וחצי אז חזרתי לפניה".
שמעון דהן ממשיך ומספר, "הייתי שבועיים בבית החולים ופנו אלי מכל התקשורת הערוצים ואפילו מכלי תקשורת אמריקאיים. האמת שאני אומר להם תודה, כי זה מה שהחזיק אותי שם והעביר לי את הזמן. אני אדם מאמין ויודע שהכל משמיים ומה שקורה זה לא סתם. ביפן עשו לי בדיקות כמו שלא עושים בישראל, שם בודקים הכל, חמש מבחנות דם, שתן, CT, MRI הכל. באותו הזמן שאלתי את אלוהים למה שלחת אותי ליפן. תן לי תשובה. אז, חוץ מקרונה הם גילו גוש בבלוטת התריס. הרופא היפני רצה לנתח אותי אבל אני ביקשתי שזה יהיה בארץ, אצל פרופסור מאז"ה בבית חולים הר הצופים. אז ירד לי האסימון למה אלוהים שלח אותי ליפן. בארץ לא היו עולים על הגוש". בהמשך אחרי שחזר לישראל עבר את הניתוח בהצלחה. "אחרי הניתוח נאמר לי שיש מזל שגילו את הגוש ביפן, כי אם הייתי מחכה עוד חודש חודשיים היה נדרש ניתוח מורכב יותר עם החלמה ארוכה. במקום זה הייתה לי החלמה של כמה ימים".
שנה וחצי אחרי "אנחנו לא מאמינים ממה שקורה", אמר שמעון. "עכשיו אני מקווה שנקבל את החיסון השלישי שברור לי שזה מציל חיים. לדעתי צריך ללמוד לחיות עם הקורונה שתהיה איתנו עוד המון זמן כמו השפעת. צריך להקשיב להנחיות ולשמור על עצמנו, הנהלים מוכיחים את עצמם".
החולה שעבר שיימינג מקומם
מאיר כהן המוכר כחולה מהפיראט האדום נחשב לחולה מספר 0 שעבר לינץ' של ממש ברשתות החברתיות וחלק מכלי התקשורת, אחרי שהואשם בהפצת המחלה בישראל. כהן נדבק ככול הנראה באיטליה וכשהגיע לישראל הגיע לאיצטדיון בלומפילד, המקום שהפך לאתר ההדבקה הראשון שהכניס מאות ישראלים לבידוד. מצד אחד הוא חלה בעצמו במחלה שאיש לא הכיר, גם לא מעט מבני משפחתו ומכריו נדבקו עם כל הפחד שבסיטואציה. מנגד ראה איך משחירים את שמו במרחב הציבורי.
"כשאני רואה את מה שקורה היום, יש איזה התקף של דזה 'וו. אבל היום זה משהו אחר. מחלה שכולם מבינים ועובדה שבאופן יחסי הכל נשאר רגיל ואין היסטריה ציבורית", מתאר כהן. הוא מספר שבתחילת הדרך בכל פעם כשהיו ידיעות על הקורונה, לא מעט היו מתייעצים איתו כדמות מוכרת מהתחום. "היום כבר לא פונים כי הסיפור מוכר. אבל כל פעם כשמדברים על קורונה ישר אומרים זה בגללך, אתה הבאת את זה בקטע של צחוק והומור. כן, בסוף אני תמיד שם".
"כשאני נדבקתי בנגיף לא היה את הידע וההבנה. לא הבינו זה לא סוף העולם ושאני לא מצורע כי אנשים חשבו שאם יתקרבו אלי יקרה להם משהו והתייחסו כאילו שאני הולך למות. ההרגשה שלי אז הייתה נוראית וזו הייתה התקופה הכי קשה בחיים שלי. גם בגלל שלא ידעתי מה זה, לא מעט בגלל הסביבה, הביקורת שהפנו אלי והאשמות. היום כולם מצטערים על זה".
כהן מספר שגם היום אנשים שואלים אותו בפליאה איך זה שנחקר במשטרה, על הפצת הנגיף, "שואלים אותי, 'מה באמת לקחו אותך לחקירה במשטרה כי לא סיפרת את האמת?', מה היית חודש בבית חולים?". הוא ממשיך ומספר שחודש בבית החולים היה "תקופה שאני לא מאחל לשונאים שלי. זה כמו כלא, רק ששם כשאתה נכנס אתה יודע מתי תצא. בקורונה אתה גם לא רואה את הסוף. כל יום אתה עושה בדיקות ומחכה לתוצאות שלהן, ככה כל יום ומחכה לתוצאות בלי לעת מה יצא ומתי אתה תצא מבית החולים".
