הישראלים מוחים על ההגבלות הלכאורה קשות שמטילה עליהם המדינה בשל מגפת הקורונה, אבל לפי בדיקה שבוצעה באמצעות פלטפורמת המחקר המשווה של אוקספורד, our world in data, ישראל מופיעה בתחתית המדינות שמתמודדות עם הגבלות הנגיף. מתברר כי אפילו שוודיה עצמה, שלא הטילה סגר רחב, וכך גם גרמניה, מדורגות מעל ישראל ברשימת ההגבלות המשקללות, הגבלות על מוסדות הלימוד, מקומות העבודה וטיסות או מעבר בין מדינות. בזמן שישראל מדורגת בתחתית הטבלה, מעליה נמצאות גם ניו זילנד, צרפת ואנגליה - שבהן מתפתח כעת גל שני; איטליה, דנמרק, ארה"ב, ברזיל, בריטניה, דרום אפריקה, הודו, אירלנד, ועוד.
באירופה חזרו מרבית המדינות לשגרת קורונה חדשה, כשהן שואפות לאפשר לאזרחים לנהל חיים תקינים לצד המגפה. אך ההגבלות עדיין קיימות; איטליה אסרה על פעילות מועדוני לילה והגבילה פעילות מסעדות, וספרד הגבילה התקהלויות וטקסים דתיים למקסימום של 25 משתתפים בחלל סגור, ו-50 בפתוח, ואף הקטינה את התפוסה המותרת במסעדות. כל מדינה מנהלת מדיניות עצמאית לגבי מדינות אדומות, אך בכניסה למשל לגרמניה ובריטניה, נדרשים הנכנסים ממדינה אדומה לבידוד של שבועיים, ובתי הספר ברחבי היבשת נפתחים בהדרגה ולא חזרו עדיין לפעילות מלאה. חלק מהמדינות מחייבות עטיית מסכות בכיתות או מחוץ להן, ובאופן כללי, בחלק מהמדינות הוטלה חובת עטיית מסכות בחללים סגורים - גרמניה, אוסטריה, דנמרק ועוד.
ובישראל? בתחילת השבוע הגיע לשיא הוויכוח על ההגבלות שישראל מטילה על תושביה, עם הכוונה להטיל סגר על ערים אדומות שבהן התחלואה גואה. ברגע האחרון הוחלט לצמצם מאוד את ההגבלות עליהן, בדיוק כפי שקרה במקרים דומים. כך או כך, בסופו של דבר, משבוע לשבוע נגררת ישראל במצב של חוסר החלטיות ומעש, היעדר מדיניות סדורה להתמודדות עם המגפה, ותחלואה עולה המשבשת את חיי האזרחים.
בעד המודל השוודי: רף החסינות הדרוש הוא 20% בלבד
הנתון של אוקספורד שמציב את ישראל עם פחות הגבלות משוודיה הוא מעניין דווקא לנוכח הוויכוח בין אנשי המקצוע בנושא באשר לדרך הנכונה להתמודד עם הנגיף. לפני מספר ימים, בין הדיבורים לסגר, לדיבורים על הגבלות חלקיות בישראל, הציעו כ-120 חוקרים ורופאים במכתב לממשלה לאמץ דווקא את המודל השוודי לניהול המגפה.
המומחים, בהם הפרופסורים מייקל לויט, אודי קימרון, אמנון שעשוע וד"ר אמיר שחר, חתמו על פנייה לממשלה שבה הם ממליצים להגן על אוכלוסיות פגיעות, אך לא לנקוט צעדים קולקטיביים מרחיקי לכת: "סגר אינו מונע תמותה אלא מאריך את משך הזמן שבו אוכלוסיות בסיכון חשופות לנגיף, פוגע בהן בריאותית וגורם לתמותת יתר", כתבו. "לנוכח מידע רב שהצטבר ומצביע על סיכון תמותה מזערי לאוכלוסייה הבריאה, ולנוכח חוסר הוודאות ביעילות ובבטיחות של החיסונים בפיתוח בזמן הקרוב, הגישה שתאפשר יציאה מהירה מהמשבר תוך מזעור תמותה, חייבת להתמקד ברכישה של עומק חיסוני, תוך מניעת הדבקה של אוכלוסיות בסיכון" .
