רק בחודש האחרון התפרסמו שלושה דו"חות של המועצה לשלום הילד, של עמותת על"ם ושל קופת חולים מכבי. כולם מדווחים על עלייה של עשרות אחוזות בבדידות ודיכאון אצל ילדים ובני נוער. הנתונים האלו פורסמו כשנתיים אחרי שהחלה מגפת הקורונה, כשכבר ברור שמדובר באירוע לא חד פעמי שמעלה את הלחץ והמצוקות בעיקר של ילדים ובני נוער. משבר הקורונה הוא משבר מתמשך, ובשפה מקצועית זה נקרא "טראומה מסוג שני" - אירוע שמתמשך וחוזר על עצמו.
עקבו אחרינו בפייסבוק ותקבלו את כל הכתבות ישר לפיד >
גם מה שלא נאמר במפורש - משפיע
אנחנו גם רואים שהמשבר הנוכחי תוקף את כל המשאבים של המשפחה - כלכליים, חברתיים המתבטאים בבידודים, וגם כמובן רגשיים. פעמים רבות הוא אף מוביל למתחים וקונפליקטים בין הילדים להורים.
אחד הדברים שממעטים לדבר עליו הוא שהקורונה מביאה איתה תחושות של אשמה. האשמה מתבטאת בין בני זוג או הורים לילדים, או הילדים עצמם, ש"הביאו" את המחלה הביתה. זה מלווה בתחושה לא נעימה. האמא ואבא ובעיקר הסבא והסבתא נמצאים בסיכון והם יכולים להידבק חס וחלילה. מדובר ברובד עמוק של דברים סמויים שלא נאמרים, ועדיין תחושות האשמה והחרדה נמצאות באוויר.
המשפחה היא לא רק כר פורה למצוקות, היא גם פוטנציאל גדול לחיזוק החוסן של כל בני המשפחה. המשפחה בעצם מהווה את הגורם המרכזי שגם מארגן, גם מכוון וגם מהווה מקום מרגיע בחיים של הילדים, במיוחד אצל ילדים עד גיל ההתבגרות כשהמשפחה אז אפילו יותר חשובה מהחברים.
השלכות הקורונה על בני הנוער: דיכאון, אלימות ובדידות
בשנתיים האחרונות כמעט כולם נאלצו "להיתקע" עם המשפחה. אפשר להשוות את התקופה הזאת לסיטואציה של ערב חג שלפעמים מהווה מקור לדאגה, לא רק לשמחה. חייבים להתמודד עם זה, ואין אפשרות לברוח.
לאנשים רבים יש זכרונות לא נעימים ברגעים כאלה כמו אנשים שאיבדו יקרים ממלחמות, זקנה או מחלות. הנוכחות המשפחתית מציפה את הזיכרונות והרגשות השליליים ובתקופה הקורונה עלולה להביא לעליה של מתחים ותחושות שליליות. יום המשפחה הוא הזדמנות טובה לחשוב איך אפשר לשדרג את המעטפת המשפחתית ואיך להתמודד טוב יותר ביחד גם בזמנים מאתגרים.
הנה כמה דרכים לשמירה על החוסן המשפחתי גם במצבי משבר:
- בזמני משבר ההורה הרבה פעמים מבטל את המצוקות שלו והוא מנסה רק לעזור לילדים, זה עלול להוביל לתחושות של תסכול ומועקה. הדבר הכי חשוב שהורה צריך לעשות הוא לתת את תשומת הלב שלו גם לעצמו. הורה צריך לתת מקום לרגשות שלו וברגע שהוא מציג אותם למשפחה זה מחזק את הילד ואת הקשר.
דימוי שיעזור להבין את זה הוא המגדלור. מגדלור מאיר על עצמו כמו שמשפחה מאירה על עצמה. כשהורה מדבר על הרגשות של עצמו הוא משמש כעוגן ויכול לסייע לשאר המשפחה - לשאר הספינות מסביב שרואות את המגדלור. - עיקרון הרצף. משפחה ששומרת על הרציפות שלה ביחד כמו ארוחות שישי, זמני טלוויזיה, יציאה לגינה יכולה להתחזק. החוויה הרציפה מאפשרת להם להתמודד עם המשבר המתמשך הזה בצורה יותר קלה.
- שימוש במשאבי תמיכה חיצוניים, קהילתיים וחברתיים. משפחות שנעזרות בקהילה כמו חברים ומשפחה רחבה ולא מכונסות בתוך עצמן, מפתחות חוסן חזק יותר ומשדרות לכל בני המשפחה שזה בסדר ומותר ואפשר להיעזר באחרים.
- היכולת לעבד את החוויה. שיחה יומיומית על מה שקורה וביטוי מלא של הרגשות, ישפיע משמעותית על החוסן המשפחתי.
- להימנע מחשיבה קטסטרופלית. דפוס חשיבה שהרבה פעמים מאפיין אנשים בדיכאון שאצלם משהו קטן ושולי הופך להיות משהו גדול ומשמעותי. התקשורת בקורונה מאוד מעצימה את זה כאשר היא אומרת ש"המערכת הרפואית הולכת לקרוס", "תופעות לוואי הרסניות" וכדומה. הנגיף עצמו הוא מפחיד, בלתי נשלט ואנחנו לא רואים אותו. הוא מוביל אנשים רבים לחשיבה כזאת שהגיע סוף העולם ואין יותר חיים. ברגע שהמשפחה מתחילה לזהות את זה אצל אחד מבני המשפחה צריך להתמודד עם זה כדי להגביר את החוסן המשפחתי. חשיבה קטסטרופלית של רק אחד מהם יכולה להשפיע על כל המשפחה.
- והכי חשוב: לעודד את כולם להקפיד על ההנחיות, להתחסן ולהבין שגם זו תקופה שתסתיים, אולי אפילו בקרוב מאוד.
ד"ר שי חן גל, פסיכולוג קליני המשמש כפסיכולוג הראשי של קבוצת "עמל ומעבר"