בימים אלו אנו מציינים שנה להתמודדות עם וירוס הקורונה. 15.3.20 סימן את היום שבו נסגרה התרבות, נסגרו רוב העסקים ונכנסנו למצב של משבר בריאותי יחד עם כל העולם.
מי היה יכול בכלל לדמיין נגיף עולמי שמשתק את כל העולם, משאיר את כולנו בבית בריחוק חברתי, מונע מאיתנו להיפגש עם ההורים, הסבים והסבתות שלנו, חברים או בכלל לשבת במשרד ולעבוד. עד הקורונה זה היה משהו שראינו בסרטים בדיוניים, על מגפה עולמית ואנשים שלבושים כאילו הם בחלל - ופתאום זו הפכה להיות המציאות שלנו.
ובכל זאת היה מי שדמיין (צריך להגיד גם את זה), ביל גייטס אחד, אני בטוח ששמעתם עליו, הוא חזה כבר לפני כמה שנים שהדבר הבא שיפגע באנושות לא תהיה מלחמה אלא מגפה עולמית.
בהסתכלות לאחור יש דברים שהיו בלתי נמנעים, בוודאי עד שהבנו איך הנגיף עובד בבסיסו, וגם היום רב הנסתר על הגלוי. מההתחלה היה ברור כי חייבים להקפיד על ריחוק חברתי, שמירת היגיינה ועטיית מסכות, וכך נהגו בכל העולם.
בימים הראשנים של המגפה ישראל אפילו נהנתה מקרדיט עולמי על היוזמות המהירות שנקטה כדי להילחם בנגיף, כמו סגירת נמל התעופה ופעולות נוספות שנחשבו אז קיצוניות ומוגזמות אבל כמה מעט ידענו ועד כמה מהר זה התדרדר לקבלת החלטות פוליטית, לא עניינית, שאינה שמה את הרפואה במרכז אלא את טובתם האישית של פוליטיקאים שונים ושל הממשלה.
רגע לפני שאנחנו צוללים לעומק הדברים שהיה אפשר לעשות אחרת חשוב להגיד משהו על מערכת הבריאות: המשבר הנוכחי פגש מערכת בריאות מעולה, עם רופאים ורופאות, צוותים סיעודיים, אחים ואחיות, מתמחים שנותנים את נשמתם למען החולים כל יום בתנאים מיושנים, בתת תקציב, במחסור קבוע במיטות, באנשי מקצוע ומה לא. שנים שהמערכת הזאת זועקת לעזרה ולא היה מי שיקשיב.
הקורונה הגיעה כשבמשרד הבריאות יושב השר ליצמן, אשר אינו איש בריאות, לא למד ולא עסק בבריאות ציבורית. אבל זה עוד היה מסתדר אם היה לו מנכ"ל שהוא איש רפואה, מנהל מערכות בריאות, אבל זה לא היה המצב. מנכ"ל המשרד, משה בר סימן טוב, איש משרד האוצר, שעד לתפקידו במשרד הבריאות היה זה שאחראי על הקיצוץ בתקציב הבריאות, אותו קיצוץ ואותו עול שאיתו נכנסנו למשבר הזה - שילוב שמהר מאוד הוכיח את עצמו כבעייתי ביותר וגרר ביקורת רבה מבית ומחוץ.
אפשר היה וצריך היה לאורך כל השנים לנהוג אחרת, לדאוג שמנכ"ל המשרד יהיה איש בריאות, איש עם ניסיון והיכרות עם המערכות הללו, עם הצרכים היומיומיים של הרופאים, הרופאות והצוותים המסייעים, שיאפשר גמישות מחשבתית, הבנה לאן להזרים תקציבים מהר ואיפה ואת מי לגייס.
אפשר היה אחרת גם בבחינת ההסברה
הבחירה שנעשתה כבר בתחילת הדרך של הפחדת הציבור ואיום בעשרות אלפי מתים וחולים וקריסה של מערכות הבריאות. דרך שמשום מה נמשכת עד היום למרות שכישלונה מוכח עם עשרות חתונות, אירועים והתקהלויות לא חוקיות המוכיחות שההפחדה לא עבדה ולא עובדת.
הסתכלות בגובה העיניים לציבור, אמירת העובדות על ידי אנשי מקצוע ולא מסיבות עיתונאים פוליטיות ב-20:00 בערב היו משיגות את תשומת לבנו הרבה יותר מגישת ההפחדה שבה נקטו בכירי משרד הבריאות וראש הממשלה.
