לאחרונה פורסם סיפורה יוצא הדופן של אישה בת 64 מקנברה אוסטרליה, שנאלצה לעבור ניתוח לשליפת תולעת טפילית שהתיישבה במוחה. ממצאי התקרית עלו בכתב העת של ה-CDC (המרכז לבקרת מחלות ומניעתן).

מדובר בטפיל מסוג נמטודה (ROUNDWORM) שחי בגוף של נחש פיתון, והגיע לגופה של האישה ככל הנראה דרך אכילת צמח מאכל, שלא נשטף כראוי, וזוהם בצואת נחש, המכילה ביצי תולעים. מחלת הרקע של האישה שהתגוררה בסביבה טבעית ואכלה מן הטבע, תרמה כנראה לחדירת המזהם לגופה ולמוחה והוא הוצא בניתוח לאחר שהתלוננה על בעיות במערכת העצבים. 

זהו כמובן מקרה נדיר מאד, וזן התולעת ייחודי לאוסטרליה, אך גם בישראל קיימות תולעים וטפילים מטרידים אחרים. המדריך הבא יעזור לכם להכיר אותם מקרוב ובעיקר - להיזהר מהידבקות בהם.

התולעים והטפילים השכיחים בארץ - כך תדעו להתגונן
התולעים והטפילים השכיחים בישראל: כך תדעו להתגונן


תולעי הסיכה (Pinworm): גורמת לגרד בפי הטבעת

הן פוגעות במיליוני בני אדם בעולם ושייכות לקבוצת נמטודות אך גודלן קטן (כ-1 סנטימטר) והן השכיחות ביותר בקבוצה זו. תולעים אלו מתגוררות במעיים של בני אדם אך לא גורמות להם נזק. בלילה הנקבה של תולעי סיכה יורדת לכיוון פי הטבעת להטיל ביצים וגורמת לגרד. האדם הפגוע מגרד את האזור, הביצים נשארות על האצבעות ובייחוד מתחת לציפורניים וכך מועברות לאדם אחר, ולכן הן מידבקות. רחיצת ידיים תכופה עם דגש על גזירה והיגיינת ציפורניים מונעות את ההדבקה.

נוירוציסטיצרקוזיס (Neurocysticercosis): גורמות להתקפים אפילפטיים

תולעת נדירה בארץ, אך כדאי להכיר אותה מכיוון שהיא מהווה סיבה מובילה לאפילפסיה בעולם. היא נגרמת מביצים של "תולעת סרט" (Tapeworm) בשם Taenia solium, שחודרות לזרם הדם ממערכת העיכול, משם הן נישאות למוח. שם במוח הן יוצרות ציסטות שמגרות את רקמתו וגורמות להתקפים אפילפטיים. המחלה נפוצה בעולם באזורים שבהם מגדלים ואוכלים בשר חזיר. גם בישראל דווחו כמה מקרי הדבקה המתרחשת בזמן אכילת מזון שמזוהם עם צואת בן אדם הנושא את התולעת הבוגרת במעיו.

תולעת סרט (צילום: defun, Thinkstock)
תולעי סרט|צילום: defun, Thinkstock

אכינוקוקוס (Echinococcus): נגרמת כתוצאה ממזון המזוהם בצואת כלבים

גם היא תולעת סרט, שיוצרת ציסטות באיברי גוף שונים, בעיקר בכבד ובריאות, אחרי שאדם אוכל מזון מזוהם בצואת כלבים. הציסטות לרוב לא גורמות לתסמינים ומתגלות במקרה אחרי שנים רבות, בבדיקות הדמיה שמבוצעות מסיבה אחרת. לעיתים הן יכולות להגיע לגודל של 20 ס"מ, ללחוץ על איברים סמוכים או להיקרע ולגרום נזק. במקרים נדירים הציסטה מתמקמת בלב - מצב המסכן חיים ודורש הוצאתה בניתוח. בישראל, מדובר במקרים די נדירים, אך אכינוקוקוס נמצאת בכלבים ובעדרי חיות משק כמו כבשים ועזים, ולכן קיים פוטנציאל הדבקה.

