במרץ 2020 כבר נראו סימני הקורונה הראשונים בישראל. בי"ח שיבא היה הראשון שהקים מתקן שדה שנועד לקלוט חולי קורונה ולבודדם כדי למנוע הדבקה והתפשטות הנגיף, אולם עד מהרה המתקן הפך למחלקה ייעודית לטיפול בקורונה, שהצטרפה לעוד מחלקות רבות כאלה שנפתחו בבתי החולים ברחבי הארץ.
אחרי כשנה של טיפול בחולים וגם פרידה כואבת מרבים מהם, ועל רקע מבצע חיסונים הנרחב - מחלקת הקורונה בשיבא נסגרה. למרות התקווה שמנעולי המחלקה יישארו סגורים, פרופ' גדי סגל, מנהל מחלקת הקורונה ומי שניהל את מתקן השדה הראשון, נאלץ כעת לפתוח אותה מחדש.
בראיון ל-mako פרופ' סגל מספר על התחושות הקשות שמתעוררות בו לנוכח המצב. ראשית, הוא פותח בסיפור על שיחה מטלטלת שהייתה לו לאחרונה: "לפני כמה ימים פנה אליי מישהו שסיפר לי על אימו בת ה 72 - אישה ללא מחלות רקע שלא התחסנה ושעכשיו גוססת מקורונה. היא מאושפזת בבי"ח קטן והוא רצה להעביר אותה אלינו למחלקה. כשניסיתי להבין מדוע היא לא מחוסנת, הוא ענה 'בגלל דיסאינפורמציה'. אני חושב שזה כל הסיפור פה. לצערי, כבר יצא לי לראות במחלקה שלנו יותר מדי אנשים שמאבדים את חייהם בגלל דיסאינפורמציה ומידע כוזב. זה מתחיל משמועות חסרות בסיס על כך שהמסכות לא יעילות וממשיך בהתבטאויות נוראיות בנושא החיסונים. לצערי לפעמים אנשים מבינים שהם טועים רק כשכבר מאוחר מדי".
האמנת שהמחלקה תיפתח כל כך מהר?
"האמת שלא. כבר מספר חודשים אני מטפל בחולים 'רגילים', שמגיעים למחלקה הפנימית, וקיוויתי מאוד שלא נצטרך לפתוח מחדש את מחלקת הקורונה. לצערי, המציאות טפחה על פנינו והוכיחה שכל עוד יש נתח לא קטן באוכלוסייה שלא מתחסן, וגם השמיים פתוחים לכניסת ווריאנטים חדשים – הקורונה לא תלך לשום מקום".
"לצערי לא ממש. כיום אין שום טיפול משמעותי וריאלי שיכול לסייע לחולים במצב קשה מלבד טיפול תומך. טיפול בסטרואידים עוזר מעט אבל הוא לא מרפא. במקרים מסוימים, לחולים שנמצאים בשלבים הראשונים של המחלה, אפשר להציע טיפול בנוגדנים שנמצאו יעילים במידה מסוימת בשלב כזה, אבל מדובר בטיפול שניתן בעירוי והלוגיסטיקה שכרוכה בו מורכבת מדי, ודאי כשמדובר בעשרות אלפי חולים שנמצאים במצב קל. לכן כרגע אין מקום לאופטימיות לגביו. בשורה תחתונה, צריך להבין שמדובר במחלה חשוכת מרפא וכרגע האור היחיד בקצה המנהרה הוא בעיקר החיסונים".
איך אתם נערכים לעומס הצפוי במחלקה?
"לאחרונה התחלנו להציע לחולי קורונה אופציה לאשפוז ביתי. אני חושב שמדובר בפתרון מצוין שמפחית את הסיכוי של החולה לסבול מזיהומים, מדיכאון. מעבר לכך, הוא מעניק פוטנציאל להגדלת ספיקת בתי החולים, ומפנה משאבי אנוש וגם מקום. גם השיקום יכול להתבצע מרחוק במקרים מסוימים".
מה צריך לקרות עכשיו כדי שלא נחזור לתקופת הסגרים לדעתך?
"בשתי מילים – ערבות הדדית. אנחנו יכולים לנסות להפיל את האחריות על הממשלה והמדינאים, אבל בפועל הכוח המשמעותי נמצא בידי הציבור. חשוב לעטות מסכה במקומות סגורים, להימנע מהתקהלויות והכי חשוב – לצאת להתחסן. כשכולנו נקפיד על כל אלה אני בטוח שהמצב יהיה הרבה יותר טוב. גם העובדה שבכל יום יוצאים מהארץ עשרות אלפי ישראלים לחופשה בחו"ל תמוהה בעיני ומראה על ניתוק מסוים – מה בוער? מי שלא חייב לטוס שפשוט לא יטוס. הרי כל יציאה מהארץ חושפת אותנו לווריאנטים חדשים ולהתפתחות מוטציות מקומיות. גם אם כרגע השמיים פתוחים זה לא אומר שחייבים לנצל את זה בכל הזדמנות. לכל אחד מאיתנו יש אחריות אישית במניעת התפשטות הקורונה".