בסרט "הג'וקר" שיצא לאקרנים לאחרונה, גיבור הסרט (או ליתר דיוק אנטי-גיבור), ארתור פלק (חואקין פיניקס), חווה התפרצויות צחוק בלתי נשלטות. כשהוא חווה אותן במקומות ציבוריים, הוא מוסר לאנשים המבולבלים שבקרבתו פתק קטן שבו כתוב כי הוא סובל מבעיה נוירולוגית שגורמת לו לפרוץ בצחוק מתגלגל בלתי רצוני.

אם ראיתם את הסרט, ככל הנראה מצאתם את עצמכם תוהים לכל אורכו אם מדובר במחלה אמיתית, או שמא המצאה ממוחו הקודח של אדם שאינו יציב מבחינה נפשית? בכל זאת, מדובר בדמות שאמינותה מוטלת בספק, בייחודאחרי "האביר האפל", שם מספק הג'וקר (הית' לדג'ר) הסברים שונים לצלקות על פניו – מה שמראה שהוא לא בדיוק אדם שניתן לסמוך על המילה שלו. אז האם באמת הצחוק נובע מבעיה רפואית?

חואקין פיניקס בתפקיד הג'וקר (צילום: יחסי ציבור)
מבוסס על בעיה נוירולוגית אמיתית|צילום: יחסי ציבור

>> לייק בפייסבוק כבר עשיתם? 

אזהרת ספוילר: את התשובה לשאלה הזו הצופים לא ממש מקבלים במהלך הסרט. למעשה, גם שמה של הבעיה הרפואית שהוא טוען שהוא סובל ממנה לא מצוין. אך למעשה, היא אכן מבוססת על בעיה רפואית אמיתית שנקראת תסמונת פסאודובולברית (Pseudobulbar Affect PBA).

PBA היא בעיה רפואית המאופיינת באפיזודות של פרצי צחוק או בכי בלתי נשלטים ובלתי הולמים, לפי אתר המרכז הרפואי "מאיו קליניק". בעיה זו אופיינית לאנשים הסובלים ממחלות נוירולוגיות שונות או מפציעות נוירולוגיות, שמשפיעות על האופן שבו המוח שולט ברגשות. אנשים שסובלים מבעיה זו חווים רגשות כמו כל אדם אחר, אך עלולים לסבול מפרצי צחוק ובכי ללא קשר לסיטואציה שהם נמצאים בה. לכן זה פוגע באיכות החיים של האנשים שסובלים מהתסמונת, שחשים גם לא מעט מבוכה בעקבותיה. לפי מאיו קליניק, עקב פרצי הצחוק והבכי, רבים מקבלים אבחנה שגויה, שכן רופאים מתבלבלים וחושבים שמדובר בהפרעת מצב רוח (למשל דיכאון). אבל כאשר מגיעים לאבחנה הנכונה, ניתן לשלוט בבעיה באמצעות תרופות.

 עוד ב-mako בריאות:
>> הסיבה שממש משתלם לאכול שאריות פסטה מחוממות
>
> אוי לא: לא תאמינו מה נמצא בכל תיון
>
> חשבה שזו רק שערה הפוכה בעור וגילתה משהו נורא

השינויים שנעשו לטובת הסרט

אבל בעוד שמדובר בבעיה נוירולוגית שאכן קיימת, ישנם כמה אספקטים של התסמונת ששונו בסרט, כך שיתאימו יותר לדמות ולעלילה. ראשית, פלק סובל רק מפרצי צחוק – ולא מפרצי בכי, שהם למעשה נפוצים יותר. נוסף לכך, נראה שפרצי הצחוק מגיעים ברגעים שבהם פלק מרגיש אי-נוחות, או תחת סטרס. כלומר מרומז שפרצי הצחוק מתעוררים עקב טריגר נפשי או רגשי כלשהו. במציאות, פרצי הצחוק והבכי מתרחשים לרוב באופן ספונטני לחלוטין, ללא שום טריגר נפשי או רגשי.

הג'וקר, ביקורת סרט (צילום: יחסי ציבור,  יח
האם "הג'וקר" משתמש במתמודדי הנפש כשעיר לעזאזל?|צילום: יחסי ציבור, יח"צ

למרות השינויים הללו, הופעתו של פיניקס זוכה לשבחים רבים ברחבי העולם (ובצדק רב), בעיקר כי ניכר שנעשתה עבודת תחקיר מעמיקה וכי פיניקס השקיע מאמצים רבים כדי לגלם באופן אמין דמות שנאבקת בבעיות נפשיות וחברתיות. הסרט גם מדגיש את אוזלת ידן של הרשויות, שנכשלות לספק מענה טיפולי לאנשים שמתקשים עם בעיות נפשיות, עקב מחסור במימון.

אך לצד כל זה, קשה להישאר אדישים לבעיות שונות בסרט מבחינת ייצוג של אנשים הלוקים בבעיות נפשיות ונוירולוגיות כמו אלה של הג'וקר. נראה שהשימוש בתסמונת פסאודובולברית נעשה כדי לספק מאפיין נוסף לדמותו של הג'וקר, מבלי להתעמק מספיק בבעיה שמשפיעה באופן משמעותי על איכות החיים של הסובלים ממנה. עבורם, בעיה נוירולוגית זו היא לא עוד סתם "מאפיין" שלהם, אלא דבר שמשפיע על חייהם ועל סביבתם. מעבר לכך, הוליווד מעולם לא הצטיינה בייצוג נכון והולם של מחלות נפשיות, שכמעט תמיד מהוות "סיפור רקע" לדמויות של רשעים שפוגעים באנשים. כשבפועל, מרבית האנשים שמתמודדים עם מחלות נפשיות לא מהווים סכנה לסביבה, אלא למעשה מהווים סכנה לעצמם, יותר מהכל. בהתאם לכך, לא מעט אנשים מודאגים מ"הג'וקר" בכל הנוגע לסטיגמטיזציה של מתמודדי נפש והפיכתם לשעיר לעזאזל.