* ייעוץ רפואי: ד"ר אהובה גוטרייך, מנהלת אגף מעבדות, מרכז רפואי ת"א

השתן הוא נוזל המופרש מהכליות. הכליות, בנוסף לתפקידן בהפרשת שתן, גם שומרות על נפח תקין של הדם, על איזון חומצה-בסיס, על יצירת לחץ הדם, ועל הפרשת ההורמון הגורם ליצירת תאי דם אדומים. תפקיד נוסף של הכליות הוא לשמור על הומאוסטאזיס. הכליות מפרישות את העודפים של מים, מלחים, ושתנן.

במצב הרגיל לא מכיל השתן חלבון או תאים בכמות משמעותית. בבדיקת שתן כללית ניתן לגלות רמזים למחלות או הפרעות שונות, כמו זיהום בדרכי השתן, דלקת כליות, הפרעות מטבוליות או אנדוקריניות. לרוב בדיקת השתן מיועדת לאבחן מחלות בדרכי השתן עצמן או בכליות, אבל לעיתים משתמשים בבדיקת שתן על מנת לבדוק נוכחות מחלה, למשל סוכרת. 

בבדיקת שתן כללית בודקים את צבעו של השתן, חומציותו, משקלו הסגולי, כמות החלבון ותוצרי שכפול חיידקים (ניטראטים), קטונים, ומרכיבים תאיים - בעיקר תאי דם לבנים ותאי דם אדומים.

מה אומר מראה השתן?

לנוזל השתן מראה, צבע וריח אופייניים. כל שינוי בתצורתו הרגילה, עשויה להעיד על בעיה בדרכי השתן הדורשת בדיקת מעבדה. 

צבע:
השתן לרוב צלול, צהבהב, בשל כמויות קטנות של צבען (פיגמנט) מכיס המרה. צבעים אחרים עשויים להופיע במצבים שונים וחלקם מעידים על בעיה. כך למשל, שתן צהוב או כתום מופיע עקב התייבשות או מיעוט בשתייה, אכילה מופרזת של גזר וירקות כתומים או צהובים אחרים, אך יכול להעיד גם על מחלת כבד או מחלת דם. שתן בצבע אדום עלול להעיד על דלקת בדרכי שתן, פגיעה כלייתית, דימום, פירוק מוגבר של כדוריות דם אדומות, אכילה מופרזת של פירות יער ועוד. צבע כתום-אדום של השתן מופיע פעמים לרוב עם נטילת התרופה סדורל. צבע כחול עלול להופיע עקב נטילת תרופות אנטיביוטיקות מסוימות, או בזיהום בחיידק פסאודומונס. שתן בצבע שחור או צבע קולה, עלול להעיד על מחלת כליות, דימום, מלאנומה, ושימוש בתרופות שונות.

עכירות:
באופן רגיל, שתן טרי הוא צלול. לפעמים עכירות נוצרת עקב נוכחות גבישים בשתן בסיסי – אז הוספת חומצה תגרום לעכירות להיעלם. עכירות יכולה לנבוע גם מכמות גדולה של תאים לבנים, חלבונים או חיידקים.

ריח:
לנוזל השתן ריח הנובע מפירוק שתנן (אוריאה) לאמוניה. ריח השתן של מבוגרים בולט יותר מזה של ילדים, מאחר ומבוגרים צורכים יותר חלבון, המתפרק בסופו של דבר ליותר אמוניה. ריח השתן של הבוקר לרוב חזק יותר מזה של שאר היום, בשל שהות ארוכה יותר של נוזל השתן בגוף, ופירוקו על ידי חיידקים שונים. ריח חריף עשוי להעיד על דלקת בדרכי השתן. ריח של ריקבון עלול להופיע בעקבות אכילת כמויות גדולות של אספרגוס.

קריטריונים לבדיקת שתן

משקל סגולי - SG-  Specific Gravity

משקל סגולי או סמיכות השתן (כמות המוצקים מומסים בשתן) מהווה מדד ליכולת הכליה לרכז או לדלל את השתן. משקל סגולי מוגדר כמשקל שתן פר משקל המים באותו נפח (משקל סגולי של מים הוא 1).
ערך תקין: 1.005-1.030 g/ml (בשתן הראשון של הבוקר יותר מ- 1.02 בדרך כלל).