סוגים אחרים של תולעים אינם נפוצים בישראל, ורואים אותם בעיקר בקרב מטיילים שחוזרים ממדינות טרופיות מתפתחות שאכלו מאכלי ים לא מבושלים, נחשפו למקורות מים מתוקים או הלכו יחפים בטבע.

טפילים
טפילים

טפילים הם קבוצה גדולה של מזהמים הגורמים למחלות שונות בקרב בני אדם. 


ג'יארדיה (Giardia) : מועבר דרך מים מזוהמים

זהו טפיל זעיר שמהווה מזהם במערכת העיכול השכיח בעולם. הוא מתרבה במעי בן אדם אחרי שמגיע לשם עם מים מזוהמים או אחרי מגע עם אדם נגוע, שיכול להיות גם ללא תסמינים. ביטויי המחלה הם: שלשול, עייפות, כאבי בטן וגזים. כדי למנוע את ההדבקה חשוב לשמור על היגיינת ידיים ולהקפיד על שתיית מים מינרליים או מורתחים, בעת שהייה במקומות שבהם מי ברז לא עוברים ניקוי הולם.

הכנרת (צילום: צחי גביש, רשות הכינרת)
מיקרוספורידיה היא סוג של פטרייה מזיקה שאותרה לאחרונה גם בכינרת|צילום: צחי גביש, רשות הכינרת

קריפטוספורידיום (Cryptosporidium): מצוי במקורות מים מזוהמים

טפיל בעל יכולת ליצור ספורות (צורות קטנטנות ועמידות) שקשה לנקות מהן את המים. מדובר לרוב במי בריכה או מקורות מים טבעיים שמכילים שרידי צואה. הספורות של קריפטוספורידיום עמידות אפילו לכלור לכן בליעת מי בריכה עלולה לגרום להדבקה. התסמינים דומים לאלה של ג'יארדיה, כלומר שלשולים וכאבי בטן, אך הם בד"כ עוברים ללא טיפול תוך שבוע-שבועיים, בהנחה שמדובר באנשים עם מערכת חיסון תקינה. הימנעות מבליעת מים בבריכה או ממקורות מים אחרים עוזרת להימנע מהדבקה. כמו ברוב טפילי מעיים, אפשר להדבק בקריפטוספורידיום מאדם חולה אם לא מקפידים על היגיינת ידיים, למשל בגני ילדים.

מיקרוספורידיה: עלה לתודעה לאחרונה בגלל המקרים בכינרת

סוג של פטרייה, שעלתה לתודעה לאחרונה כאשר מספר אנשים סבלו מדלקת עיניים אחרי רחצה בכנרת. אנשים התלוננו על אודם ותחושת גוף זר בעין כיום עד שבועיים אחרי הרחצה בכנרת. ברוב המקרים הדלקת חלפה עם טיפול אנטיביוטי מקומי ללא פגיעה בראייה. משרד הבריאות ממליץ על שימוש במשקפת בזמן רחצה בכנרת ופניה לרופא במקרה של הופעת התסמינים הנ"ל.

אקנטאמבה (Acanthameba): עלול לפגוע באנשים המרכיבים עדשות

טפיל אחר שפוגע לעיתים בעיניים הוא אקנטאמבה, שמגיע לסביבת העין עם מים מזוהמים, ועלול לחדור לתוך קרנית העין דרך סדקים שנוצרים לאנשים שמרכיבים עדשות מגע.

נגלריה (Naegleria)

זוהי אמבה נוספת המתאפיינת באהבתה למים חמימים ועומדים, ולכן היא נפוצה באגמים, מעיינות חמים ובריכות מים ללא כלור. צלילה או קפיצה למים במקומות כאלה מאפשרת לאמבה לחדור למח דרך חלל האף ולגרום לדלקת מח קשה (מנינגואנצפליטיס), המסתיימת במוות במרבית המקרים. המחלה הזאת נדירה מאד, למשל בארה"ב דווחו 157 מקרים ב-60 שנה האחרונות, בעיקר ממדינות דרומיות. בישראל דווח מקרה אחד לפני כשנה.

