וריאנט אומיקרון של נגיף הקורונה SARS-CoV-2, מחולל הגל הנוכחי של המגפה, התגלה לפני קצת פחות מחודשיים וכבר אחראי לשיעור ניכר מההדבקות החדשות, ובחלק מהמקומות כמעט לכולן. המידע על אודותיו נאסף ומעובד במהירות והתמונה לגבי התנהגותו והסכנה הנשקפת ממנו ממשיכה להתבהר.

ראשית, נראה שהווריאנט מידבק פי 2-3 מווריאנט דלתא, שבעצמו מאוד מידבק והיה הווריאנט הדומיננטי בעולם עד לאחרונה. היכולת הזאת הביאה לזינוק במספר הנדבקים היומי ובעקבות זאת להכבדה ניכרת על תפקוד מערכי הבדיקות, דבר שמאתגר את המאמצים להשתלט על המגפה.

הבדיקות האמינות והמדויקות ביותר הן בדיקות ה-PCR. מעבר לכך שהן מסוגלות לזהות את קיום הנגיף בשלב מוקדם יחסית, גם אפשר להתאים אותן בקלות לכל וריאנט. יתר על כן, בזכות יוזמה ישראלית הן אפילו מאפשרות כיום להצביע על חשד שנבדק מסוים נדבק בווריאנט אומיקרון ולכן לתת עדיפות לבדיקה שלו בתור לריצוף.

אין ספק שבדיקות ה-PCR הן חוד החנית של הבדיקות, אבל יש להן שתי בעיות מרכזיות: הן דורשות זמן ויש גבול לכמות הבדיקות שאפשר לעבד מדי יום. מאז קיץ 2020 מערך הבדיקות עמד בהצלחה בעומסים שהטילו עליו גלי התחלואה הקודמים. כעת האומיקרון מעמיד אותו בפני אתגר אחר לגמרי, כשמדי יום נשבר שיא חדש במספר הנדבקים המאומתים ועשרות אלפי ישראלים נכנסים לבידוד וצריכים להיבדק, עם כל בני ביתם.

במקביל פועל מערך בדיקות האנטיגן, שהן הרבה יותר מהירות וידידותיות מה-PCR ואפשר לעשות אותן בבית או במגוון מרכזי בדיקה ברחבי הארץ. הבעיה היא שהן פחות אמינות ושלא כל ערכות הבדיקה שנמצאות בשוק הן באותה איכות. וחמור מכך – ייתכן שהן פחות רגישות לאומיקרון עקב תכונותיו הייחודיות.

לכך מצטרף החשש כי הנגיף שינה את דרכי ההדבקה שלו, דבר שעלול גם הוא להשפיע על הבדיקות, במיוחד בימים הראשונים של המחלה. פירוש הדבר הוא שעלולים להיות נשאים שלא מתגלים בבדיקה ולכן ממשיכים להמשיך להסתובב ולהדביק אחרים.

עקב העומס העצום על מערך הבדיקות נאלצו בישראל לבחון שיטות שיאפשרו בכל זאת לקיים שגרת בדיקות סבירה. בין השאר מאפשרים להסתפק בבדיקות אנטיגן כאמצעי לזיהוי קורונה ושומרים את בדיקות ה-PCR לאנשים מעל לגיל 60, שנמצאים בסיכון מוגבר למחלה קשה. הפשרות הללו צפויות להקשות מאוד על יכולתנו להשתלט על התחלואה.

הכתבה פורסמה במקור באתר דוידסון

תעודת הזהות של האומיקרון

בצד המעט מעודד, כבר די ברור שנגיף האומיקרון פחות אלים מקודמיו. לפי הערכות הוא גורם לכ-50 אחוז פחות אשפוזים מווריאנט דלתא, ויש מי שמעריכים שגם המספר הזה מוטה כלפי מעלה ושחלק ניכר מהאשפוזים שמיוחסים לאומיקרון הם בכלל של חולים שנדבקו בווריאנט דלתא. השילוב של זה עם קצב ההדבקה הגבוה שלו מביא לידי כך שמספר החולים עולה במהירות אך כמות המאושפזים והמתים נותרת עד כה מרוסנת יחסית. הלוואי שיישאר כך.

מחקרים ראשונים בבעלי חיים מראים שהשינויים הרבים שחלו בנגיף גורמים לווריאנט אומיקרון לשנות את דפוס ההדבקה שלו, ומחקרים נוספים בתרביות תאים במעבדה מעידים שהוא פחות נוטה להדביק תאי ריאה. אלו ממצאים ראשוניים בלבד, וכדאי לחכות למידע נוסף שיצטבר ממחקרים על קופי אדם ובני אדם.

שיעור האשפוזים הנמוך יחסית של נדבקי אומיקרון הוא בהחלט עובדה מעודדת, שמדרבנת מדינות רבות להימנע מנקיטת צעדים קיצוניים כמו הטלת סגר. נדמה כאילו מקווים שהווריאנט החדש ישטוף את העולם ויביא איתו חסינות מהדבקה נוספת ואיתה את קץ המגפה. יכול להיות שזה יקרה, כפי שהיה עם  מגפת השפעת הספרדית של 1918. השאלה היא מה יהיה המחיר שנשלם על כך.