משקל סגולי נמוך (1.001-1.003) אופייני למחלות בהם ישנו נזק טובולרי (כגון Glomerulonephritis, Pyelonephritis) ולסוכרת תפלה (Diabetes Insipidus) - זוהי הפרעה נדירה בחילוף חומרים בה החולה מייצר כמויות גדולות של שתן בגלל מחסור בהורמון אנטי-דיורטי (ADH) המווסת ספיגה חוזרת של מים מן הכליות.

משקל סגולי גבוה יכול להעיד על איבוד המים (הזעת יתר, שלשולים, הקאות), סכרת, מחלת כבד, אי ספיקת לב (congestive heart failure), אי תפקוד של יותרת הכליה (Adrenal). SG מושפע מאוד מנוכחות סוכר (1% גלוקוז תורם 0.004 נקודות ל-SG ) ומנוכחות חלבון (1% תורם 0.003 נקודות ל- SG).

>> וגם: כך תפענחו תוצאות של בדיקות דם

חומציות (pH)

תפקוד תקין של כל מערכות הגוף דורש שמירה מהודקת על ערכי החומציות, הקרויה גם pH, ספציפי ברקמות ונוזלי גוף. כל חריגה מטווח ה-pH התקין יכולה להיות בעלת השפעה הרת אסון על תהליכי הגוף התקינים, מכאן החשיבות הרבה של הבדיקה. שני האיברים המווסתים את המאזן חומצה-בסיס בגוף הם הראות והכליה. מרבית ה- CO2 שנוצר משריפת  המזון משתחרר דרך הריאות ואילו חומצות בלתי נדיפות (לקטית, פירוביט, ציטרית, זרחתית וכו') מופרשות בשתן דרך הכליה. בנוסף, יוני נתרן הנספגים בטובולי מתחלפים עם יוני מימן ואמוניום ומופרשים בשתן, לכן הפרעה בהפרשת יוני נתרן תשפיע על חומציות השתן.

ערך תקין נע בין 4.5 ל- 8.5, כאשר בתנאי תזונה רגילים השתן בדרך כלל מעט חומצי (pH 6).
שתן חומצי יהיה כאשר דיאטה עשירה בחלבונים, במקרה של נטילת תרופות המכילות אמוניום כלוריד, יכול להעיד על הרעבה, חום, קשיי נשימה, סכרת לא מבוקרת.

שתן בסיסי יהיה אחרי ארוחה (תגובה להפרשת מיצי קיבה) או במקרה של דיאטה עשירה בירקות, פירות הדר, חלב ומוצריו. נטילת תרופות מסוימות (כגוןAodium Bicarbonat  Potassium Citrate, Acetazole Amid,) משרים הפרשת שתן בסיסי. זיהום חיידקי אומנם גורם ל-pH  לעלות, לכן ככל ששתן יעמד בטמפרטורת החדר, כך יהיה בסיסי יותר.

אומנם, במחלת חמצת, עקב ליקוי באבובית הכליה (RTA - Renal Tubular Acidosis) שבה הפרשת יוני מימן בטובולי לקויה, למרות החמצה כללית השתן נשאר בטווח תקין.

יצירת אבנים - חומציות השתן משפיעה על סוג האבנים שיכולים להיווצר בדרכי השתן. אבנים של זרחן ופחמימן נוצרים בשתן בסיסי, ואילו אבנים בנויים מחומצת שתן, ציסטין ואוקסלאט שוקעים בסביבה חומצית.

ליוקוציטים (WBC)

תאי דם לבנים. נוזל השתן באופן תקין אינו מכיל כדוריות דם לבנות. ריבוי תאים לבנים מעיד על דלקת בדרכי השתן.
ערך תקין: שלילי (עד 20 תאים למיקרוליטר)

בדיקת שתן (צילום: אימג'בנק / Thinkstock)
לנוזל השתן מראה, צבע וריח אופייניים|צילום: אימג'בנק / Thinkstock

ניטריטים (Nitrite)

חיידקים גרם שליליים (כמו E. coli) מחזרים את הניטראט לניטריט. ניטראטים מופרשים בשתן כתוצר לוואי של עיכול ירקות: חלק מהחיידקים ממירים את הניטראטים שבירק, לניטריט, ולפיכך נוכחות ניטריט בשתן מהווה מדד עקיף לזיהום חיידקי בשתן (bacteriuria).
ערך תקין: שלילי