כדוגמה לטענתם, מסתמכים החוקרים על ניו זילנד, שלאחר סגר מהודק וניצחון המגפה, גילתה בשטחה מקרי הדבקה ממקור לא ידוע, וחזרה להטלת סגרים, שאחריהם המשיכו להתגלות מקרים. כך נפגעה הכלכלה, אך שליטה במגפה - לא הושגה. "סגר, על כן, הוא טעות אסטרטגית, שמקורה בחוסר הבנה בסיסית של מנגנוני המגפה", כתבו.
החוקרים טוענים כי אימוץ מדיניות שוודית משודרגת, היא מדיניות נכונה שתביא לסיום המגפה בזמן קצר ומזעור התמותה העודפת. על כן, קוראים המומחים להוריד את אפשרות הטלת הסגר משולחן הדיונים. לשיטתם, פיקוח מושכל על הסרת הגבלות הריחוק החברתי, יאפשר חשיפה אשר תוביל ל"פיתוח חסינות". החוקרים מסתמכים במכתבם על מידע מחקרי שלפיו הנגיף לא מתפשט ליותר מכ-20% מהאוכלוסייה, ללא תלות בהגבלות, וטוענים כי זהו רף חסינות העדר הדרוש לכל היותר. יתר על כן, לטענתם ישנם אנשים המחוסנים באופן טבעי קורונה בשל "חיסון צולב" הנגרם מחשיפה לזני קורונה אחרים הגורמים לצינון, וכי שיעור התמותה בקרב הנדבקים באוכלוסיות ללא מחלות רקע ומתחת לגיל 65 נמוך מ-0.005%.
"במרץ דיברו איתנו על מגפה של פעם במאה שנה, של שפעת ספרדית והמוות השחור- לא היה ולא היה קרוב לזה", אמר בוועדת הקורונה בכנסת אודי קימרון, פרופ' למיקרוביולוגיה קלינית בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב. "באמצע יוני דיברו איתנו על 6,000 מונשמים עד סוף יולי אם לא יהיו צעדים ואף שלא היו צעדים, היה בערך 100 מונשמים בלבד. מערכת הבריאות לא קורסת. באפריל שוודיה ובריטניה ניצבו בפני דילמת הסגר או חופש הפרט ומגבלות מועטות. בריטניה אמרה שהולכים לסגר ושוודיה הלכה למודל השוודי - חזו לשוודיה 100,000 מתים אך אנו רואים ששוודיה הגיעה באמצע אפריל לפיק המגפה והתמותה, אך היום אנחנו רואים שאין כמעט מתים בשוודיה. צריך להפסיק את ההפחדות האלה ולהפסיק לדבר על הסגר. צריך לאפשר לכל אחד לאפשר לבחור אם הוא רוצה לשים מסכה או לא, לפתוח את התחבורה הציבורית. כך נוכל לייצר שרשראות חסינות".
נגד המודל השוודי: "הדבקה נרחבת, משמעותה תמותה נרחבת"
שיעורי התמותה בקרב הנדבקים בקורונה מוערכים כיום על ידי ארגון הבריאות העולמי וה-CDC ב-0.5% - 1% מהנדבקים. כך או כך, אפידמיולוגים, רופאים וחוקרים אינם מדברים בקול אחד באשר לנגיף. הקורונה היא מחלה המתפשטת בעולם במשך פחות משנה, והמחקר בנוגע אליה - מועט יחסית ומשתנה מיום ליום, ככל שנאסף מידע מדעי על פני משך זמן. לכן, מתקשים החוקרים לדבר בסימני קריאה, ומהלכים בין הטיפות במציאות שבה יש צורך לאזן בין אינטרסים שונים של בריאות הציבור, המשבר הכלכלי והמגפה המתפשטת במהירות. ואולם, בתחילת השבוע הוצג מכתב מומחים נגדי - המציג את הסכנות בגישת חיסון העדר, שלה אין תיקוף מדעי מספק וודאי, בזמן שהיא מציבה את האוכלוסייה בסכנה.