בשלב המוקדם הזה של הגל הנוכחי איננו יודעים עדיין איך הווריאנט משפיע על סיבוכים מאוחרים, כמו דלקת רב-מערכתית שפוגעת בילדים, תסמינים מתמשכים (Long Covid), דלקת בשריר הלב ועוד. נתונים על כך צפויים להצטבר בשבועות ובחודשים הבאים. על כן מומלץ להתמגן עד כמה שאפשר. לחסן את כל מי שיכול ולהימנע מהתקהלויות – שכן יש סימנים ברורים לכך שווריאנט אומיקרון מדביק גם מחוסנים, אך עדיין לא ברור באיזה שיעור.

לא פתרון קסם

בישראל הוחלט השבוע בצעד של זהירות מונעת לאשר חלוקת  מנת דחף שנייה של החיסון – כלומר מנה רביעית בסך הכול – לאנשים מעל גיל 60, לצוותים רפואיים ולמדוכאי חיסון. מדובר בצעד שנוי במחלוקת, מאחר שבעת אישורו לא היו בעולם כולו נתונים על בטיחותו ויעילותו. השיקול העיקרי שהוביל את צוות הטיפול במגפות של משרד הבריאות (צט"מ) להמליץ על המהלך הזה היה "מחירה של טעות בהמלצה".

המגפה הזאת מעמידה את מערכות הבריאות העולמיות בפני אתגרים רפואיים, מדעיים ואתיים לא פשוטים, המחייבים לקבל החלטות מהירות שבמצב אחר היו מעדיפים להמתין למידע נוסף לגביהן. בינתיים כבר החל במרכז הרפואי שיבא בתל השומר ניסוי במתן מנה רביעית לכ-150 מחוסנים והשבוע התפרסמו ממצאים ראשוניים שלו. מהנתונים עולה שבאופן לא מפתיע רמות הנוגדנים בדמם של הנבדקים עלו, כפי שהיה גם אחרי המנה השלישית. יכול להיות שזה יספיק כדי לצמצם את סכנת ההדבקה ויכול להיות שלא. בכל מקרה רמות הנוגדנים שניצפו לא היו גבוהות מעבר. 

בשבועות הקרובים צפויים להתפרסם גם נתוניהם של מחקרי נטרול שיבדקו איך נוגדנים מדמם של מחוסנים מתמודדים עם הווריאנט המידבק בתנאי מעבדה. סביר להניח שייבדקו במקביל גם מדדים נוספים של התגובה החיסונית, כמו תגובה תאית ומגוון הנוגדנים שנוצרו. המבחן העיקרי, כמובן, יהיה מחוץ למעבדה, בעולם האמיתי, ובקצב ההדבקה הנוכחי התשובה תהיה בידינו מהר מאוד.

הגנה נוספת לבני נוער

אתמול נערך במרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארצות הברית (CDC) דיון על מתן מנת דחף לבני נוער מגיל 12 ומעלה, לאחר שמינהל המזון והתרופות (FDA) אישר את המהלך לפני כמה ימים. בתום הדיון המליץ גם ה-CDC לתת מנת דחף לבני נוער, חמישה חודשים ומעלה אחרי קבלת המנה השנייה.

ההחלטה הזאת לא מפתיעה בהתחשב בנתוני היעילות של מנת הדחף שניתנה למבוגרים, שהתקבלו תחילה מישראל ובהמשך גם משאר העולם. מהדיון עלו נתונים שיהיו רלוונטיים גם לחיסוני הילדים הצעירים יותר. ראשית, מתברר שחיסוני הנוער מצמצמים לא רק את ההדבקה והתחלואה אלא גם את שכיחות הסיבוכים המאוחרים כמו דלקת רב-מערכתית. זה לא מפתיע, אבל זהו אישוש מבורך בהחלט להנחה הגיונית.

בנוסף פורסמו נתונים על בטיחות החיסונים, שכללו התייחסות גם לחיסוני הילדים. חיסון הילדים גרם פחות תופעות לוואי מאשר החיסון לבני נוער, לרבות תופעת הלוואי הנדירה שמדאיגה הורים רבים – דלקת בשריר הלב (מיוקרדיטיס). מדובר בתופעת לוואי שזוהתה בעיקר אצל גברים צעירים, וכעת רואים שהיא נדירה אצל בני נוער והרבה יותר נדירה אצל ילדים. אצל בני נוער (בנים) נרשמה בארצות הברית שכיחות של מיוקרדיטיס שהייתה דומה לזאת שזוהתה בישראל, ועומדת על אחד מ-14 אלף מחוסנים. אצל ילדים צעירים יותר השכיחות של הסיבוך יורדת לאחד מ-200 אלף בנים שהתחסנו – וזה כבר נדיר מאוד. כך שמסתמן שהחיסון לילדים בטוח אף יותר מהחיסון לנוער. עקב הזמן הקצר שחלף מאז החל מבצע חיסוני הילדים, לא פורסמו עדיין נתונים על יעילותם.

מכון דוידסון