אישה בהיריון אוכלת סלמון (אילוסטרציה: Radoslav Cajkovic, shutterstock)
טוקסופלזמה היא טפיל שעלול לפגוע בייחוד בנשים בהיריון, ומצוי בין היתר במזונות נאים מהחי|אילוסטרציה: Radoslav Cajkovic, shutterstock

טוקסופלזמה Toxoplasma

טפיל זעיר אחר שמדביק 30%-50% מאוכלוסיית העולם. לרוב הוא לא גורם לתסמינים או נזק בקרב אנשים בריאים, אבל לא כך הדבר כשמדובר בבאנשים עם דיכוי חיסוני. לטוקסופלזמה יש תכונה ייחודית - להישאר בגוף במצב רדום לכל החיים, ולהתעורר כשמנגנוני ההגנה יורדים. במצב זה עלולים להיווצר תסמינים משמעותיים, משניים לגדילת ציסטות המכילות טפילים במוח, בשרירים ובאיברים אחרים. בנוסף, הדבקת אישה בזמן היריון, (בדרך כלל כתוצאה ממגע עם הפרשות של חתולים, מים מזוהמים או אכילת בשר שלא בושל היטב), עלולה לגרום לבעיות קשות ולסיכון לעובר.

טריכומונס Trichomonas 

טפיל חד תאי בצורת עלה שעובר ביחסי מין וגורם למחלת מין, ניתן למנוע הדבקה שלו על ידי שימוש בקונדום.

"שושנת יריחו"

בשנים האחרונות טפיל זה התפשט מעבר לאזור ירושלים ובקעת הירדן, ואפשר להדבק בו באזור הכנרת ועמק בית שאן, והערבה והנגב, הנחשבים לאזורי המחיה של מכרסמים, המשמשים כמאגר טבעי לטפיל, ושל זבובי החול, המשמשים כאמצעי העברה של טפיל זה. ההדבקה מתרחשת כאשר זבובת חול קטנטנה עוקצת אדם, בדרך כלל בחלקים החשופים של הגוף, כמו הפנים והגפיים. כעבור שבועיים עד כמה חודשים מופיע פצע שגדל והופך לכיב. החדשות הטובות הן שהכיב לרוב נרפא לבד, אך החדשות הרעות הן שזה לוקח חצי שנה עד שנתיים.

כדי להימנע מהדבקה מומלץ ללבוש בגדים ארוכים, להשתמש בדוחי חרקים ולהפעיל מזגן או מאוורר בשעות פעילות של זבובי חול שאלה שעות חשיכה. בנוסף, זבובי חול עפים בגובה נמוך לכן קל יותר להיעקץ אם אתם נמצאים על קרקע. אם אתם בכל זאת חוששים שנדבקתם ואתם סובלים מפצע שלא נרפא במשך כמה שבועות, יש לפנות לרופא כי קיימים טיפולים המזרזים את הריפוי.

שושנת יריחו (צילום: wikimedia user: Abanima)
שושנת יריחו - הפצע הופך לכיב|צילום: wikimedia user: Abanima


לסיכום: הסביבה בה אנו חיים מלאה בפתוגנים (מחוללי מחלות), שלרוב נכנסים לגוף האדם עם מזון או מים מזוהמים או מועברים בידיים מלוכלכות. כדי למנוע זאת חשוב לדאוג שכל דבר שנכנס לגופכם או בא במגע אתו יהיה נקי. בשר ומאכלי ים צריכים להיות מבושלים היטב ופירות וירקות שטופים היטב. במדינות עם רמת היגיינה נמוכה וניקוי מים לקוי מומלץ לשתות מים מורתחים או מינרליים. חשוב שגם פירות וירקות יהיו שטופים במים כאלה. היגיינת ידיים עם דגש על ציפורניים תרחיק מזהמים רבים מגופכם ותשמור עליכם ממחלות.

הכותבת היא ד"ר אולגה פלד סימון, מומחית במחלות זיהומיות ורפואה פנימית, בקופת חולים מאוחדת מחוז מרכז