"אסטרטגיה זו לא נוסתה באורח מכוון בשום מקום בעולם, ונסמכת על טענות לא מבוססות ואף מוטעות מבחינה מדעית ואמפירית העלולה להוביל לאסון רפואי, כלכלי וחברתי", כתבו החוקרים. "המדיניות להכלת הנגיף חייבת לכלול כיעד את צמצום ההדבקה ככל הניתן. טענת מקדמי מודל 'חסינות העדר' לפי תמותה מקורונה מוגבלת לכ-0.1% מהאוכלוסייה, ואינה מתיישבת עם נתונים מהעיר ניו יורק שבה מתו מקורונה מעל ל-0.2% מהאוכלוסייה הכללית. הדבקה נרחבת, משמעותה תמותה נרחבת".
לפי החתומים על המכתב הנגדי, ובהם ד"ר ירון בר-לביא, פרופ' רונית קלדרון-מרגלית, פרופ' רן נירפז, פרופ' אורלי מנור, פרופ' נדב דוידוביץ', פרופ' דורון גזית, פרופ' יעקב לביא ועוד, הטיפול בחולי קורונה דורש משאבים רבים, ופי שלושה יותר כוח אדם מאשר במאושפזים במחלקות דומות שאינן מחלקות קורונה. לדבריהם, המחלקות הפנימיות והטיפול הנמרץ נדחקים כבר בשלב זה לקצה, והדבקה נרחבת תדחק את ישראל אל אי הספיקה.
המדיניות הישראלית, לפי החתומים על מכתב הנגד, צריכה להיות מבוססת על הפחתת תחלואה, שמירה על חיי אדם ומחויבות לשמירה על האוכלוסייה המבוגרת וקבוצת הסיכון. "זה הזמן למדיניות שקולה, ריאלית, מבוססת מדע, מסודרת ואחראית, תוך שקיפות מלאה בנוגע ליעדיה ודרך מימושה", סיכמו החוקרים. "התגייסות כמדינה אחת, באחריות אישית וסולידריות, למען מטרה משותפת".
פרופ' רן ניר-פז, מומחה למחלות זיהומיות מבית החולים הדסה, מסביר כי "הטענות שהוצגו בבקשה לאמץ את המודל השוודי ואת גישת חסינות העדר, אינן מתוקפות מדעית. אחוזי התמותה מושפעים מספיקה ואי ספיקה של מערכת הבריאות, ומהשקפות אתיות-סוציולוגיות. בשוודיה מתו 5,835 איש על 84,000 חולים. יש ריחוק חברתי כרגע בשוודיה, ובשוודיה היו למעשה שלושה גלים כבר. אצל השוודים, אדם שחצה את גיל 65, זה בסדר שהוא ימות. אצלנו זה לא. בשוודיה 40% ממשקי הבית יש אדם אחד. ישראל היא לא שוודיה מבחינה תרבותית; כשגוף מקצועי בשוודיה נתן הנחיה, הממשלה לא ערערה עליה, וקבוצות פוליטיות בתוך המדינה לא הקימו אינתיפאדה. לישראל יש בעיות אחרות, סוציולוגיה אחרת, החברה שלנו שונה. יש הרבה דוגמאות בעולם באשר להתנהלות טובה של מדינות; טייוואן, איסלנד, ניו זילנד, אוסטרליה, אבל בסופו של דבר, אנחנו לא צריכים להסתכל על הדשא של השכן, אלא לגבש עמדה משלנו להתמודדות עם המגפה באופן המתאים לישראל".
