גלית ויצמן בת ה-18 מאושפזת במצב קל במחלקת זיהומיות א' של המרכז הרפואי הלל יפה, מחלקה המטפלת בחולים בנגיף הקורונה. משליחות בפריז, עברה למחלקה בשבוע שעבר. את הזמן הפנוי הרב שיש לה היא מקדישה לציור, כישרון שזנחה עד כה מפאת חוסר זמן.
> לייק בפייסבוק כבר עשיתם?
גלית ויצמן נחתה מפריז ביום רביעי שעבר, ה- 18.3. כמה שעות לאחר מכן "נחתה" במחלקה לזיהומיות א' של המרכז הרפואי הלל יפה, שנפתחה חמישה ימים קודם לכן. היא מוגדרת במצב קל, אבל זו לא בדיוק החזרה שלה קיוותה, באופן ברור מאליו.
למרות זאת, היא מנצלת את הזמן בצורה יצירתית במיוחד - היא מציירת ומאיירת את תחושותיה, גם לצוות. ביום שישי האחרון כתבה להם שבת שלום לצד ציור משעשע, לדוגמא ואפילו טרחה לעשות שלט עם מסרים לקהל הרחב בנוסח התקופה – "תישארו בבית". מה אומר על זה הצוות שכל יום מקבל ציור חדש? "מתרגשים מאוד מהמחווה. שרק תבריא ותצא מפה מהר".
"הצוות פה עושה עבודה נהדרת. הם מקסימים וקשובים, ומבינים שכולנו פה במצב לא פשוט. משתדלים שיהיה לנו הכי טוב", היא מספרת בעודה מגיעה לאסוף את ארוחת הצהריים מהחלון הייעודי, שדרכו מועבר ציוד ומזון למטופלים ביום יום.
את החודשים שקדמו היא העבירה בשנת שירות בהתנדבות בבית ספר יהודי בפריז תחת המטרייה של הסוכנות היהודית, אשר החזירה את כל שליחיה, לאור התפשטות הנגיף בצרפת בשבועות האחרונים. עם חזרתה ארצה, כבר הרגישה לא בטוב, ואמה הזמינה את מד"א לקחת דגימה. כאמור, מהר מאוד מצאה עצמה מועברת למרכז הרפואי הלל יפה, לאחר שנמצאה חיובית לנגיף.
עוד על נגיף הקורונה:
>> אז מה הבידוד החברתי הזה יכול לעשות לנו?
>> "הקורונה היא סתם מגפה עם יחסי ציבור"
>> האם זו הסיבה שהקורונה היכתה חזק באיטליה?
"אנחנו משתדלים להעביר את הזמן בצורה הנעימה ביותר שאנחנו יכולים"- היא מספרת על עצמה ועל מטופלים נוספים. "אני למשל לא ציירתי בערך מבית הספר היסודי. אמא שלי, שהיא אמנית, נתנה לי חוברת ציורים וצבעים לפני שיצאתי מהבית, ועכשיו זה משמש אותי כאן, במחלקה. זה גרם למטופלים האחרים להתחיל להיות יצירתיים גם. יש כאן מישהו שעושה אוריגמי, ומישהי שהחלה לכתוב. ממש 'שגרת מטופלי קורונה' יצירתית שכזו", היא מסכמת.
התקשורת עם הצוות נעשית כאמור דרך האינטרקום והקיר השקוף. את התמונות היא תולה על הקיר מול עמדת הצוות (היא ביקשה והם נענו בשמחה). עכשיו רק נשאר לה להבריא ולחזור הביתה. "התגעגעתי לחיבוק הישראלי כשהייתי בצרפת", היה מסכמת ואפילו מתלוצצת, "חיבוק מרפקי זה לא ממש זה. נקווה לחיבוק אמיתי בקרוב".