בחיים לא דמיינתי שזה יקרה לי. זה הכי פחות צפוי לגברים, אנחנו כמעט ולא חווים את המחלה הזאת - את סרטן השד. זה התחיל ממציאת גוש קטן ועבר לשורת בדיקות, טיפולים וניתוחים רפואיים, כריתת שד וכימותרפיה. למרות הכל חיבקתי את כל השינויים שהגוף שלי עבר, כולל הצלקות והסרת הפיטמה, שבאופן אירוני השפיעו על הביטחון העצמי שלי במשך כל כך הרבה שנים.
בתקופה האחרונה עלתה לאוויר סדרת הדרמה "חולי אהבה" - המספרת את סיפורו של מיכה חדאד (עמוס תמם), גבר שמתמודד עם סרטן השד, ממש כמוני. היא לקחה אותי אחורה בזמן והצפייה בה, היא כמו להסתכל במראה, מה שיצר אצלי חיבור מיידי ועמוק. כל פרק נושא את ההתמודדות של מיכה עם המחלה - ופתאום יצא לי להסתכל מהצד איך החברה "מקבלת" גבר עם סרטן שד.
החוויה "הגברית" של סרטן השד זוכה בימים אלו להתייחסות ישירה בפריים טיים, בפעם הראשונה. ולראות כל חלק במסע שלי מובא למסך גרם לי להרגיש מובן יותר, פחות מבודד. לסרטן יש שם רע, מתים ממנו ואתה תמיד מצפה לשמוע שהגוש הוא שפיר, אבל אז מגיעה בשורה שהגוש בשד שלך התגלה כגידול סרטני (כלומר יש לך סרטן בבלוטות החלב בחזה) או איך שאני גיליתי: קרצינומה דרגה 2 ללא מעורבות בלוטות לימפה.
ואז, אחרי המכה הראשונה - אתה מתחיל בקרב הישרדות לנצח את המלחמה בסרטן וגם השאלות לא מאחרות להגיע. "תישאר צלקת?", אני שואל ומפה לשם כבר מורידים את הפיטמה. טוב, כפי שנאמר בסדרה: משה דיין עשה יופי של קריירה עם עין אחד, זה לא סוף העולם.
בעוד שמיכה התעכב חצי שנה עם האבחון, אני כבר באותו השבוע הייתי אצל כירורגית ופחות משבועיים אחרי - עברתי ניתוח ונפגשתי עם אונקולוגית להתחלת הכימותרפיה. אני זוכר את הסצנה בה מיכה נכנס לניתוח, הוא מת מפחד, מפחד לא להתעורר. אני למוד ניסיון בחדרי ניתוח, אבל תמיד יש רגע קטן של פחד - איך תתעורר ומה יהיה כשתגלה שאין לך חזה? הייתי באותה נקודה בדיוק.
במהלך הטיפולים הכימותרפיים, מיכה לא מרגיש טוב. מעבר לעובדה שיש לו בחילות, הוא גם התאהב במי שהייתה אמורה להיות הרופאה שלו. אצלי אומנם זה לא קרה, אבל בכימותרפיה הראשונה הפסקתי לנשום והיה צריך לערב סטרואידים שהאריכו לי את השהות במחלקה - כל אחד והאהבה הראשונה שלו בכימו.
היו גם חלקים שונים ממה שאני עברתי ואפילו מצחיקים. בעוד שמיכה בקושי אוכל, אני הייתי פשוט שותה קפה ומאפה - ולגבי השיער, לי לא נשר. ואני בטוח שמישהו קורא את כרגע ומחייך ואומר: "אה, לא לכולם זה קורה?", כן, לא לכולם. היה שלב בסדרה שקראו למיכה חדאד - "מיכה חד-שד", מה שהבת שלי תמיד דואגת להזכיר לי בבית - "לאבא יש ציצי אחד".
"חולי אהבה" מדגישה את המאבק האוניברסלי בסרטן ובמקביל מביאה לקדמת הבמה את הדרך שבה אנחנו, הגברים, פוגשים אותו. היא מציגה את רכבת ההורים הרגשים והאתגריים החברתיים שמגיעים עם אבחון סרטן השד אצל גבר - והחיבור עם הסדרה היה חלק מהותי מהריפוי שלי, שממשיך גם אחרי שהבראתי ומעניק לי פרספקטיבה חדשה.
לצד זה, אני רוצה להדגיש באותה נשימה את התפקיד הקריטי של עמותת "חלאסרטן" (שהוקמה בהשראתה של טל יעקובסון ז״ל ע״י הוריה) בתהליך ההחלמה שלי. התמיכה שלהם לאורך הדרך הייתה הרבה מעבר לטיפול רפואי בלבד, מדובר בבנייה מחדש של חיים שבאותו הרגע הרגישו כאילו נעצרו, השבת התקווה וגיבוש קהילה שבה כל חולה יכול למצוא מקום ומטרה לאחר האבחון. המסע שסרטן השד העביר אותי התאפיין בקשיים - אך גם במציאת חוסן ולבסוף העצמה.
אור גולן חבר קהילת חלאסרטן