חלבון (Protein)

באופן תקין, נוזל השתן אינו מכיל חלבונים, משום שגודלם אינו מאפשר מעבר דרך צינוריות הכליה. סה"כ חלבונים מתחלקים לקטנים וגדולים. החלבונים הגדולים אמורים להישאר בפקעית ((glomerulus, ורוב החלבונים הקטנים אמורים להיספג אל הגוף באבובית (tubules), כך שבשתן המופרש רמת החלבון נמוכה מאוד. הימצאות חלבון בשתן עלולה להעיד על מגוון מחלות כליה כגון פגיעה סוכרתית בכליה, רעלת הריון, מחלות זיהומיות, הרעלת מתכות, יתר לחץ דם ואף סרטן.
ערך תקין: שלילי (עד mg/dL 15)

גלוקוז (Glucose)   

מעיד עלסכרת, פגיעה בכליות (מעל 180mg/dL)
ערך תקין בצום: עד 30mg/dL

קטונים (Ketones)

בדיקת נוכחות קטונים בשתן - חומר הנוצר מפירוק מהיר של חומצות שומן. חומצות שומן משתחררות מתאים אוגרי שומן, ומתפרקות במהירות לקטונים בתנאי מצוקה של הגוף. מעיד עלסכרת, הפרעה בתהליך מטבולי או הרעבה, פעילות יתר של בלוטת התריס , חום גבוה.
ערך תקין: שלילי (עד 5 mg/dL)

>> אל תגידו לא ידענו: עובדות מוזרות על גוף האדם

אורובילינוגן (Urobilinogen)

אורובילינוגן הוא תוצר לוואי של התפרקות תאי הדם האדומים. נוצר מבילירובין לרוב ע"י חיידקים במעי ונספג בכבד.
ערך תקין: שלילי (עד 2 mg/dL).
ערך גבוה מעיד על מחלת כבד או הרס יתר של תאי דם אדומים.

בילירובין (Bilirubin)

בילירובין הוא תוצר פירוק של כדוריות דם אדומות. כעיקרון הבילירובין אינו אמור להימצא בנוזל השתן, אולם לעיתים כמויות מעטות ממנו מוצאות את דרכן אל השתן. אם כמויות גבוהות של בילירובין נמצאו בנוזל השתן, הדבר מעיד על מחלה אפשרית.
ערכים גבוהים עלולים להעיד על. ערך גבוה של בילירובין בשתן עלול להעיד גם על מחלת כבד. תוצר של התפרקות תאי הדם האדומים (המוגלובין).
ערך תקין: שלילי (עד0.2 mg/dL).
ערך גבוה יכול להעיד עלמחלת דם המוליטית בה נהרסות הכדוריות הדם האדומות בקצב גבוה, מחלת כבד או פגיע בדרכי הובלת המרה.

דם (RBC)

בבדיקה זו נמדד ריכוז של המוגלובין בשתן.
ערך גבוה יכול להעיד על סכרת, פגיעה בכליות (מעל 180mg/dL), דלקות בדרכי השתן, גידול סרטני, אבנים בדרכי השתן או דלקת הערמונית (פרוסטטה).
ערך תקין: שלילי (עד 0.03 mg/dL)

תרבית שתן

מטרת תרבית השתן היא לאבחן דלקת בדרכי השתן. שתן תקין יהיה לרוב סטרילי, אולם קיימים מספר מצבים בהם האדם בריא, אך בתרבית השתן תהיה צמיחה של חיידקים. לתרבית שתן יש לאסוף רק את אמצע זרם השתן (mid-stream), לאחר ניקוי יסודי של האזור במים וסבון.

לביצוע התרבית מונחת דגימת שתן על קרקע מזון מיוחד המאפשר צמיחה של חיידקים או פטריות הנמצאים בשתן, כך שעל פי מספר מושבות החיידקים שיצמחו ניתן להעריך את מספר החיידקים בתרבית. בנוסף ניתן לבחון בבדיקה את רגישות החיידקים לאנטיביוטיקה, על מנת להתאים לנבדק טיפול אנטיביוטי יעיל נגד זיהום, במידה והוא קיים. *בדרך כלל יש לקחת תרבית שתן לפני תחילת הטיפול האנטיביוטי.

>> למתחם פענוח בדיקות