אפשר היה גם אחרת בבחירת האסטרטגיה
או היעדר האסטרטגיה שאפיינה את המשבר, החלטות לא הגיוניות או לא ניתנות לביצוע, החלטות שמתקבלות באמצע הלילה לביצוע מיידי למחרת בבוקר, הורים שיושבים ומחכים למסיבות עיתונאים ב-20:00 כדי להבין מה קורה עם הילדים בבוקר ואם הם עצמם צריכים להישאר עם הילדים בבית.
החלטות לגבי מסעדות שהתקבלו לפנות בוקר והובילו לזריקת סחורות במאות אלפי שקלים של בעלי המסעדות.
זיגזוג אינסופי וחוסר החלטיות שהביאו לאובדן טוטאלי של הציבור בהנהגה.
אפשר היה גם אחרת בכל הקשור לנתב"ג
מהרגע הראשון גילינו כי למרות ההחלטה המאוד נכונה לסגור את נתב"ג, השיקולים הפוליטיים של הממשלה הם שקבעו ולא החלטות ושיקולים בריאותיים. כבר בתחילת המגפה נחשפנו לטיסות מניו יורק שחקירות אפידמיולוגיות גילו שעליהן היו מפיצי על שהדביקו מאות. ועדת החריגים שהוקמה בסגר האחרון והתגלתה גם היא כ"ועדת מקורבים" בעוד ישראלים רבים התקועים בחו"ל ומבקשים לשוב לביתם לא עברו את הוועדה ולא זכו לחזור הביתה.
אפשר היה גם אחרת בהאצלת הסמכויות והורדת ההנחיות לביצוע לדרגים מתחת לממשלה
אין ויכוח שממשלת ישראל היא האמונה על קביעת מדיניות והוצאתה לפועל בכל ימות השנה, והדבר רק מתעצם באיתות משבר. לא ישבתי בישיבות הקבינט ולא בהתייעצויות הממשלה, אך עדיין לא ברור לי ולרבים כמוני הסירוב המוחלט של ממשלת ישראל להאציל סמכויות, לאפשר בכך להנחיות ולהחלטות להגיע מהר יותר וביעילות לציבור הרחב. כך היה עם שילוב פיקוד העורף לאחר ביטולה של "רחל", הגף שזה בדיוק היה אמור להיות תפקידו, וכך גם עם ראשי הרשויות המקומיות.
עד היום, שנה לאחר פרוץ המגפה, ראשי הרשויות נטולי כל סמכות בתחום שיפוטם, זהו הרי דבר שלא יעלה על הדעת. ממשלה, כל ממשלה בכל מדינה, לא יכולה לנהל תפעולית אופרציה בסדר גודל כזה ללא האצלת סמכויות. היא לא יכולה לאכוף ברמת העיר או בית ספר נקודתי בטח ובטח שלא ברמת השכונה. מתן כלים לראשי הערים וסמכויות היה מסייע לממשלה, מאיץ את הדברים ומייצר שקיפות והתנהלות נכונה יותר.
למדורה הזו ניתן לשפוך את המחסור במטושים והבדיקות האפידמיולוגיות בתחילת הדרך, הבאת מכונות הנשמה שאין כוח אדם שיתפעל אותן, ההשפעה ההרסנית של ההתנהלות על בתי הספר ובעיקר על חטיבות הביניים (מדינת ישראל היא בין המדינות שבהן למדו הכי מעט השנה), הגברת הקיטוב והפלגנות בעם במקום ליצור אחדות ועוד ועוד.
עוד ב-mako בריאות:
>> חיסון "פייזר" פחות יעיל לאנשים בקבוצה זו
>> זה מה שאוכל חריף עושה לגוף שלכם
>> הסימנים שיכולים לנבא מראש מוות מקורונה
בעוד כשבועיים נחגוג את חג הפסח, אני מקווה שעם בני משפחותינו, זה יתאפשר בזכות החיסונים שמעל לארבעה מיליון אזרחים ואזרחיות כבר בחרו לקבל.
זה לא עניין של מה בכך, ואם יש לי ביקורת רבה על הניהול, הרי שמבצע הבאת החיסונים וחיסון כלל האוכלוסייה הוא מבצע בסדר גודל אדיר ועליו מגיע שאפו עצום לממשלה ולקופות החולים.
ביקורת ראוי שתישמע ותתקיים, ממנה אנו למדים ומפיקים לקחים ולצידה ראוי שייאמרו גם ההישגים. היציאה לחירות השנה מורגשת יותר מתמיד.
באפליקציית איזי ריכזו את כל המקומות בהם תוכלו להתחסן נגד קורונה:
* פרופ' יהודה אדלר הוא דיקאן הפקולטה למדעי הבריאות במרכז האקדמי למשפט ועסקים רמת גן ויועץ לענייני קורונה לערים הרצליה וראשון לציון