באותם ימים, כשחולי הקורונה החלימו ויצאו מבית החולים הם הפכו לסוג של סלבריטאים שכל כלי התקשורת חיכו להם. "מרוב התרגשות לא נרדמתי בלילה. היינו קבוצה מאוד גדולה בבית החולים, אני וגרושתי והילדים שלי, שכנה שלנו והבן שלה וגם עובדת שלי. יצאנו משם קבוצה מאוד גדולה".
המסר שלו על רקע המצב כיום הוא "שצריך לחיות ליד זה ולא בתוך זה ובוודאי שלשמור על החוקים שזה מה שיעזור לנו למגר את זה".
המחלים הראשון: "אז גם אנשי המקצוע לא ידעו לתת תשובות"
"השד לא נורא כמו שהוא נראה" אמר רוני בר-גיל ממגדל העמק, כשיצא מבית החולים לקהל הצלמים הענק שחיכה לו. בר-גיל הוא הישראלי השביעי שחלה בנגיף הקורונה והיה בין הראשונים להחלים מהנגיף שבו נדבק כששהה באיטליה. הוא אושפז ב-28 בפברואר 2020 וכאשר שוחרר מבית החולים סיפר לכלי התקשורת ש"הלחץ יותר חמור מהמחלה".
השבוע אמר בשיחה עם mako בריאות, "מבחינתי המצב החדש שנוצר זה משהו שאני לוקח בפרופורציות אבל כמובן ששם מסכה ומכבד את החוק. לא מתרגש מזה יותר מדי. גם כי זה האופי שלי לא להתרגש מדברים יותר מדי וגם כי כשמסתכלים על הנתונים רואים שהדברים לא קיצוניים כמו שהיו בהתחלה, כשאני חליתי בזמנו. הנתונים שונים לגמרי, הידע הרבה יותר גדול ואנחנו אחרי חיסונים. אז לא ידעו כלום והכל היה עלום, הידע נרחב יותר וגם המודעות". הוא מספר ש"פעם כשזה רק התחיל היו מתקשרים אלי, אבל היום זה כבר לא קורה, המספרים אחרי וזה כבר לא מישהו יכול לעזור לנו ולהגיד מה זה. היום אני לא רלוונטי כמו בתחילת הדרך כשאנשים חיפשו כל פיסת מידע. כמויות החולים אדירות כשבנוסף יש הרבה שיח סביב הקורונה, כל המומחים שבטלביזיה ואני היסטוריה".
לא מזמן יצא בר-גיל לאכול במסעדת האצולה בעפולה, אותו מקום שבתחילת משבר הקורונה נסגר בגלל שנכח שם, כשהמבלים ואנשי הצוות נכנסו לבידוד. "זה היה אחד מהעסקים שנסגרו בגלל הנוכחות שלי. ישבתי שם עם הבן שלי ופתאום זה הפך לסוג של זיכרון מצחיק. אז זאת הייתה דרמה גדולה עם הרבה רעש מסביב.
"חולה מספר שבע זה היה ממש בהתחלה וההדים סביב הנגיף היו מאוד מפחידים. היה סוג של משהו אפל ועלום. אני זוכר כשעשו לי חקירה אפידמיולוגית ממשרד הבריאות, אז היא אמרה לי 'תקשיב זה סכנת חיים ואתה תציל חיים'. נתנה לי תחושה כאילו אני סוחב איתי את הנגיף הכי קטלני שיש. זה היה מלחיץ, מפחיד, תיק לא פשוט והייתי מאוד לחוץ יותר בגלל המשפחה שלי שגם היו בטיול. כתבתי על זה פוסט בזמנו, כי באמת זה היה בסוף הפחד הכי גדול שלי, שאני אפגע באנשים".
בר-גיל נחשב למחלים הראשון מקורונה בישראל. והיציאה שלו מבית החולים שיבא נראתה אז כמו מסיבת עיתונאים של ראש הממשלה. "מי שהיו לפני עוד לא החלימו, גם החברים מהספינה היפנית והפיראט האדום נשארו שם ואני יצאתי ראשון. אז כשיצאתי החוצה הייתה כמות אדירה של צלמים ותקשורת".
לשאלה אם נשאר קשר בין החולים הראשונים נוא מגיב בשלילה, "גם כשהיינו שם, לא היינו ביחד. כל אחד היה מבודד במקום שלו עם מישהו שעובר בנינו לשאול מה קורה ולעשות בדיקות. לכן כנראה גם אחרי לא נוצרה איזה קבוצה".
לסיום, חשוב לו להעביר מסר: "דבר ראשון צריך לסמוך על המערכת. אני מאמין גם היום שזה משהו שיחלוף ויהפוך לסוג של שפעת שצריך ללמוד לחיות איתה. פעם בתקופה יוצא וירוס חדש שתוקף ואנחנו צריכים לחיות עם זה".