האם המודל מתאים? שוודיה היא לא ישראל
בזמן שבישראל הוסרו כל המגבלות באחת לאחר סגר פסח והציבור חזר לחיי שגרה, לרבות מפגשים המוניים, חתונות לא חוקיות ולא אחת גם אי עטיית מסכות, האפידמיולוג הראשי של שוודיה, אנדרס טגנל אומר כי השוודים הפחיתו מרצונם החופשי את האינטראקציות החברתיות ל-30% מכדי אלו שהיו נהוגות טרום המגפה, וסקר שפורסם במדינה מעלה כי 87% מהאוכלוסייה ממשיכה לעקוב אחר המלצות התרחקות חברתית.
השוודים סברו מלכתחילה כי הטיפול במגפה הוא מרתון ולא ספרינט, ולא פסחו לחלוטין על מגבלות. מעבר לאיסור ביקורים בבתי אבות, בין היתר התקהלויות הוגבלו ל-50 בני אדם, ושירות בבתי קפה התבצע רק לשולחנות.
הממשלה השוודית מפרסמת המלצות ומבקשת מהעסקים לצמצם את מספר האנשים בבית העסק, וכן מציעה למעסיק להעניק לפחות 7 ימי מחלה למי שחלה בקורונה. גם אם אדם החלים לחלוטין, ממליצה הממשלה לקחת מנוחה של יומיים בבית.
לפי ניר-פז, השונות בין המדינות יכולה להפוך את אימוץ "המודל השוודי" בישראל לאסון. "המודל השוודי אומר ריחוק חברתי, ש-60% מהאוכלוסייה עובדת מהבית, ושהפוליטיקה לא מתערבבת עם ניהול המגפה. איפה בישראל קיים דבר כזה? אנחנו לא שם", הוא מסביר, ומוסיף: "קודם כול צריך לעשות, ובישראל לא עושים. רוני גמזו מנסה לעשות, וכל הכבוד לו. כולנו עומדים מאחוריו. גם אם יש משהו שהוא יעשה ואחשוב שאיננו נכון, אנסה להעביר את המסר. אבל זה לגיטימי. הקול של ארגון הבריאות העולמי מאוד צלול: כדי לפתוח בתי ספר צריך להשתלט על המגפה, צריך לעשות ולא לפחד, וצריך להימנע מפוליטיקה. מינו פרויקטור: שייתנו לו לעבוד ולא יפריעו לו".
ניר-פז, הרואה בעיניו את העומס על מחלקות הקורונה בישראל, מסביר: המחלה לא תיעלם. לטענתו, העומס על המחלקות רק יגדל, בזמן שכמות החולים במצב קשה עולה ומקדם ההדבקה נמצא מעל 1. "ככה אי אפשר להשתלט על המגפה. אם מישהו חושב שזה הזמן להתנהל כרגיל בחגי תשרי עם תפילות והתכנסויות המוניות, אז יש לנו בעיה. אם אנשים יתנהגו כמו שצריך, ויעשו את מה שאמרו להם אנשי המקצוע לעשות, גם בכמות כזו של תחלואה - אפשר בלי סגר. אם ביישובים קטנים שבהם יש תחלואה ידגמו בצורה מסודרת את היישוב, נדע מי חולה ומי לא, כמו שנעשה למשל בבה"ד 1. צריך לעבור כך שכונה שכונה במקומות בעייתיים, ולבודד את החיוביים. צריך לעבוד בתחום הכללים, ולא לבכות למה להוא איפשרו ואני לא יכול".
טיעוני התומכים והמתנגדים לאימוץ המודל השוודי
בעד
● סגר אינו מונע תמותה אלא מאריך את משך החשיפה
● הנגיף לא מתפשט ליותר מכ-20% מהאוכלוסייה
● שיעור התמותה של הנדבקים ללא סיכון נמוך מ-0.005%
● שוודיה הגיעה באמצע אפריל לפיק התמותה, אך היום אין כמעט מתים בשוודיה
נגד
● תמותה מקורונה אינה מוגבלת לכ-0.1% מהאוכלוסייה, בעיר ניו יורק מתו יותר מ-0.2%
● המחלקות בבתי החולים נדחקות כבר בשלב זה לקצה
● אין שום מחקר מהימן שתומך בטענת "חיסון העדר"
● שונות תרבותית תהפוך את אימוץ "המודל השוודי" לאסון